קרוב לשבועיים אחרי פתיחת המערכה מול איראן והצטרפות חיזבאללה למלחמה, ביקשו השף איתי חסון ואשתו גל לפתוח מחדש את המסעדה שלהם "300 גרם". את העסק הקימו לפני יותר מעשור במושב בצת, בגבול לבנון שפונה מתושביו, וביולי 2024 העתיקו אותו למושב בוסתן הגליל. ביום ראשון בשבוע שעבר, כשקראו לעובדים בחזרה והתכוננו לקבל סוף-סוף את אורחי האזור שמחפשים קצת שגרה ו"נורמליות", הם קיבלו את הבשורה שמנהל משמרת הערב אור דמרי ז"ל נהרג מירי חיזבאללה בעת שחילץ טנק בדרום לבנון. "אור התחיל לעבוד אצלי בגיל 15 בתור שוטף כלים. הוא צמח במטבח, הפך לטבח והתפתח להיות מנהל משמרת ערב", מספר חסון ומתאר "ילד של אהבה, מדהים וחרוץ, שהיה אהוב על כולם".
פתיחת המסעדה נדחתה שוב, ורק ביום חמישי האחרון הם פתחו מחדש כדי להמשיך ולתמוך בפרנסת העובדים ולתת מענה לתושבי האזור המבקשים להתאוורר במסעדה הפופולרית, שקנתה את שמה בזכות מחירים השווים לכל כיס ומנות בשר מיוחדות. "אני לא אכחיש שמאוד קשה לנו ששוב נפתחה פה חזית לחימה, אחרי שכבר התחלנו להתרגל לשגרה ולהתאושש וקיווינו כל כך שיהיה שקט", מתאר חסון. "אני מאמין שהמדינה תדאג ותפצה אותנו. בממשלה מבינים שבמצב כזה צריך לפתוח את הכיס כדי שנחזיק את הראש מחוץ למים. אני מקווה גם שבממשלה ובצבא לא יקשיבו ל'קוטרים' ויעשו את כל מה שצריך כדי שהמלחמה הזאת תהיה האחרונה, ונוכל לחיות כאן בביטחון אמיתי".
כל הקבוצות ביטלו
במסעדת "נור" הדרוזית והכשרה בכפר ג'וליס, פתחה ביום שישי בסמה הנו את המסעדה והכינה הזמנות טייק-אוויי במסגרת מבצע מיוחד לעידוד משפחות הכבולות לממ"ד. ב-200 שקל היא מציעה ארוחה מלאה לארבעה סועדים: מנסף טלה, סלט טאבולה, קובה, סמבוסק בשר ועוד. "זה מאוד קשה. תראה את היומן שלי – עד אפריל כל הקבוצות והאירועים בוטלו. אני חוששת שגם באפריל המלחמה תימשך וייקח זמן עד שהמטיילים יחזרו", היא משתפת בכאב.
לדבריה, "אני רוצה להתפרנס ולהחזיק את העובדים, ולכן אני פותחת, אבל כמעט אין אורחים. מגיעים בודדים כי הרוב מפחדים לצאת בגלל האזעקות". במהלך המלחמה יצאו מהמטבח של בסמה אלפי מנות ללוחמים. לכבודם היא אף הכשירה את המסעדה ומאז מחזיקה בתעודת כשרות. "אני מקבלת המון פניות מחיילים שנלחמו פה לפני שנה וחצי וכעת חוזרים למלחמה ומבקשים פינוקים, אבל אני כבר לא יכולה לממן הכל בעצמי. אני מכינה להם אוכל מכל הלב, אבל זה עולה כסף".
"לא ישברו אותי"
בקיבוץ כפר גלעדי שבגבול לבנון הוקם בחודשים האחרונים מתחם פודטראקים, אך הוא נסגר מאז פרצה המערכה הנוכחית. מוזי אניג'ר, בעלי "קונפאפא" – מוסד המבורגרים שעבר למתחם רק לאחרונה ממרום גולן – הודיע ביום רביעי האחרון: "לא ישברו אותי! אני לא בונה על פיצוי מהממשלה. אם אני לא יכול לפתוח את העסק שם, הבאתי את העסק אליי הביתה".
את הפוד-טראק הגדול השאיר בכפר גלעדי, ואת הקטן העלה בחזרה למרום גולן והעמיד אותו סמוך לביתו. משם הוא מאכיל את תושבי האזור וכוחות המילואים. "הלוואי שהייתי יכול לתת להם לאכול בחינם כמו בתחילת המלחמה", אומר אניג'ר בתסכול. "הפסדתי אז עשרות אלפי שקלים, אבל הלוחמים שמחו וזה עודד אותם. עכשיו אני מפנק בצ'יפס חינם, ויודע שגם אם אני גובה תשלום – הם שמחים שיש להם מקום עם אוכל שונה ממה שהצבא מציע".
שוב קיבלנו ברקס
עוד מקום שנפגע קשה הוא "דפנה'לה" - מתחם מסחרי חדש בקיבוץ דפנה שנפתח רק לפני שלושה חודשים בהשקעה של 16 מיליון שקל. מנהל המתחם דורון מדינה אמר ל-ynet ו"ממון": "המתחם היה צריך להיפתח באוקטובר 2023. בגלל 7 באוקטובר הפתיחה נדחתה בלמעלה משנתיים ושוב יש מלחמה. במתחם פעילים היום רק שני עסקים במתכונת של טייק-אוויי: מסעדת ההמבורגרים ובית הקפה 'ג'ולאן'. הם עובדים בלי ישיבה בחוץ כי זמן ההתרעה אצלנו הוא אפס. אנשים מזמינים מראש ובאים רק לקחת. הבעיה שלנו היא שיש לי מקלט ומרחבים מוגנים במתחם, אבל אין לנו זמן התגוננות – רק שניות בודדות, ולפעמים הנפילה היא במקביל לאזעקה".
לדבריו, "אני מתווכח עם הסוחרים שלי על רצונם לפתוח לטייק-אוויי, כי גם זה מסוכן. אפילו אם הלקוחות לא יושבים, בזמן התגוננות אפס – עצם ההגעה חושפת אותם לסכנה. אם באים שלושה האמרים של חיילים, אפילו רק כדי לקחת, זה עדיין סיכון. מצד שני, השוכרים אומרים: 'אתה יודע כמה קשה להתניע בחזרה עסק? להחזיר עובדים, ליצור רצף של קופות עובדות, חדרי קירור וכו''. אנחנו עדיין מתווכחים. אני לא אומר שצריך לשלם לי כסף כי נשארתי בקיבוץ, הרי אני שכיר, אבל לגבי עצמאי? המצב לא טוב. דיברתי עם לא מעט אנשי עסקים ובעלי מסעדות – היה קשה מאוד להחזיר ולהשמיש הכל מההתחלה, ועוד פעם קיבלנו ברקס. הבעיה היא שהפעם אין אורך נשימה לעסקים בצפון אחרי שנתיים של מלחמה".
פורסם לראשונה: 00:00, 15.03.26
