יום שישי בצהריים, העמסתי את המשפחה, סיר מרק עוף, פלטה ומיחם והגעתי לחווה קטנה בשומרון בשם "דרך אברהם", שהוקמה על שם אברהם אזולאי, צעיר יפה תואר שנפל בקרב גבורה בחאן-יונס לפני פחות משנה. עמדתי שם מול נופי השומרון, הרוח נשבה בעוצמה, הכבשים פָּעוּ, ובמרכז כמה מבנים פשוטים ודגל ישראל ענק שמתנופף בגאווה. באנו לשם, אשתי וילדיי, לבקשת מרדכי, מייסד החווה שהקים אותה לזכר אחיו, כדי "לתפוס אחריות" לשבת אחת, ולאפשר לו ולאשתו לנסוע להתאווררות קלה, כמו החלפת חייל בעמדה. שם, בשקט של השבת, הבנתי שמשהו גדול מתרחש מול העיניים, לא כותרת, לא סיסמה, מציאות.
ביהודה ושומרון חווים בימים אלה תנופת התיישבות יוצאת דופן. רק בשבועות האחרונים קמו בשומרון יישובים חדשים כמו רחבעם ועיבל. כך, למשל, בלילה קר, במבצע לוגיסטי מורכב, עלו כוחות אזרחיים של מועצת שומרון וישיבת אלון מורה, בתיאום עם המערכת הביטחונית, להר עיבל, הציבו מבנים, הכשירו דרכים והקימו נקודת התיישבות חדשה. זה אירוע מרגש אבל ממש לא נקודתי, אלא סימן לעידן חדש של מעבר מדיבורים ורעיונות לביצוע.
במקביל, לאחר שני עשורים של מאבק, מדינת ישראל חוזרת לגנים וכדים, היישובים החרבים שגורשו בהתנתקות לפני 21 שנים. בשא-נור כבר הוצבו קראוונים לקראת חזרת משפחות, ובחומש לראשונה מאז הגירוש ניתנה תעודת זהות עם הכתובת "חומש". לא סמל בלבד, מציאות חיים מתחדשת.
יש מי שיביט על התופעה הזו דרך פריזמה פוליטית, אבל מי שמביט מקרוב מבין שמדובר במהלך עמוק הרבה יותר. זה תיקון של עוול היסטורי, אך לא פחות מכך מהלך אסטרטגי ראשון במעלה עבור מדינת ישראל. דווקא בימים שבהם צה"ל פועל בעוצמה בזירות רחוקות יותר, וחיל האויר נע על ציר ביירות–טהרן ומוכיח שוב את יכולותיו מול איומים אזוריים, חשוב לזכור: הביטחון הלאומי של ישראל לא יוכרע רק במרחקים אלא גם כאן קרוב, בקרקע.
במבט ארוך טווח, חיזוק ההתיישבות הוא משימה ציונית וביטחונית מהמעלה הראשונה. המרחבים האלו הם חגורת הביטחון של ישראל. השליטה בהם מאפשרת עומק הגנתי, חופש פעולה מבצעי ומניעת התבססות של טרור בלב הארץ.
כל מי ששירת כאן יודע עד כמה האחיזה בשטח קריטית.
דוידי בן ציוןלצד הביטחון יש כאן גם סיפור אנושי. את החוות והיישובים מובילים קציני מילואים, לוחמים, משפחות צעירות. אנשים ערכיים ושומרי חוק, שפועלים בתיאום עם צה"ל, עם הרשויות ועם ההממשלה על אדמות מדינה ובשטחי C, לא אנרכיה, אלא אחריות לאומית. ראש המועצה האזורית שומרון, חברי יוסי דגן, דיבר בעלייה לחומש על "סגירת מעגל של שני עשורים". נדמה לי שזה יותר מזה, זו קפיצה קדימה, לא רק לשחזר את שהיה, אלא לבנות גדול יותר, יציב יותר.
האמת היא שזה לא צריך להיעצר. המודל שנבנה ביהודה ושומרון של שילוב בין ביטחון, התיישבות, חלוציות ותמיכת מדינה צריך ויכול להיות מיושם גם בגליל ובנגב. ההתיישבות איננה פרויקט אזורי או מגזרי, זו משימה לאומית.
כשעמדתי שם בשבת, הבנתי, זה לא סיפור על גבעה אחת, זה סיפור על דור שבוחר לבנות, לקחת אחריות ולעצב את המציאות. ההתיישבות ביהודה ושומרון לא רק מתרחבת היא מתחדשת והיא עושה זאת בעוצמה, באחריות ובעיקר באמונה.
דוידי בן ציון הוא סגן ראש מועצה אזורית שומרון, רב-סרן במילואים
פורסם לראשונה: 00:00, 19.03.26
