מדוע יש בירושלים שני בתי חולים "הדסה", עין כרם והר הצופים, ושני קמפוסים של האוניברסיטה העברית, גבעת רם והר הצופים? כי התחולל פה נס. בסוף מלחמת הקוממיות חשבנו שהר הצופים אבוד. יישאר כמובלעת בתוך ממלכת ירדן. על כן הקמנו עוד "הדסה" בעין כרם, ועוד קמפוס בגבעת רם. חלפו רק 19 שנה, מלחמת ששת הימים החזירה אותנו להר ה"אבוד", וקמו שכונות יהודיות גם מעבר לו. והנה יש בירושלים שני קמפוסים לאוניברסיטה העברית, ושני "הדסה".
אובדן הר הצופים בתש"ח כרוך באחד האסונות הגדולים במלחמת הקוממיות: 78 רופאים ואחיות ומרצים נספו, בדרכם לעבודת יומם, בידי ערביי ירושלים והסביבה. אבל ראשית המעשה הנורא הייתה חודשיים לפני כן. שכונת שמעון הצדיק צמודה למערת הקבורה המפוארת של שמעון הצדיק, החכם הראשון המוזכר בשמו במסכת אבות שבמשנה. הוא האיש שיצא בבגדי הכהן הגדול עד ראש-העין, ושיכנע שם את אלכסנדר מוקדון לא לפגוע בבית המקדש. שכנה לשכונת שמעון הצדיק - שכונת שייח' ג'ראח.
תושבי שכונת שמעון הצדיק נאלצו לנטוש את בתיהם בתש"ח, בלחץ הקרבות בירושלים הנצורה. זה היה ב-ד' באדר ב', בדיוק חודשיים לפני הכרזת עצמאותנו. חודש בדיוק לאחר נטישת השכונה, ב-ד' בניסן תש"ח, בהיעדר שכונת שמעון הצדיק, התארגנו הערבים, המטירו אש עזה על שיירת הבוקר היהודית הקבועה להר הצופים, ובתום קרב הגנה ממושך של היהודים, העלו הערבים באש שניים מן האוטובוסים בשיירה, על נוסעיהם. המשטרה הבריטית לא ניסתה לעזור, אפילו לא להציל.
היום ד' בניסן. היום, בשנת תש"ח, 78 רופאים, אחיות ומרצים נרצחו, נורו, נשרפו חיים, בדרכם למקומות עבודתם בהר הצופים.
חלף בדיוק עוד חודש, וב-ד' באייר, גוש עציון נפל בידי הלגיון הירדני ו-240 מגיניו נפלו ונרצחו. למחרת, ה' באייר, הכריז דוד בן-גוריון על עצמאותנו. איזו מטוטלת בין אסון לישועה.
בין החללים ששמם מונצח על לבנה בהיכל הזיכרון החדש בשערי הר הרצל נמצא גם חוקר השפה העברית, מורה וסופר, ד"ר בנימין קלאר הי"ד. מצד עיסוקי בלשון העברית, אני רואה את עצמי כ"נכדו". הד"ר בנימין קלאר באוניברסיטה על הר הצופים היה מורו של מי שהיה לימים מורי הדגול באוניברסיטת תל-אביב, חתן פרס ישראל הפרופ' אהרן דותן. קלאר הנחיל לדותן, ודותן הנחיל לי. לפני שנים אחדות, לרגל יום הזיכרון לחללינו, כתבתי מכתב דמיוני לד"ר בנימין קלאר:
ראוי לנו ללמוד מן המופת שלכם. שלמרות הקרבות העזים, לא היססתם להתמיד בעלייה היומית לבית החולים ולאוניברסיטה על ההר. מגיבורים כמוכם למדנו להיאחז בארצנו - ולא לוותר!
ד"ר קלאר היקר והנכבד, בדף ה'יזכור' של משרד הביטחון למדתי, בפליאה, ששמות הוריך ממש כשמות הוריי: שרה ושלמה. הרי שגם מבחינה זאת אנחנו כמו משפחה. ראוי לנו ללמוד מן המופת שלכם. שלמרות הקרבות העזים, לא היססתם להתמיד בעלייה היומית לבית החולים ולאוניברסיטה על ההר. מגיבורים כמוכם למדנו להיאחז בארצנו - ולא לוותר!
מאז היום הארור, כששירת חייכם באמצע נפסקה, נפתחו כאן הרבה דפי חיים - של הארץ, של העם, של לשוננו: כאשר נרצחת, היו בארצנו 600 אלף יהודים, קצת יותר מחצי מיליון. כיום יש במדינה כעשרה מיליון תושבים, וגם אלה בהם שאינם יהודים - כולם מדברים עברית!
ליד המקום שנרצחתם בו, יש לא רק גלעד גדול, לוח שיש גדול, ועליו שמותיכם, אלא גם שכונה מתחדשת, שכונת שמעון הצדיק. ומערת שמעון הצדיק הסמוכה מוארת והומה מבקרים ולומדי תורה יומם ולילה. וסמוכה לשם תחנת הרכבת הקלה, ששמה "תחנת שמעון הצדיק".
וגם אותך עצמך זוכרים: באנציקלופדיה העברית, בערך "קלאר בנימין", כתוב: "בחייו הקצרים (47 שנה) היה קלאר פורה ביותר בעבודתו המדעית והספרותית". זכית, ד"ר קלאר, להתמנות למרצה כיורשו של הפרופ' דוד ילין, מאבות תחיית לשוננו. מאמריך החשובים כונסו והופיעו בספר, שש שנים לאחר שנלקחת מאיתנו.
חבל שלא זכיתי לשמוע תורה מפיך ישירות. מורשתך נשארת כמשמעות שמך, קלאר: צח, צלול, בהיר, ברור, נהיר, טהור.
