לא קל להיות מבוגר שחי בישראל בשנים האחרונות, אבל אם אתה ילד - לפעמים האתגרים קשים פי כמה. בשש השנים האחרונות ספגו התלמידים חבטה אחרי חבטה, הפסידו כמות עצומה של ימי לימודים, נאלצו ללמוד תקופות ארוכות בתנאים המאוד לא אופטימליים של הזום - אך ברגעי האמת הם נאלצים להתמודד עם בחינות בגרות שלא תמיד מביאות לידי ביטוי את הקשיים, ולעמוד בסטנדרטים אקדמיים בינלאומיים המבוססים על חייהם של בני נוער מאזורים שבהם שורר שלום.
מאז חודש מרץ 2020 נסגרו מוסדות החינוך בישראל סגירה לאומית מלאה שש פעמים: בשלושה סגרי קורונה ובשלוש מערכות לחימה. הם החמיצו בגלל סגירות אלה 115 ימי לימוד פיזי, מספר שעלול עוד לגדול שכן המערכה מול איראן טרם הסתיימה.
ד"ר שרית סילברמן, חוקרת בכירה בתחום החינוך במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, היא שאספה את הנתונים וניתחה אותם. לדבריה, נתון זה משקף בעצם אובדן של יותר ממחצית שנת לימודים תקנית - שנמשכת 214 ימים. יש לציין כי מספר זה אינו כולל אובדן ימי לימוד כתוצאה מהשבתות ועיצומים של ארגוני המורים, שהסתכמו ב-13 ימים מלאים, אך כללו גם השבתות חלקיות. "הפגיעה הכוללת בלמידה, בהתפתחות ובמרקם החברתי של ילדינו אינה ניתנת למדידה", אומרת ד"ר סילברמן.
במסמך שהכינה נכתב כי "לסגירות האלה יש השלכות מצטברות. בעוד שבתהליכי קבלת החלטות ביטחוניות השיבוש הכלכלי נמדד במונחי תמ"ג ואובדן ימי עבודה, הפגיעה בחינוך כמעט אינה נשקלת. סגירות אלו אינן אירוע חריג, אלא מאפיין קבוע ומחזורי של המציאות הישראלית בשבע השנים האחרונות, ועלינו להתחיל לתכנן בהתאם".
4 צפייה בגלריה
ד"ר סילברמן. "ימי הלימוד שאבדו אמנם אינם ניתנים לשחזור, אך אפשר לעצב מדיניות אשר תכיר בכך שיש לפצות עליהם בעתיד"
(צילום: רבקה סיגלה)
ד"ר סילברמן מציינת שעד היום התמקד משרד החינוך בגיבוש נהלים לתפקוד בשעת חירום, מהלך הכרחי אך לא מספיק. "המדיניות הקיימת לוקה בחסר משום שהיא אינה מציעה מנגנון שיפצה על אובדן הזמן היקר", היא טוענת. "ימי הלימוד שאבדו אמנם אינם ניתנים לשחזור, אך אפשר לעצב מדיניות אשר תכיר בכך שיש לפצות עליהם בעתיד. למשל, שבכל סגירה לאומית מלאה של מערכת החינוך יתווספו לסוף שנת הלימודים מחצית מימי הלימוד הפיזי שאבדו, בכפוף לשיקולים תקציביים ומערכתיים".
לדבריה, למידה מרחוק היא אולי האופציה הכי טובה שיש בזמן משבר, אך אינה תחליף הולם מבחינת כמות ואיכות ליום לימודים מלא בכיתה. וכשמחשבים את מספר הימים שאבדו, ברור שאין מספיק זמן לכסות את כל תוכנית הלימודים ונוצרים פערים. "עבור ילדים צעירים הנזק עלול להיות משמעותי אף יותר", מדגישה ד"ר סילברמן. "קצב ההתפתחות בגיל הגן גבוה מאוד, וקשה יותר לפתוח מחדש חלונות הזדמנויות שנסגרים בגיל הזה".
