במשך עשרות שנים חיים הורים וילדים תחת איום של ארגון טרור רצחני שיושב מעבר לגדר, מטרים מבתיהם. באוקטובר 2023 פונו עשרות אלפים מהם, וחזרו לאחר מבצע "חיצי הצפון" באמונה שמדינת ישראל נחושה להחזיר להם ביטחון אמיתי. אם המצב יישאר כפי שהוא, יהיה קשה לבקש מהם שוב לגדל ילדים על הגבול.
ציונות היא לא רק סיסמה. ציונות היא התיישבות בגבול, והיא מחייבת את המדינה להבטיח לתושבים שם חיים נורמליים. אני כותב את הדברים האלה לא כפרשן אלא כחייל מילואים שהיה שם. הגדוד שלי לחם בגבורה בלבנון ובגבול הצפון חודשים ארוכים. בקיץ 2024 היינו מתחת לאדמה במטולה, בחגי תשרי בשנה שעברה לחמנו באל עדייסה ואיבדנו חברים יקרים, ובספטמבר 2025 נקראנו שוב למילואים ל-107 ימים של לחימה והגנה על תושבי הצפון.
לפני כשנה וחצי יצאה ישראל למבצע "חיצי הצפון", שבמבט לאחור היה מוצלח מאוד. הכותרות אמנם התמקדו במבצע הביפרים המבריק, בתקיפות המדויקות, בפגיעה בתשתיות האסטרטגיות וכמובן בחיסול נסראללה, אבל מאחוריהן עמד דבר משמעותי לא פחות: עבודה סיזיפית בשטח של לוחמי הסדיר והמילואים על כפר כפר, בית בית, לאיתור משגרים והשמדת חוליות מחבלים.
לוחמי הצנחנים, גולני, כפיר וגבעתי, השריון וההנדסה, בגיבוי חיל האוויר והמודיעין, עשו עבודה יוצאת דופן בהרחקת האיום הקרקעי. זו לא הייתה הצלחה מושלמת, אבל זו הייתה הצלחה עצומה. כ-70 אחוז מהיכולת המבצעית של האויב נפגעה. בעולם של מלחמות זה הישג אדיר, כמעט פנומנלי, ושילמנו עליו מחיר יקר. אבל במלחמה יש כלל פשוט: אם עוצרים ב-70 אחוז האויב חוזר, אם משלימים ל-100 אחוז האיום נגמר. דווקא משום כך אסור לעצור עכשיו.
חיזבאללה נבנה במשך עשרות שנים כאיום קיומי על יישובי הצפון. מקיבוץ ראש הנקרה במערב ועד מג'דל שמס ומרום גולן במזרח, דור שלם של תושבים גדל תחת איום מתמיד של רקטות, חדירות וטרור. צבא לבנון, למרות הצהרותיו, אינו רוצה וכנראה גם אינו מסוגל לפרק את חיזבאללה מנשקו, לכן האחריות נופלת על כתפינו. גם בתוך חיזבאללה מורגשת היום חולשה. המנהיג החדש, נעים קאסם, הוא דמות אפורה בהרבה מקודמו, והארגון אינו תנועה לבנונית עצמאית אלא שלוחה של איראן.
חשוב גם להבין את המציאות הגיאוגרפית: קו הליטאני המדובר איננו קו ישר על מפה. הנהר מתפתל בהתאם לטופוגרפיה של דרום לבנון, ולכן עצם ההגעה אליו אינו פתרון קסם. אם יידרש תמרון קרקעי משמעותי, הוא ייקבע לפי תנאי השטח עד הבקאע, שם מרוכזות רבות מהתשתיות הצבאיות של חיזבאללה.
ישראל אינה צריכה להישאר בלבנון לנצח. היעד הוא פירוק יכולתו הצבאית של חיזבאללה ויצירת מציאות חדשה, שבה לבנון עצמה לוקחת אחריות מלאה על ריבונותה וביטחונה
עם זאת, ישראל אינה צריכה להישאר בלבנון לנצח. היעד הוא פירוק יכולתו הצבאית של חיזבאללה ויצירת מציאות חדשה, שבה לבנון עצמה לוקחת אחריות מלאה על ריבונותה וביטחונה. ברגע שבו יתפתחו בלבנון כוחות פוליטיים וחברתיים חזקים שיתנגדו לשליטת חיזבאללה תגיע נקודת ההכרעה האמיתית.
ואולי נוצרה גם הזדמנות גדולה יותר. לבנון 2026 לא חייבת להיות מדינת חסות של איראן ושבויה של חיזבאללה, שגורר אותה שוב ושוב למלחמות. יש לה פוטנציאל אדיר בכלכלה, בתיירות ובאיכות החיים. ללא חיזבאללה, לבנון יכולה להיות מדינה משגשגת, אולי אפילו חלק מהמרחב האזורי החדש שנוצר בעקבות הסכמי אברהם.
לצד המאמץ הצבאי חייב להגיע גם מאמץ לאומי אזרחי. החזרת הביטחון לצפון חייבת לכלול השקעה בתעסוקה, בריאות, תשתיות ואיכות חיים. כי בסופו של דבר השאלה לא יכולה להיות רק איך עוברים את הסבב הנוכחי, אלא אם ישראל מוכנה להסתכל על הצפון במבט אסטרטגי רחב, כזה שמבטיח לתושבים מציאות חדשה לשנים רבות קדימה.
ואם זה מה שצריך כדי שילדי הצפון יוכלו סוף סוף לגדול בלי אזעקות ובלי פחד אז כן, גם מחר בבוקר אעזוב הכול ואחזור למילואים, עד שהאיום הזה ייעלם.
