התקיפות משולחות הרסן של איראן על מתקני האנרגיה, שדות התעופה והעורף האזרחי של שכנותיה נועדו להביא לעצירת המערכה האמריקאית-ישראלית נגדה. המטרה הזו טרם הושגה. אם כבר, חוסר המעצורים מצד איראן עלול לשוב אליה כבומרנג. כשהאייתוללות נחשפים בטירופם, מדינות המפרץ זוכות להוכחה כי לא טעו כאשר בחרו בברית אסטרטגית עם ארה"ב, וחלקן גם עם ישראל. ייתכן כי תהיה זו דווקא נקודת מפנה שתחזק את המגמה של הכרת מדינות מוסלמיות וערביות בקיומה של מדינת ישראל ובצורך להסדיר את היחסים עימה.
על רקע זה מתבקש לברר לעצמנו, בצומת הדרכים הנוכחי, כיצד השפיעה עד כה המלחמה שהחלה באוקטובר 2023 על יחסן של "מדינות השלום" הערביות להסכמים שעליהם חתמו עימנו. התשובה העקרונית היא שההשפעה מתחלקת לשני עולמות: זה הגלוי לעין, וזה הסמוי ממנה. בין העולמות קיימת סתירה חזיתית, ומי שמביט רק על אחד מהם ולא על שניהם יחד, עלול לגבש מסקנה שגויה לגבי מגמות העומק האמיתיות של היחסים.
במישור הדיפלומטי הגלוי, הקשר בין ישראל לבין המדינות הערביות מתכתב בשנים האחרונות עם מילות שירה של הזמרת נסרין קדרי: "לא לפנות אליי, לא לדבר אליי, אל תבוא אליי, אל תתקשר אליי…"
במישור הדיפלומטי הגלוי, הקשר בין ישראל לבין המדינות הערביות מתכתב בשנים האחרונות עם מילות שירה של הזמרת נסרין קדרי: "לא לפנות אליי, לא לדבר אליי, אל תבוא אליי, אל תתקשר אליי…". כל מנהיגי המדינות הערביות שחתומות על הסכמים עם ישראל, סירבו מתחילת המלחמה להיפגש עם ההנהגה הישראלית. אף לא בחשאי. יתרה מזו: רק לאחד מהם, שליט איחוד האמירויות, השייח' מוחמד בן זאיד, לא היה חשש לקיים בשנתיים וחצי האחרונות קשר טלפוני ישיר עם ראש הממשלה. כל היתר ניתקו מגע.
לפני למעלה משלוש שנים, בינואר 2023, התלוויתי לפגישתו של ראש הממשלה עם עבדאללה מלך ירדן בבירה עמאן. לא ניתן היה לחזות אז שזו תהיה הפגישה האחרונה של ראש ממשלה ישראלי עם מנהיג מדינה ערבית שכנה. לאחר נתק רב שנים בין המנהיגים, ניכר היה שלשניהם רצון כן ליצוק תוכן חדש להסכם השלום, שכמעט 30 שנים קפא על עומדו. כך נולדה יוזמתם המשותפת לקיים בעקבה מפגש מדיני אזורי ראשון מסוגו בהשתתפות ישראל, ארה"ב, מצרים, ירדן והרשות הפלסטינית.
לאחר הצלחת מפגש זה, יזמו מצרים וירדן מפגש המשך של הפורום, שהתקיים בשארם א-שייח’. אבל לפני שהמפגש השלישי נקבע, הגיע טבח 7 באוקטובר וזיעזע את האזור מן היסוד. מאז אותה שבת מזוויעה, כל מנהיגי "מדינות השלום", לרבות השותפים להסכמי אברהם, למעט האמירתי כאמור, הם "מנותקי קשר" מרצון. נשיא מצרים א-סיסי, מוחמד השישי מלך מרוקו, חמד אאל-חליפה מלך בחריין וגם עבדאללה מלך ירדן, מסרבים לשוחח עם מקביליהם בישראל, ראש הממשלה ונשיא המדינה. הנימוק שלהם לא היה מתחמק ולא מתחכם: כל עוד אתם נלחמים בעזה, איננו יכולים להתעלם מרגשות הציבור שלנו שכואב את הסבל הפלסטיני.