אופיר מרציאנו מרמת ישי, אב לשבעה ילדים שהבוגר ביניהם בן 13 והקטנה בת שנה וחצי, מסביר כי ללמידה מרחוק אכן יש מגבלות. "בלתי אפשרי לעמוד בלוחות הזמנים השונים של הזומים של כל הילדים", הוא אומר. "כל אחד זה בשעה אחרת, וזה בדרך כלל לא מסתדר. גם הבנו שזה לא אפקטיבי עבורם. אם יש זום שהם ממש רוצים להשתתף בו אז הם מתחברים, אבל ברוב הזמן אנחנו עושים להם home schooling עם חוברות למידה, תכנים שיעשירו אותם יותר משיעור קצר שקשה לילד להיות בקשב אליו. מקצועות שקצת פחות קריטיים, כמו לשון, אנחנו די שמים בצד".
אופיר הוא מתכנת בבית החולים רמב"ם. אשתו, עדי, היא דולה. שניהם מוגדרים עובדים חיוניים. "אנחנו עושים בינינו חלוקה מי עם הילדים בכל יום ומנסים לנהל ביעילות את הבית ואת העבודה", אומר אופיר. "לפעמים צריך לעבוד מהבית או לעבוד פחות כדי להצליח להתמודד עם כל המשימות. אתה כל היום סביב זה. טירוף. להמשיך ככה עוד שבועות זה יהיה ממש קשוח", הוא אומר.
לנטלי ומאור טסלר מקריית-מוצקין, שני אנשי חינוך, יש חמש בנות: יהל (4), אריאל (5), אורי (8), רוני (11) והלל (13). "בהחלט לא קל להיות איתן כל היום בבית", אומר מאור. "הבנות הפסידו הרבה ימי לימוד עוד בימי הקורונה, עכשיו אנחנו כבר שבועות ללא מסגרת חינוכית, ובקרוב נכנסים לחופשת פסח הארוכה. אנחנו מנסים לתת לכל אחת מרחב ללימוד בזום, אבל ברור שיש פערים שנצברים. אשתי ואני עוזרים להן, מלמדים אותן, העירייה עוזרת עם הרבה חוגים ופעילויות במקלטים, אבל ברור שאחרי המלחמה יצטרכו לעשות חשיבה מחדש איך מצליחים לצמצם את הפערים הגדולים שנוצרו".
אבל הפגיעה ברמה האקדמית היא רק חלק מהעניין, ולא בטוח שהעיקרי. "מעבר לפערים לימודיים, בית הספר הוא מקום מרכזי ללמידה חברתית", אומרת ד"ר סילברמן. "בתקופה הזו לומדים לבנות חברויות, לנהל קונפליקטים, לקרוא את הסביבה החברתית ולהרגיש שייכות. יש כאן פגיעה לימודית, התפתחותית וחברתית".
מאור טסלר מתייחס גם לפן הזה: "אנחנו מקפידים על זה שהבנות ייפגשו עם חברות שלהן. חיי חברה זה חשוב ואנחנו מנסים לסייע להן לצאת כמה שיותר לגני משחקים קרובים, שינשמו קצת אוויר, ישחקו ויהיו עם בנות גילן. מוכרחים לייצר שגרה גם בתנאים האלה".
עו"ד אודליה שינדרוף כהן, אם לתלמידה בתיכון, הייתה בחלק מאותן שנים סגנית יו"ר הנהגת ההורים הארצית. לדבריה, גם מאבקי ארגוני המורים גרמו לדרדור הרמה האקדמית והרווחה הנפשית של התלמידים.
"שיבושים לאורך זמן גורמים לא פחות נזק למערכת מהשבתה מלאה, ולדעתי אף יותר", היא טוענת. "העיצומים משמעותיים יותר מאחר שהם עוסקים גם בערך המוסף של המערכת, מה שנותן אוויר ונשמה בחינוך. עיצומים כמו אי-מתן ציונים לפני בגרויות ואי-יציאה למסעות ולהצגות גורמים ליותר נזק מיום שביתה, בין היתר כי אי-אפשר להחזיר אותם בשנה שאחרי. יום שביתה הוא מכה חד-פעמית בכנף. עיצומי המורים הממושכים היו הרסניים למערכת החינוך החבוטה ממילא של ישראל. זה כמו לתת לחולה לדמם לאורך זמן. הם הפכו תקופה ארוכה של שנת לימודים לבלתי רלוונטית והיו כמו אגרוף בבטן עבור הילדים".
פורסם לראשונה: 00:00, 22.03.26
