ימים בודדים חלפו מאז חוסל דובר משמרות המהפכה, עלי מוחמד נאיני. על פניו, עוד חוליה בשרשרת סיכולים מוצלחת מתחילת המלחמה. ולכאורה, שולית יחסית. נאיני לא החליט על תוכניות הפעלת האש האיראניות. מערך הטילאות לא פעל בהתאם לפקודותיו. בריוני הבסיג' לא סרו למרותו. גם בתוך משמרות המהפכה עצמן, ידו לא היתה על העליונה. ועדיין, מדובר בפעולה עם משמעות מבצעית אמיתית. כי "שאגת הארי" היא לא עוד מלחמה. היא מבצע השפעה אחד גדול. תכליתו – הנעת העם האיראני לפעולה. בלי זה, למרות ההישגים מול המשטר, נשוב למציאות דומה בעוד אי-אילו שנים. במערכות כאלה, פגיעה בזרוע התעמולה של האויב היא קריטית. שיבוש המסוגלות לדבר אל אנשיו ותומכיו, לרומם את רוחם בזמנים קשים, חיונית. למעשה זוהי פעילות משלימה למאמצי התודעה מול העם האיראני עצמו. חלק מתנועת מלקחיים שנועדה לייצר אקלים התקוממות.
אבל בראייה לאחור, ייתכן שהסיפור כאן רחב יותר. מאז השבעה באוקטובר התייחדו מספר דמויות דוברותיות עם בורא עולם, ולא בנסיבות טבעיות. הסיבה לכך היא שעבודת התודעה משחקת תפקיד מרכזי בפעולות אויבי ישראל. וכשהיא מקודמת בידי פרזנטורים יעילים של שנאה, היא כלי מלחמה של ממש. מנגד, כשציר ההתנגדות לירושלים פועל ללא פנים ושמות מעוררי הזדהות, עבודתו מסורבלת וקשה יותר.
אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא חיסול אבו-עוביידה בעזה. מאז, חלה ירידה ניכרת באיכות מאמצעי התודעה של חמאס, החוצה ופנימה כאחד. היוזמה אינה חדה כבעבר, העבודה מגושמת, היצירתיות לוקה בחסר, ובעיקר – אין דמות מרכזית מאחורי הודעות הארגון. בתקופה בה חמאס פועל לביסוס ריבונות בעזה, להחלשה מהסוג הזה יש משמעות.
ההיגיון שבפגיעה ביכולות הדוברותיות של ארגון, חשוב להבהיר, אינו חל על דוברים רשמיים בלבד. חסן נסראללה, למשל, לא היה דובר חיזבאללה, אבל הוא היה סמל. מעבר להנהגת צבא הטרור השיעי, הוא היה דמות מיתית שיצרה עבורו רעיון מסדר. מאז חיסולו, ארגון הטרור מצוי באתגר מבצעי גדול. אבל מהזווית התקשורתית, הוא בעיקר מתקשה לייצר קול ברור. מאמצי התודעה שלו מפוזרים ודפוס פעולתו השתנה. וההשפעה העיקרית כאן אינה על הציבור הישראלי, שכבר מזמן אינו ממתין לנאום השגרתי מהמזכ"ל. מחבלי חיזבאללה הם הנפגעים הישירים. בהיעדר נרטיב ארגוני מאחד ונהיר, השורות מתרופפות. תחושת השליחות ואחדות המטרה מתערערת. הקשב מתפנה לנרטיבים מתחרים שעשויים לחלחל. חלקם מגיעים מתוך לבנון עצמה, ומזכירים להם שהם גורמים לחורבן הבית, לא להגנתו. לתהליך כזה, בתורו, יש יכולת החלשה, במקביל למערכה הפיסית שצה"ל מנהל נגדם.
ההמחשה הבולטת לכך היא ניסיונות החיסול של אביחי אדרעי. מבחינת חיזבאללה לא מדובר בדובר בלבד, אלא במי שמנהל מולם מערכה שלמה, חשובה לפחות כמו זו שמתנהלת מדרום לליטני
המגמה הזו, צריך להכיר, פועלת לשני הכיוונים. ההמחשה הבולטת לכך היא ניסיונות החיסול של אביחי אדרעי. מבחינת חיזבאללה לא מדובר בדובר בלבד, אלא במי שמנהל מולם מערכה שלמה, חשובה לפחות כמו זו שמתנהלת מדרום לליטני.
חיסול דובר משמרות המהפכה, לכן, הוא לא עוד חיסול. הוא חלק מתהליך. הוא עדות להבנה שדמויות עם משקל תודעתי חיוניות למאמצי האויב, בדומה לתפקידים מבצעיים אחרים. חלקן עושות זאת במשרה מלאה. אחרות, נוסף על תפקידן השגרתי. כעת נותר לקוות שהכרה בחשיבות התחום תוביל לא רק לסיכולים, אלא גם לבניית יכולות, אצלינו בבית.
