לראשונה זה עשרות בשנים, יושבת בביירות ממשלה בעלת סנטימנט אנטי-איראני, ללא נציגי חיזבאללה, כתוצר של תהליכי עומק המתחוללים במדינה. הנשיא ג'וזף עאון וראש הממשלת נואף סלאם הם מהדמויות היותר פרגמטיות ומתונות בציבוריות הלבנונית הרבגונית, רב-עדתית ומשוסעת.
זהו מאבק יצרי בין מבקשי הסדר הישן, בדגש על בני השיעה המקורבים לחיזבאללה המעוניינים לשמר קרבתם למוקדי הכוח, לבין המצדדים בצורך בשינוי יסודי שיאפשר שיפור באיכות החיים, התרחקות מדרך הטרור וצמיחה של הכלכלה המקומית.
למול ניצוץ אופטימיות, ההיסטוריה המדממת בארץ הארזים שוב חוזרת לנקודת האפס: לתוך סבך תסביכיהזהות הלבנונית הוסף עתה עוד משתנה, שאינו בטובתה. עניינו של חיזבאללה להשיב חוב של כבוד לפטרוניו בטהרן בשעתם הקשה, הרצון לשמר דימוי של "מגן לבנון" בקרב תומכיו ועניינו של מזכ"ל ארגון הטרור, נעים קאסם, להפגין רלוונטיות ביום שאחרי נסראללה – כל אלה דחקו את הארגון לפתוח במערכה מוגבלת, לשיטתו, לעבר העורף הישראלי.
אכן, השמועות על מות חיזבאללה היו מוקדמות מדי, וכך גם הציפייה הבינלאומית בחודשים האחרונים כי ממשלת לבנון הפרגמטית תצליח להצר את חופש הפעולה של ארגון הטרור, שהולך ומבסס דריסת רגל בדרום לבנון מחדש. היעדר היכולת לאכוף את הסדר הציבורי מגלגלת את שאלת "האחריות המדינתית" שיש למדינת לבנון על המתחולל משטחה לעבר ישראל, שבה חיזבאללה מטווח מרכזי אוכולוסין. אלה גם אלה מאיצים את הלגיטימציה להפעלת כוח משמעותית בזירה, שמעבר לפגיעה ביעדים צבאיים עשויה להידרש לשתי רגליים מרכזיות, שאליהן לא נדרשה בעבר.
האחת, פגיעה מוגבלת בתשתיות לאומיות על מנת להגביר את הלחץ על חיזבאללה. לפי קריטריונים של דיני הלחימה, מדינת לבנון נושאת באחריות למתחולל משטחה. אמנם שאלת חוקיות תקיפת תשתיות אזרחיות הינה מורכבת, אך במכחול גס ניתן לטעון כי כל עוד חיזבאללה מסתייע בתשתיות אזרחיות של המדינה (דוגמת תחנות כוח, מפעלים וגשרים) - הבסיס המשפטי לפעולה כאמור, קיים.
חלופה שנייה חונה באפשרות לביסוס "רצועת ביטחון" בדרום לבנון, שתאפשר תפיסה של קו הרכסים השולט על הגליל ומונע שליטה באש על ישובי הצפון. זהו מקום שבו חיזבאללה סובל משחיקת פטרונו האיראני, קריסת משטר אסד, חיסול מפקדיו ולחץ מקומי גובר להחלשתו – כל אלה מכשירים את הקרקע לדיון משוכלל בשאלת האמצעים הצבאיים שיש להטיל למערכה.
בתוך ערפל הקרב, ניצבת לראשונה הזדמנות מדינית ייחודית ששורשיה נעוצים בשינוי הטקטוני בביירות. הושטת היד של ממשלת סלאם לדיאלוג עקיף בחסות בינלאומית אינה רק אקט של הישרדות, אלא הזמנה לעיצוב ארכיטקטורה ביטחונית חדשה.
לא עוד "שקט תמורת שקט" מול ארגון טרור, אלא מינוף העוצמה הצה"לית והאחריות המדינתית של לבנון ליצירת מנגנוני פיקוח אפקטיביים ופירוק חזבאללה מנשקו
מציאות זו מחייבת את ישראל לנטוש את דפוסי העבר ולפעול ב"ארגז כלים" משוכלל: לא עוד "שקט תמורת שקט" מול ארגון טרור, אלא מינוף העוצמה הצה"לית והאחריות המדינתית של לבנון ליצירת מנגנוני פיקוח אפקטיביים ופירוק חזבאללה מנשקו.
ממשלה לבנונית ללא וטו איראני היא פרטנר שברירי אך חיוני, המאפשר להפוך את ההישג הצבאי למעשה מדיני פורץ דרך – החל משדרוג החלטה 1701 ועד לשיתוף פעולה מודיעיני-כלכלי. על ממשלת ישראל להכיר בכך שהכרעה בשדה הקרב היא תנאי, אך תעוזה מדינית מול ביירות ושותפיה המתונים באיזור עשויה לייצר תפנית אסטרטגית חיונית לאבטחת גבולנו הצפוני שנים קדימה.
