החוות ביהודה ושומרון הן המפעל החלוצי הכי חשוב כיום בישראל. התעשייה הכי מפותחת ביהודה ושומרון מאז 7 באוקטובר היא תעשיית החוות. כמה מאות בני אדם שנאחזים בקרקע, לא פעם בלי חשמל, בלי מים, בלי הגנה ביטחונית משמעותית, ותופסים יותר ממיליון דונמים של אדמת הארץ.
בחיים אין ואקום. אם לא הם, מי שהיה נאחז בקרקע הזאת הם הערבים תושבי יו"ש. אלה שעל פי סקר של המרכז הפלסטיני למחקר ומדיניות, 83% מהם תמכו ב-7 באוקטובר.
ובעצם, הדבר היחיד שמונע מהם את זה הוא האחיזה היהודית בשטחי יהודה ושומרון. בשנת 2026 השכפ"צ של הציונות הוא החיכוך האינסופי בין הפלסטינים ביו"ש. החידוש הכי חשוב של השנתיים וחצי האחרונות הוא החוואים.
שלשום נרצח יהודה שרמן בפיגוע דריסה סמוך לחומש. אני מכיר היטב את יהושע, אבא של יהודה. איש התיישבות, איש חינוך, בולדוזר של בניין הארץ.
כחבר של שרמן האב בפייסבוק ראיתי את מפעל החוות הזה מהעיניים של אבא, בן הדור הקודם של מפעל ההתנחלות. יהושע שרמן קבע את מקום מגוריו באלון מורה שבשומרון, וניהל ופיתח מאוד את הקריה החינוכית שבאיתמר השכנה.
ילדיו כבר לא הסתפקו בזה. הם פרצו החוצה, אל השטח הפתוח. ולמה לא בעצם? היסטורית, הארץ הזאת שייכת לנו. מוסרית, הפלסטינים פתחו ועדיין פותחים שוב ושוב במתקפות רצחניות עלינו. מעשית, אם לא נהיה שם, הם יהיו שם, ולא רק שם, אלא גם בנתניה, חדרה ועפולה, כשחגורות נפץ לגופם.
מאז הקמת ההתנחלויות הראשונות, נוצר מצב שבו היהודים ביהודה ושומרון מסוגרים בתוך כלובים. הדור שאליו משתייך שרמן הי"ד שינה זאת
אני לא מרגיש שום צורך להתנצל על אהדתי למפעל ההתנחלויות (שאגב אני מקפיד לקרוא לו כך: להתנחל זה פועל שיש מה להתגאות בו). זה כמובן לגיטימי לחשוב אחרת. ממשלת הימין נבחרה כחוק. בעוד כחצי שנה לכל המאוחר תוכלו לנסות לשנות את המצב הזה בקלפי. עד אז הממשלה הזאת יכולה לממש את המדיניות שלה כפי רצונה.
בדור הקודם עצם הכניסה לחיים בתוך יהודה ושומרון היא היתה החידוש. זה לא היה מובן מאליו. פיגועי טרור ליוו את המפעל מימיו הראשונים, האינתיפאדה הראשונה, והשנייה כמובן, העצימו את זה מאוד. מאז הקמת ההתנחלויות הראשונות, נוצר מצב שבו היהודים ביהודה ושומרון מסוגרים בתוך כלובים, והערבים הם בעלי הבית. הפיגועים הקשים שבהם חדרו מחבלים לתוך יישובים, ושחטו לא פעם משפחות שלמות, הפכו את היישובים לעוד יותר מבוצרים. בכך, בעלי הבית האמיתיים בשטח הם הערבים, ואנחנו, אורחים, חיות בתוך כלובים.
ואז הגיע הדור הבא, הדור שאליו משתייך יהודה שרמן הי"ד. עד 7 באוקטובר היו ביו"ש 50 חוות. ההבנה שאנחנו באירוע משנה מציאות, ששום דבר אחריו לא אותו דבר, הביאה להקמה של "קרן קיימת לחוות" שדירבנה וטיפחה את המפעל הזה. ובואו תביאו איזה מהפכה מטורפת מתרחשת כאן: כל ההתנחלויות, הערים, היישובים, בכל יהודה ושומרון, כל מפעל ההתנחלויות שאתם שומעים עליו כבר כמעט 60 שנה, יושב על שטח של 230 אלף דונם קרקע. כיום יש ביו"ש 130 חוות, שכולן יחד אוחזות בשטח נוסף של יותר ממיליון דונם. זה בלתי נתפס. כמה מאות חוואים, שבאמצעות עדרי צאן תופסים שטח עצום.
עמיחי אתאלייהודה שרמן שילם שלשום בחייו על הפעילות שלו במפעל הזה, שעושה שירות חשוב מאין כמותו לכל אדם שמבין דבר מה בביטחון, שמכיר את האויב שניצב מולנו, שיודע מה היא ציונות. כמו שאני מכיר את חבריו, את מאות החוואים האחרים, הרצח הנורא הזה לא ירפה את ידיהם. אשריהם. אשרינו שיש לנו אותם.
