צה"ל רושם הצלחות בהכנעת הטרור הפלסטיני ביהודה ושומרון, אבל מוצא עצמו חסר אונים מול מציאות חדשה שעיצב הדרג המדיני: המהפכה האזרחית של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' יצרה שטח רוחש חוות ונקודות חיכוך שבו פועלים פורעים באור יום ובחוסר פחד, בזמן שהמערכת הביטחונית עדיין תקועה בתפיסות של העבר.
רצף האירועים האלימים ביו"ש אינו מתרחש בחלל ריק: ההשתוללות הנוכחית נובעת מפערים שנוצרו בין השינויים הרדיקליים שנעשו בהתיישבות לבין מערכת הביטחון, שעדיין מתייחסת ליו"ש כפי שהיה ב-2021. אירועי הפשיעה הלאומנית היו פה תמיד, אך הפעם הם לובשים כסות אחרת - יותר קרבות קרקע בין רועים בנקודות חיכוך, יותר תעוזה, יותר חשיפה, יותר רוח גבית. פעולות שבעבר היו נעשות במחשכים, באישון לילה תוך הכחשת הפרעות, מבוצעות היום באור יום - לא תמיד עם כיסוי פנים - באופן מתוכנן וחשוף לעיני כל.
קבוצות הטלגרם של הגבעונים מלאות באזכורים של צמד המילים "יהודים שמחים" שמבצעים הצתות ופוגעים ברכוש פלסטיני, ואחרי כל "פעילות" יוצא "דוח פרעות". רצף האירועים האחרון הביא את נתניהו, באמצע מלחמה רב-זירתית, לפיקוד המרכז, שם שמע את מפקדי החטיבות מדברים על הפעולות שיש לעשות כדי לבלום את התופעה. בינתיים בצה"ל כבר הסיטו גדוד אחד ליו"ש שהיה צריך להגיע צפונה, כדי לטפל בהפרות הסדר.
אחרי שנים ארוכות שבהן צה"ל התקשה להתמודד עם הטרור הפלסטיני, הצליח מפקד פיקוד המרכז הנוכחי, אלוף אבי בלוט, להוריד את הטרור על הברכיים. אירועי הטרור, גם העממי וגם המאורגן, נמצאים בשפל של עשורים. תשתיות הטרור לא מתרוממות, נכון לעכשיו. צה"ל העמיק את השליטה שלו במחנות הפליטים, כבש את המחנות הקיצוניים ונע בחופש פעולה בכל יו"ש באופן שלא היה לו שנים. כל זה קורה כשאין כניסת פועלים פלסטינים לישראל כבר שלוש שנים, ועם תנופת בנייה בהתנחלויות שלא הייתה כמוה מאז 67'. אך כל זה מוכתם בגלל אירועי פשיעה לאומנית קשים שהמערכת לא מצליחה לבלום.
גם אופי האירועים האלימים עבר שינוי, שאחת הסיבות לו היא העובדה שבמערכת הביטחון לא מבינים עד הסוף, ואולי גם לא מעכלים, את השינוי הדמרטי שביצע סמוטריץ' מעבר לקו הירוק. שר האוצר מצידו רץ קדימה בכל הקשור לעניינים אזרחיים: הוא פירק כמעט לחלוטין את המנהל האזרחי ומינה לראשונה אי-פעם סגן אזרחי לראש המנהל - מינוי פוליטי-אישי לתוך מערכת שמאז ומעולם הייתה ברובה צבאית; הקים את מנהלת ההסדרה שאחראית על קידום תוכניות הבנייה בהתיישבות והציב בה את אנשי אמונו, והיא מתפקדת כגוף מדיני מעל המנהל האזרחי ולמעשה מסרסת את כוחו; הכפיל את מספר החוות החקלאיות בנקודות אסטרטגיות בסמיכות לכפרים פלסטיניים, מה שמביא להגברת החיכוכים; ופירק הסכמים קודמים כדי לאשר מחדש את ההתיישבות בחומש, בשא-נור ועוד.
אלא שבצה"ל לא הביטו על השינויים הללו באופן רחב ואסטרטגי. בממשלה ובמערכת הביטחון התייחסו לכל שינוי באופן נקודתי ונתנו מענה בהתאם. בפיקוד המרכז התייחסו ליו"ש, ובצדק מסוים, בעיניים של 2021 - טיפול בטרור הפלסטיני לצד שינויים התיישבותיים פה ושם, כפי שתמיד היה. אלא שאותם שינויים הם דרמטיים ומחייבים את הצבא להכין תוכנית אסטרטגית משמעותית כדי לאפשר את ההתפתחות, ולא לתת פתרונות נקודתיים לכל חווה אחרי שהיא קמה ומתגלים בה פערים, או רק לפתוח ציר בדרך לשא-נור כי יש אישור לעלות לשם.
הפערים הללו פגשו גם ראשי מועצות, שלפתע נאלצו להתמודד עם צעירים שעשו דין לעצמם ופרצו את הגבולות קדימה. אותם פחות מעניין אם אפשר להתיישב רק בשטחי C, הם כבר בשטחי B. בחלק מהיישובים ראשי המועצות ורבנים כבר פנו לצעירים ובקשו מהם לפעול בתיאום עם המועצה או הגורמים המוסכמים. סמוטריץ' נתקל בתחילת המהפכה שעשה בקשיים בציר הביטחוני. נזכיר כי בינו לבין שר הביטחון הקודם יואב גלנט ואלוף פיקוד המרכז הקודם יהודה פוקס היו עימותים דחופים. בחלק מהמקרים (כמו בעלייה לחומש, בפינוי מאחז לזכרו של הרב דרוקמן ועוד) נדרשה אף התערבות של נתניהו.
כעת הכול זורם, אך לא מתוכלל: ההתיישבות נעה בציר אחד, והמענה הביטחוני בציר אחר. את הפער הזה מנצלים הפורעים, שלוקחים את הרוח מהממשלה, שמשדרת יציאה קדימה לשטחים הפתוחים, ועושים זאת באופן לא מתואם ואלים תוך סילוק קהילות פלסטיניות ופגיעה בצמיחת ההתיישבות. יש לציין כי תופעת הפשיעה הלאומנית קיימת שנים ארוכות, ומעת לעת משנה את פניה. אך דווקא עכשיו, כשההתיישבות דוהרת קדימה וגם משטרת מחוז ש"י פועלת בצורה אגרסיבית יותר מול הגופים השונים, עדיין לא מצליחים לבלום את התופעה.
