מיאל בת שלוש, מהמושב מרגליות שבגבול הצפון כבר למדה לזהות מתי רעש הפיצוץ החזק הוא כתוצאה מירי חיזבאללה או בעקבות ירי כוחותינו ללבנון. "אם זה פיצוץ אחד זה חיזבאללה ואם לפחות שניים, אז זה שלנו", היא מלמדת את השיעור בסיסי שכל אחד כבר יודע באזור. ועדיין, בכל פעם שהיא שומעת את רעש הירי של כוחותינו מסוללות הארטילריה הסמוכות, רעש מחריש אוזניים, היא קופצת בבהלה.
היא חזרה להרטיב בלילה וגם התקפי הבכי חזרו, ורק בלילה מרשה לעצמה אמא שלה, אור יעקובי, “להתפרק” ולהישבר עד הבום הבא. "אנחנו כאן פקעת עצבים שאי אפשר לתאר", היא מספרת, "יש מעלינו כל הזמן מסוקים שמאוד מפחידים את מיאל. היא למדה שהם שומרים עלינו ואומרת להם כל פעם שלום ותודה שהם שומרים עלינו. היא מבינה שהממ"ד שומר עלינו ורצה לשם בכל פעם שיש אזעקה".
התושבים ביישובים הסמוכים לגבול מתארים בשבועות האחרונים מציאות בלתי נסבלת שלא הכירו כמותה, לאחר שמרביתם היו מפונים לאורך כל המלחמה הקודמת - זו שהסתיימה בהבטחה כי כולם יכולים לשוב הביתה וכי הביטחון והשקט חזרו לצפון. "יותר מירי חיזבאללה והאזעקות, מה שמטריף את הדעת ולא מאפשר שום שגרה פה זה הרעש הזה, של סוללות התותחים, השריון וירי המסוקים מעל הראשים שלנו", שיתף אחד מתושבי קריית שמונה בפס הקול החדש של העיר ושל עשרות היישובים לאורך מעל 130 קילומטר של הגבול.
הם נותנים את הגיבוי לצה"ל ויודעים שהירי הכבד של כוחותינו נועד להבטיח ביטחון ושקט בעתיד, אבל מבקשים התחשבות ומצפים שבצבא יפעלו במאמצים אדירים כדי לאפשר חיים ושגרה, גם תחת איומי חיזבאללה ובמרחב שהממשלה הצהירה כי לא יפונה עוד.
לא רחוק משם, בקריית שמונה, אלין בן שטרית מנסה להחזיק מעמד בתוך הבית שרועד מירי הארטילריה ומעבר המסוקים מעל הראש. גם בסמוך לעיר הוצבו סוללות ההגנה והתקיפה של צה"ל, ונדמה כי הן חונות בחצרות הבתים. בעיר שבה כ-30 אחוזים מהתושבים לא שבו אליה, וכ-40 אחוזים מהעסקים הקטנים נסגרו לצמיתות, תחושת המצור היא פיזית ממש. "הכלב בחרדה ואנחנו לא מצליחים לישון עם הרעש הזה", מספרת אלין. "בשבוע שעבר שכבתי על הרצפה וחיבקתי את הכלב וכל הבית רעד. בשכונה מעליי, בחצר הבית של חברה שלי נופלים תרמילים של פצצות מירי מסוקי הקרב מעלינו. מה שמטריף את הדעת זה הרעש הזה, של סוללות התותחים, השריון וירי המסוקים מעל הראשים שלנו".
אלין, המטפלת בבעלה הנכה, לא יכולה להרשות לעצמה את המרוץ למקלט השכונתי וכשמגיעות האזעקות יחד עם שריקות המטחים, היא מתפללת לנס. "אני לא זזה מהבית, בעלי נכה ולא יכול לזוז אז אני לא אשאיר אותו פה וארוץ למקלט", היא מסבירה. המציאות הזו דוחקת אותם לקצה. "אנחנו מטופלים בכדורים, תראה לאיזה מצב הגענו. אני מוכנה לסבול את המלחמה, אבל שיגמרו אותם סופית".
גם ינאי מנחם פונה בעבר עם הוריו ואחיו לקיבוץ עין גב, ועם תום הפינוי, לפני שנה בדיוק, הם חזרו הביתה לקריית שמונה. "זו למעשה פעם ראשונה שאנחנו חווים את כיפת ברזל ואת ירי התותחים והרובים פה על הגבול, מזה 20 שנה", הוא מסביר. לדבריו, "העוצמה של הסוללות זה משהו שאי-אפשר לתאר. אני מבין שהירי הזה הוא למעננו ואנחנו צריכים להיות שמחים במה שצה"ל עושים, אבל המציאות הזאת היא משהו שאי אפשר לתאר. המון אנשים עזבו את קריית שמונה ולא חזרו, והמלחמה הזאת תעודד לדעתי עוד גל עזיבה כי מרגישים פה מופקרים. מי רוצה לגדל ילדים במציאות כזאת?"".
עם התקדמות המערכה בחיצי הצפון, כאשר קו הכפרים הראשון בדרום לבנון נכבש ונוקה מאויב, קידמו בצה"ל את סוללות התותחנים והשריון אל מעבר לגבול והרחיקו את רעש הארטילריה. הם מצפים כי בחוזה שבין האזרח לצבא, זה שנותן את הגיבוי לצבא והרוח לפעול ולהשיג ביטחון, יבינו בצה"ל כי החוסן בחזית הוא הדבר החשוב ביותר כדי להחזיק לאורך זמן, וככל שעוברים הלילות והימים טרופי השינה והלומי פיצוצים, כוח העמידה של התושבים הולך ונחלש. הם מבקשים ולו הכרה בכך שמרחב הלחימה הפעם כבר מלא באוכלוסייה ויש להתחשב במיקומי סוללות הירי של הצבא ובבחירה באילו להשתמש ובאילו שעות - כמובן בהתאם לצורך המבצעי.
"חזרנו והבטיחו לנו מציאות אחרת לגמרי ושחיזבאללה לא פה על הגדרות, והמציאות מראה משהו אחר לחלוטין", אומר ינאי בהשלמה. את השיחה קוטעים שוב ושוב הפיצוצים ולעת ערב יגיעו גם מסוקי הקרב. "הפיצוצים האלו הם הוכחה לכישלון. המון אנשים עזבו את קריית-שמונה ולא חזרו, והמלחמה הזאת תעודד לדעתי עוד גל עזיבה כי מרגישים פה מופקרים. מי רוצה לגדל ילדים במציאות כזאת?"
גם אביחי שטרן, ראש עיריית קריית-שמונה, תיאר תחושות דומות. "בכל המלחמות שהיו בחיים לא ישבו סוללות בתוך קריית-שמונה, אלא על הגדר עצמה", הוא מסביר, "זה פוגע בחוסן. התושבים במקום של אפס התרעה וכל בום מקפיץ למקלט. זה בלתי נסבל, אפילו יותר מהתקפות חיזבאללה, וזה גם הופך אותנו למטרה".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "פריסת הסוללות נקבעת על פי שיקולים וצרכים מבצעיים בלבד, תוך תיאום עם העורף. צה"ל מודע לעוצמת הרעש הנגרם כתוצאה מירי הסוללות והקושי הרב שדבר זה מסב לתושבים. בצה"ל פועלים ככל הניתן בכדי לאזן בין הצרכים המבצעים לרווחת התושבים".
