מיומה הראשון של המלחמה הביעו מנהיגי ארה"ב וישראל את תקוותם כי לאחר שחילות האוויר של שתי המדינות יסיימו את תקיפותיהם באיראן, תצא לדרך מחאה אזרחית רחבת היקף שתפיל את המשטר האכזרי. מאז, במשך יותר משבועיים ימים, סופגים כוחות הרפובליקה האיסלאמית מכות נמרצות ויעילות. אין ספק שנחלשו גם המערכים המיומנים שהוקמו על ידי שלטון האייתוללות בעמל רב-שנים על מנת לדכא כל התרסה נגד המשטר בעודה באיבה. ועדיין מרחפת השאלה הגדולה שאיש לא יודע להשיב עליה בביטחון: מה ימנע מיחידות ביטחון הפנים, המשטרה, הבסיג' ומשמרות המהפכה לטבוח שוב בהמונים שייצאו לרחובות ולכיכרות, ללא נשק, חשופים לברוטליות המפלצתית של משעבדיהם, חמושים אך ורק בשאיפה עזה לחירות.
היקף הכוחות שעומדים לפקודת המשטר, גם אם אלפים מהם נהרגו או יצאו מכשירות, עדיין יהיה אדיר ממדים. לפחות מאות אלפים מהם יתייצבו למערכה על חייהם. הם לא יהססו לשוב ולטבוח במפגינים כפי שעשו בלי רחמים בחודש ינואר האחרון. מי כמותם מודע לפשעים שבוצעו על ידם לאורך עשרות שנים. מי כמותם חש את השנאה המבעבעת כלפיהם בקרב חלק עצום מאוכלוסיית איראן, אולי מרביתה. הם יודעים שאם יניחו את נשקם, ההנהגה החדשה לא תמחל להם. אין להם אשליות. כל אחד משכניהם יודע את מעלליהם ואת כתובתם. גורלם נחרץ. לפיכך, סיכוייה של מחאה מחודשת להצליח במקום בו נכשלה לפני חודשיים בלבד לא נראים מבטיחים.
אכן, המשטר השיעי אחרי המתקפה המשולבת של צבאות ארה"ב וישראל כבר אינו מה שהיה. ספינותיו "צללו כעופרת במים אדירים", מטוסיו הפכו לגחלים לוחשות, צמרתו המדינית והצבאית נגדעה, ויכולותיו בתחומי הגרעין והטילים הבליסטיים נותצו לבלי הכר. ועדיין יש להניח שהוא מסוגל למקם רבבות מאנשיו בנקודות אסטרטגיות בטהרן ובערים מרכזיות נוספות, מצוידים במקלעים, כלי רכב משוריינים, אופנועים מהירים, רובי צלפים, נשק אישי ותחמושת למכביר, ובעיקר בתאוות רצח שאינה יודעת שובע.
המענה ליחסי הכוחות הא-סימטריים הללו בין תומכי המשטר לבין מתנגדיו, טמון בעליונות האווירית שהשיגו ארה"ב וישראל במהלך מבצע "שאגת הארי". עליונות זו, שאיפשרה את ביצוע אלפי המשימות ואת הפגיעה המדויקת באלפי המטרות, היא כעת המפתח להצלחת ההתקוממות העממית.
למנף שליטה
תכליתה של עליונות אווירית היא להבטיח לא רק שליטה בשמיים, אלא למנף שליטה זו על מנת להעניק יתרון מכריע לכוחות המתמרנים על הקרקע. זו הייתה מאז ומעולם גולת הכותרת של מעשה המלחמה: התגברות על כוחות האויב שאוחזים בשטח, וכיבושו. פעולה זו הופכת קלה יותר כאשר צד מן הצדדים הלוחמים מסוגל להעניק באין מפריע גיבוי אפקטיבי לכוחות הקרקע שלו, באמצעות סיוע אווירי קרוב. חיל האוויר מספק ליחידות שנעות ליעדיהן מידע מודיעיני רלוונטי בזמן אמת, מבצע תקיפות שמרתקות את האויב ומכריחות אותו להקדיש חלק ניכר מיכולותיו להישרדות, ופוגע בתפקוד המערכים החיוניים שלו בתחום הפיקוד והשליטה (מודיעין, קשר, אספקה ועוד).
