חוסנה הלאומי של מדינת ישראל מבוסס על שלושה מעגלי חוסן: החוסן האישי, החוסן הקהילתי והחוסן הארגוני. ובתוך שלושת מעגלי החוסן הללו, נראה כי השלטון המקומי בישראל שוב הוכיח את עצמו כאחת מאבני היסוד בבניית החוסן הלאומי.
ראשי הערים ועובדי העיריות והמועצות המקומיות היו בשטח והגיבו למצבי החירום בצורה מהירה ויעילה. הם נתנו מענה מדויק ורגיש לאוכלוסיות החלשות בחברה הישראלית. הם הבינו ופעלו ראשונים על מנת להחזיר את ילדי החינוך המיוחד למסגרות. הם הקימו מסגרות חלופיות לילדי העובדים החיוניים, ובכך איפשרו להם לחזור לעבודה. הם ידעו לטפל בבניינים שנפגעו, לתקן את צינורות המים והמדרכות, לפנות את התושבים לדירות חלופיות ולתת מענה לאוכלוסיות מרותקות למיטה.
אבל הפעילות החשובה ביותר שהם ביצעו הייתה ראיית הפרט. הם הבינו שעליהם לתת כלים לבניית החוסן האישי, ולכן בנו תוכניות בזום לבני הנוער, חגגו ימי הולדת לילדים במקלטים, בנו מערכים למתן סיוע רגשי לתושבים ושלחו מתנדבים לבקר את האוכלוסיות הוותיקות. לצד זאת, הם ידעו להמשיך לפנות את האשפה, לטעת עצים, לשלט את הרחובות ולייצר סוג של שגרה - שתרומתה לחוסן האישי לא תסולא בפז.
פעילות זו של השלטון המקומי, שנעשתה מתוך יוזמה שצמחה מהשטח, מחייבת בחינה מחודשת של מערכת הסמכויות בין השלטון המקומי לשלטון המרכזי. זה בדיוק הזמן שבו מדינת ישראל חייבת שידוד מערכות שיתבסס על מתן תקציבים גמישים לראשי הרשויות, תוך הקפדה על תיאום ושיתוף פעולה עם מערכות הביטחון השונות. מודל כזה יביא ללא ספק לתוצאות טובות יותר לפרט ולקהילה, ובד בבד ישחרר את השלטון המרכזי לקבל החלטות אסטרטגיות ברמה הלאומית.
קרדיט: לנה טסלרזה הבסיס לחיזוק חוסנה הלאומי של מדינת ישראל, תוך הבנה כי העקרונות של העולם החדש רצוף המציאות המשברית מחייב שידוד מערכות וקבלת החלטות אמיצות. רק כך תתאפשר בסופו של דבר רציפות תפקודית לאורך זמן של החברה הישראלית. טוב יעשו חברי הכנסת והשרים אם יניחו על שולחן הכנסת הצעת חוק שתקדם את השינוי המתבקש.
פורסם לראשונה: 00:00, 22.03.26