מרוקו, מצרים, איחוד האמירויות, ירדן ובחריין אמנם לא ניתקו את יחסיהן הדיפלומטיים עם ישראל, אבל בפועל השגרירים שלהן חזרו לארצם (שוב, למעט איחוד האמירויות), וגם שגרירי ישראל במדינות אלה נמצאים בארץ, בעיקר מטעמים ביטחוניים.
זו אם כן תמונת היחסים הגלויה: מתיחות מתמשכת, משברית, שסופה אינו נראה באופק. אבל בין המדינות מתקיים גם עולם יחסים אחר, פחות פומבי, שאין לו ביטוי בולט במציאות התקשורתית
זו אם כן תמונת היחסים הגלויה: מתיחות מתמשכת, משברית, שסופה אינו נראה באופק. אבל בין המדינות מתקיים גם עולם יחסים אחר, פחות פומבי, שאין לו ביטוי בולט במציאות התקשורתית. העולם הזה הוא תוצר של אינטרסים יסודיים, עמוקים, שמקורם בהבנה מפוכחת מי הם האויבים המשותפים, ומהן הסכנות שמאיימות על שלום האזור ויציבותו. כך התפתחו לאורך שנים שיתופי פעולה ביטחוניים בין ישראל לשכנותיה, ואלה שרדו אתגרים משמעותיים, צלחו אותם בשלום ואף התעצמו בהדרגה.
גם שיתופי הפעולה הכלכליים זכו לתנופה רבתי לאחר שישראל הפכה מעצמת גז אזורית. יצוא הגז לירדן ולמצרים מעגן את החיבור בינן לבין ישראל בדרך שאיש לא דמיין כשבגין, סאדאת, רבין והמלך חוסיין חתמו על הסכמי השלום. ירדן אף נהנית מהסכם קריטי לאספקת מים מישראל, ויוזמות אזוריות נוספות (פרויקט "פרוספריטי") עשויות להקל את מצוקת המים המתגברת של הממלכה ההאשמית.
1 צפייה בגלריה
מוחמד בן סלמאן יורש העצר של סעודיה ומוחמד בן זאיד נשיא איחוד האמירויות
(צילום: Nathan Howard/AP, AP)
גם "מדינות הסכמי אברהם" זכו ליתרונות משמעותיים, מדיניים וביטחוניים, מישראל ומארה"ב, בזכות היענותן לחזונו של הנשיא טראמפ. המסקנה מכל אלה היא שאש המלחמה לא כילתה את חזון שיתוף הפעולה האזורי הישראלי-ערבי, במסגרת ציר פרו-אמריקאי שגם נתמך על ידי הנשיא טראמפ וגם תומך במלחמתו חסרת התקדים להבסת ציר הרשע האיראני. הקולות הקשים שהגיעו בשנתיים הקודמות מרצועת עזה אכן חייבו את המנהיגים הערבים לשלם מס שפתיים לציבור המוסלמי במדינותיהם, שנחשף מבוקר עד ערב לתעמולה מסיתה וכוזבת. אפשר לשער שגם לראשי המדינות עצמם, בלי קשר לדעת הקהל בעולם הערבי, יש תסכול אותנטי ממדיניותה של ישראל. עם זאת, כוחם עמד להם להדוף על הסף כל קריאה פנימית וחיצונית לביטול הסכמי השלום.
קשה להעריך מה היה הכוח המניע מאחורי התעקשותם להימנע בכל מחיר מ"שבירת הכלים" - הרצון שלא לקומם את הממשל האמריקאי שמושקע זה עשורים בביסוס ההסכמים, האינטרסים החשובים שפורטו לעיל, או הכרה בסיסית בעובדה שערך השכנות הטובה עולה עשרות מונים על מחירו של המשך העימות. החשוב הוא שכל ההסכמים עדיין בתוקף, ולאחרונה אף הצטרפה מדינה מוסלמית נוספת, סומלילנד, למעגל השלום. נראה שעד כה העולם הסמוי מן העין, שמשקף אינטרסים אמיתיים, מצליח להתגבר על העולם הגלוי, שהצביעות והעמדת הפנים הן המאפיינים הדומיננטיים שלו.
בינואר 2023 התלוויתי לפגישתו של ראש הממשלה עם עבדאללה מלך ירדן בבירה עמאן. לא ניתן היה לחזות אז שזו תהיה הפגישה האחרונה של ראש ממשלה ישראלי עם מנהיג מדינה ערבית שכנה
פורסם לראשונה: 00:00, 22.03.26