כל זה אכן בוצע במערכות ישראל לדורותיהן, ולאחרונה גם במהלך התמרונים העצימים בעזה ובלבנון. מאפייני הפעולה באיראן כמובן שונים לגמרי, ולמרות הרמזים בתקשורת בדבר אפשרות לפעולת קומנדו באתר כזה או אחר, לא צפוי שכוחות חי"ר ושריון ישראליים ואמריקאיים ייטלו בה חלק. את "המגפיים על הקרקע", הביטוי השגור בפי כל העוסקים באמנות המלחמה, נראה קרוב לוודאי רק על כפות רגליים איראניות.
באופן אירוני משהו, הופעתו הראשונה של הביטוי שנכנס לקלאסיקה הצבאית אירעה במהלך משבר בני הערובה האמריקאים שנלכדו בשנת 1980 בשגרירות ארה"ב בבירת איראן, על ידי משמרות המהפכה שהשתלטו על המדינה. בראיון עיתונאי בנושא זה טען מפקד בכיר בצבא ארה"ב, הגנרל וולני וורנר, שארה"ב חייבת לשמר את כוח ההרתעה שלה באמצעות אחיזת שטח על ידי כוח צבאי קרקעי, BOOTS ON THE GROUND.
זה לא קרה אז, וגם לא בעשורים שחלפו מאז. אבל כשההמונים האיראנים יקבלו את האות לצאת מבתיהם ולסלק את הכנופיות הרצחניות שלקחו את מולדתם בשבי, קיימת כעת – בזכות הנחיתות האווירית של המשטר האיראני – אפשרות מעשית להעניק להם בזמן אמת סיוע צמוד באש מן האוויר. זה יכול להתבצע באמצעות שני המערכים, האמריקאיים והישראליים, שבפועל השתלטו כמעט לחלוטין על שמי איראן: מערך מטוסי הקרב שמסוגלים, בעזרת מודיעין איכותי, לתקוף את נקודות הכינוס של כוחות ביטחון הפנים בעת שהם מתארגנים למשימותיהם; ומערך הכלים הבלתי מאוישים, כטב"מים, שכבר הפגינו במהלך המלחמה יכולות פנטסטיות לפגוע באויב באופן נקודתי בדיוק של מטרים בודדים.
צחי הנגביצילום: שלו שלוםסיוע מבצעי שמלווה כוחות אזרחיים לא חמושים ומאבטח אותם עד להגעתם אל היעד מעולם לא נוסה בהיסטוריה. על פניו זה נשמע כאתגר דמיוני. אבל בשנתיים האחרונות כבר חזינו במהלכים פורצי דרך שטילטלו את החשיבה השמרנית. מי האמין שחיזבאללה ירכוש במיטב כספו מכשירי קשר וביפרים משוכללים מחברה שמופעלת על ידי המוסד, רק כדי לגלות שהם מתפוצצים על גופם של אלפי המחבלים שנשאו אותם? מי האמין שמדינת ישראל הקטנה והמעצמה החזקה בתבל יפעלו כתף אל כתף כדי להכות במשטר האיראני הקנאי לאורך ימים ושבועות? מי האמין שעשרות המנהיגים והמפקדים הבכירים של ציר הרשע יחוסלו בטהרן בתוך שניות, לרבות מנהיגם העליון חסר המעצורים?
לנוכח כל אלה, ועוד הרבה הישגים שסיפורם כנראה לעולם לא יסופר, ניתן לשאוב עידוד ואמונה ביכולתן של ארה"ב וישראל לפעול בדרכים יצירתיות, בבוא היום שהולך ומתקרב, כדי לתת לציבור האמיץ של איראן סיכויים טובים יותר לבצע את הבלתי ייאמן.
