מכירת החיסול של כלל אויבינו באשר הם לרגל סיום הקדנציה הנוכחית של מפלגות השלטון בישראל נמצאת בשיאה, אבל כמעט שלושה שבועות לתוך הסייל המטורף אפשר כבר להבין שהלקוח הישראלי לא רק שמתבקש לשלם את מלוא המחיר על מוצר מפוקפק בשם "מלחמת אין ברירה", הוא גם נדרש לשעבד את חסכונותיו לטובת המשלוח הבא. זבני השלטון עומדים מאחורי דלפקים עמוסים ברעיונות שמותאמים ללוח השנה העברי: בפורים נחסל את המן חמינאי, בפסח יפציע מן המזרח משיח רכוב על חמור לבן שיבשר על הגאולה ובשבועות נאכל עוגת גבינה בממ"ד ונפתח במלחמה נוספת לפי הצורך.
זאת מלחמת התשה אזרחית, והממשלה בישראל היא המרוויחה העיקרית ממנה. כמו יצרני הנשק - הם לא סופרים את הפצועים והמתים, מטשטשים נתונים על היקף הנזקים ולוקחים בחשבון רק את ההכנסות שיזרמו לקופה הפוליטית שלהם. אנחנו הקהל השבוי שמצא את עצמו בסגר לאומי שכולל תרגולת סטייל מלחמת העולם השנייה במהלכה נוהרים מיליוני אזרחים למרחבים מוגנים בעת ובעונה אחת, שמרגיש עמוק בכיסו את האצבעות הנוברות של פקידי האוצר, ששונא את הזום עם המורה לחשבון יותר משהוא שונא את האיראנים, ונדרש לממן עבור הממשלה את מלחמת החינם שנפלה עליהם כמו מנדט שלם ביום של בחירות.
תחת סככת המלחמה מורשים חברי הקואליציה ושרי הממשלה לסחור בכל מטבע ציבורי אפשרי, להשתמש בנכסים של החברה הישראלית – מרווחי גז ועד מחזורי גיוס שלמים, ולדלדל משאבים שנצברו כאן לאורך כמעט 80 שנה: לכידות ציבורית שהלכה לאיבוד בתהום ההפיכה המשטרית והיעדרה שזועק מאולפני טלוויזיה צוהלים ופוקקי שמפניות, מערכת חינוך מוחלשת שלא מצליחה לתפקד תחת אזעקות ועובדות סוציאליות שמרוויחות שכר מינימום וקורסות תחת עומס הבדידות של פונים במצוקה. ההרפתקה המזרח-תיכונית הנוכחית שככל הנראה כבר לא תבטיח לנו את קץ משטר האייתוללות, גובה מהחברה הישראלית את שאריות הכוח האזרחי שעוד נותר בה.
ועדות הכנסת הממוגנות התרוקנו מנציגי ציבור, מאנשי מקצוע ופשוטי עם – אף אחד חוץ מנציגי האופוזיציה לא מגיע כדי לתבוע את עלבונה של הדמוקרטיה, ולהשמיע את קולו של האדם החלש שנזרק מחייו בבעיטה. כמו 20 אלף מטפלות לפעוטות במעונות היום שלא יפוצו על ידי המדינה על ימי העבודה האבודים, אלא יוצאו לחל"ת ויקבלו 30 אחוז משכרן שגם בימי שלום בקושי מספיק למחיה בסיסית, כמו משרתי מילואים שהצליחו לתחזק עסק חי אבל נפלו על מנהל בנק חסר מצפון וחופשי מרגולציה, כמו מיליוני הורים שאמורים לעבוד מהבית אבל לא מצליחים אפילו ללכת לשירותים, וכמו עשרות אלפי בני נוער שנותרו ללא מסגרות אשפוזיות פסיכיאטריות.
באיראן טרם החלו לחשב את קיצם לאחור
משמרות המהפכה באיראן טרם החלו לחשב את קיצם לאחור, בכירי חיזבאללה בלבנון ממשיכים להתחדש מאליהם עם כל דור שיעי שבא לעולם, מיליציות חמאס שוב גודשות את עזה החרבה, הנשיא טראמפ עדיין מחפש את הקוד לשער של מצרי הורמוז, ורק אנחנו בישראל ממשיכים להאמין לממשלת הניצחון המוחלט שהוא פה מעבר לפינה. לזרום עם ראש ממשלה שנמצא בבריחה מתמדת – מאישומים פליליים עד לאשמה לאומית, לקוות שהפעם ימנף מדינית הישגים שנצברו בידיהם האמונות של חיילי צה"ל וכוחות הביטחון ויוביל מהלך דיפלומטי שיסיים את האירוע, או סתם להתפלל שיגלה מנהיגות ויספר לנו מתי מסתיימת החגיגה המיליטריסטית שבה מוחאים לו כפיים ומתפעלים קולקטיבית ממשהו שהוא מכנה "ניהול המלחמה".
ביום בהיר אחד נלקחה מהישראלי בשם המלחמה הזכות להתפרנס, לנוע, לחנך, להבריא או לקבל מידע אמין
ביחס לממשלת ימין שוחרת הפרטה ודוגלת במדיניות "הדבר הנכון ביותר לכלכלה זה להמשיך את המלחמה" על שם סמוטריץ', מדובר בלא פחות מבולשביזם – הלאמה של ערכים אזרחיים בסיסיים בחסות החוק. ביום בהיר אחד נלקחה מהישראלי בשם המלחמה הזכות להתפרנס, לנוע, לחנך, להבריא או לקבל מידע אמין בנוגע למטרותיה ולהשלכות המיידיות.
החיסולים הממוקדים אולי לא יפילו את המשטר באיראן, אבל הם בהחלט עלולים להחליש את יכולת ההתנגדות האזרחית בישראל. יש המון רמזים על פני השטח, והעיסוק של נתניהו ביועצת המשפטית של ועדת הבחירות בשיאה של מלחמה הוא רק אחד מהם. הכלל הוא שאם זה נראה כמו ראש ממשלה שמנסה לערער את אמון האזרחים בתהליך הדמוקרטי והאזרחי ביותר כמו בחירות בזמן שהם רצים על חייהם למרחבים מוגנים, אם זה נשמע כמו ראש ממשלה שמנצל את הדי הפיצוצים כדי להחריש חזון אישי תחת מעטה של חזון משיחי, ואם זה נע כמו ראש ממשלה שמגיח אלי ציבור רק כדי להודיע על הצלחות אבל לא לקחת אחריות על כישלונות – זה כנראה ביבי.
מרב בטיטובינתיים - עד שיוחזרו לנו זכויות בסיסיות, נמשיך גם בזמן מלחמה לממש את זכותנו המוסרית להזדעזע מירי חסר הבחנה של חיילי צה"ל, ולא רק ממוות מיותר של זוג מרמת-גן. לדרוש תשובות על מה קרה שם כשחיילי צה"ל ירו בלי הבחנה והרגו בני זוג פלסטינים ושני ילדיהם בני חמש ושבע, למרות סגירתו של תיק כוח 100 בשדה תימן. להתבייש כמה שיותר למשמע עדותו של חאלד הבכור ששרד כדי לספר איך אחרי הירי הוצא מהמכונית על ידי חייל שהרביץ לו ואמר: "הרגנו כלבים", ולא להאמין לערוץ 14 כשהוא מדווח על התקרית כ"חיסולם של ארבעה מחבלים".
פורסם לראשונה: 00:00, 19.03.26
