יותר מחודש ימים חלפו מאז עמד הרמטכ"ל קבל עם ועולם והצהיר כי על כל גופי הביטחון מוטלת החובה "להגן על אוכלוסייה אזרחית בלתי מעורבת" בגדה המערבית. הוא רמז לעלייה הדרמטית בהיקף הטרור היהודי שמפעילים מתנחלים באזור ("פעיל ההתיישבות" אלישע ירד טוען שמדובר ב"אנשים מתוך יהודה ושומרון"), ושהפך את חייהן של קהילות פלסטיניות לגיהינום הכולל הצקות יזומות, מכות, הצתות וגם ירי קטלני. מאז ההצהרה הזאת כמובן קרה הרבה מאוד כלום, לפחות מהצד של צה"ל והמשטרה, והרמטכ"ל שקע בניסיון להחליף משטר במדינה של 90 מיליון איש, בזמן שפיקוד המרכז חסר תועלת (במקרה הטוב) במאבק (ככל שישנו כזה) מול תופעה קצת פחות חזקה צבאית אך בהחלט בעלת עוצמה פוליטית.
אם כך, יהיה מעניין לבחון כיצד התפיסה לפיה "יש להגן על אוכלוסייה אזרחית בלתי מעורבת" מיושמת לאחר אירוע מזעזע מסוג אחר: במהלך פעילות אתמול לפנות בוקר בעיירה טמון בבקעה, כוח צה"ל ומסתערבים ירו לעבר רכב ובו ישבו ששת בני משפחת עודה והרגו את האב, האם ושניים מילדיהם, בני שבע וחמש. האחים שלהם, בני 11 ו-8, נפצעו קל מרסיסים. חשוב להבהיר, כי זה לא ברור בימינו (פרטים בטוקבקים מחליאים), שהביטוי "אירוע מזעזע" תקף גם אם איכשהו ומשום מה ובדרך נס יימצא שהייתה סיבה מוצדקת לפתוח באש לעבר רכב משפחתי, שרק שני ילדים יצאו ממנו בחיים כדי לגלות שמשפחתם נמחקה.
ואם איכשהו ומשום מה ובדרך נס יתגלה שהכוח לא פעל כראוי, אזי שזה כבר הרבה יותר מ"אירוע מזעזע", שכן הצבא ומשמר הגבול לא רק כשלו במשימתם "להגן על אוכלוסייה אזרחית בלתי מעורבת", אלא היוו בעצמו הגורם הישיר לפגיעה. מכאן שעל הרמטכ"ל, המפכ"ל, אלוף הפיקוד, מפקד מג"ב ועל כל קצין בכיר ראוי לשמו בגזרה, להסתער על התקרית ולפקח שהתחקיר מבוצע באופן המחמיר ביותר, ואף להבהיר בקולם ובפרצופם שהעומס הנגרם מהלחימה בחזיתות השונות לא מפחית במיליגרם מהסטנדרטים החוקיים והמוסריים שצה"ל והמשטרה טוענים שהוא מחויבים להם.
"גורם ביטחוני בכיר" מסר ביובש שבמערכת "מצרים על פגיעה בבלתי מעורבים ומתחקרים את המקרה לעומקו". לאחר מכן נמסר שהמחלקה לחקירות שוטרים "מעורבת בחקירה". ההבטחה הזאת לא מבטיחה במיוחד
כמובן שבינתיים זאת לא הרוח הנושבת: "גורם ביטחוני בכיר" מסר ביובש שבמערכת "מצרים על פגיעה בבלתי מעורבים ומתחקרים את המקרה לעומקו". לאחר מכן נמסר שהמחלקה לחקירות שוטרים "מעורבת בחקירה". ההבטחה הזאת לא מבטיחה במיוחד, בהינתן הכתישה המתמשכת והאפקטיבית של מערכת האכיפה בהקשר הביטחוני: עקירת השיניים של הפרקליטות הצבאית (ע"ע הפיאסקו בשדה תימן בפרט והמלחמה בעזה בכלל), ההתרפסות המשטרתית בפני השר ופירורי האומץ העלובים שנותרו מהפרקליטות ומח"ש. מכאן שאפשר להבין מדוע הציפיות מ"מתחקרים את המקרה לעומקו" לא בדיוק קורעות את השמיים, שכן ספק רב אם גם האנשים ההגונים מבין העוסקים והעוסקות במלאכה מסוגלים לעמוד במטחנת הבשר שצווחת "הצבא המוסרי ביותר בעולם!" ופועלת להתיר כל רסן.
למרבה הצער, זה עובד בין השאר כי רוב הציבור דחף את הגדה המערבית לבוידעם של התודעה הרבה לפני הסחרחורת של השנתיים וחצי האחרונות, גם בחסות תקשורת לחוצה ומבוהלת לא פחות מגופי האכיפה. זה לא ייגמר באסון: הוא קורה כבר עכשיו.
