בשבועות האחרונים נראה כי תחושות הציבור ביחס למלחמה בצפון מול חיזבאללה נעו במטוטלת חדה, בין אמירות על “הזדמנות גדולה” ו“חיזבאללה עשה טעות קשה כשהצטרף למערכה”
, לבין תחושת דשדוש וחשש לשקיעה שוב בבוץ הלבנוני.
בסופו של דבר, המציאות נמדדת גם בפער שבין הציפיות לתוצאות. במובן הזה המציאות בגזרת הצפון מחייבת מבט מפוכח. אנחנו בעיצומה של המערכה, עם הישגים יוצאי דופן מול המפלצת שצמחה מעבר לגדר. חיזבאללה נראה חבול מאי פעם. אבל דווקא בנקודת השפל הזו של האויב מסתתרת המלכודת המסוכנת ביותר עבור ישראל: “אשליית הניצחון המהיר”.
קצת לפני אוקטובר 2023 הושלם דוח מקיף של אוניברסיטת רייכמן, שעסק בתרחיש של מלחמה עם חיזבאללה, והתבסס על עבודתם של כשישה צוותי חשיבה וכ-100 מומחים ובכירים לשעבר במערכת הביטחון. תכניו תאמו במידה רבה את תוכניות חיזבאללה ואת הערכות צה״ל.
השורה התחתונה הייתה כמעט אפוקליפטית: פתיחה בירי מסיבי של כ-2,500 עד 3,000 טילים ביום מצפון, לאורך שבועות. כ-100 אתרי הרס, אלפי נפגעים ועלטה ממושכת בעקבות פגיעה בתשתיות חשמל, מים ותקשורת, לצד כיבוש חלקים מהגליל ועומס חסר תקדים על מערכות החירום. לצד זאת גם מתקפות סייבר, שיתוק נמלים ופגיעה משמעותית ביכולת חיל האוויר לפעול מבסיסיו.
תרחישים אלו לא התממשו גם משום שחיזבאללה היסס ולא הצטרף למתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, וגם בעיקר בשל מערכה מוצלחת מאוד שישראל הובילה מולו וממשיכה להוביל. היום חיזבאללה נמצא בנקודת השפל הנמוכה ביותר שלו, עם יכולת לממש בקושי רב רק אולי חלק קטן מאוד מהיכולות שיוחסו לו בתרחישים. זהו הישג עצום של ישראל, שהוצא לפועל במערכה מבריקה של צה״ל והמוסד.
הפער בין תחזיות למציאות אינו מקרי. הוא תוצאה של הכנות ארוכות שנים, עליונות מבצעית, מודיעינית וטכנולוגית, וגם של קבלת החלטות נכונה בזמן אמת. אבל דווקא כאן טמון הסיכון: הצלחה מבצעית נוטה לייצר אשליה של פתרון. האיום לא נעלם, ומכאן אולי הציפייה של רבים שהאיום מצפון ייעלם לפחות לשנים ארוכות מהשיח הביטחוני היומיומי.
יש צורך להבין את טבעם של ארגוני גרילה, ובמיוחד של חיזבאללה, ארגון שיעי בעל אידיאולוגיה פונדמנטליסטית הנתמך בידי איראן ופועל בלבנון כמעט ללא מגבלות. זהו ארגון שמבוסס על התאוששות, הסתגלות והמשכיות. חיזבאללה, למרות המהלומות הקשות שספג, ידע לגבות מחירים קשים מישראל, החל מהפגיעה הממושכת בתושבי הצפון ועד הצטרפות למערכה הנוכחית. כיום הוא מצליח לרתק כוח קרקעי משמעותי של צה״ל, וממשיך לאתגר את ביטחון תושבי הצפון ואת עורף ישראל. בשלב השני הוא ינסה להוציא לפועל את תחום המומחיות שלו, לוחמת גרילה ופגיעה בכוחות צה״ל השוהים בלבנון.
התפיסה שצריכה להוביל את המערכה בצפון היא לחץ צבאי רציף לסיכול יכולות חיזבאללה בכל לבנון, תוך שילוב מבצעי אוויר וקרקע וניצול העליונות המודיעינית
אם כך, מה נכון לעשות? ראשית, התפיסה שצריכה להוביל את המערכה בצפון היא לחץ צבאי רציף לסיכול יכולות חיזבאללה בכל לבנון, תוך שילוב מבצעי אוויר וקרקע וניצול העליונות המודיעינית. הטעות הגדולה ביותר תהיה חזרה לתפיסת הסבבים. עצירה באמצע הדרך, מתוך הנחה שהושג מספיק, תאפשר לארגון להשתקם. לא נכון לחזור על הטעות שבמערכה הקודמת, שבה ישראל נסוגה מרוב השטח והותירה למדינת לבנון וליוניפיל חסרי הישע את משימת פירוק חיזבאללה.
שנית, משתנה משמעותי נוסף לפירוק חיזבאללה אינו טמון רק בזירה הלבנונית, אלא תלוי גם במלחמה מול איראן. נפילת המשטר האיראני היא זו שמנתקת את מקור החמצן המרכזי של הארגון. בלי תמיכה איראנית שיטתית, היכולת של חיזבאללה לשמר את כוחו לאורך זמן נפגעת באופן מהותי. כל עוד הציר הזה קיים, יהיה קושי גדול יותר לפרק את חיזבאללה.
שלישית, מכאן נגזרת גם המשימה המבצעית. אם המטרה היא יצירת ביטחון לאורך זמן, נדרש מהלך שמייצר חיץ פיזי ומרחבי בין האיום לבין היישובים. שליטה עד הליטאני ויצירת מרחב ללא נוכחות אזרחית המאפשרת חזרה של תשתיות טרור. זהו מהלך מורכב, רגיש ובעל השלכות מדיניות ובינלאומיות, אך בראייה מבצעית הוא משרת את התכלית של הגנה על יישובי הצפון. אחיזת רצועת הביטחון חייבת להיות זמנית, גם כקלף מיקוח לפירוק חיזבאללה, שכן בהמשך הזמן חסרונותיה עלולים לעלות על יתרונותיה, בעיקר בהיבט של לוחמת גרילה כנגד כוחותינו ופגיעה בכשירות כוחות היבשה.
רביעית, במקביל למערכה הצבאית, יש להניע מהלך בינלאומי רחב, בסיוע ארה״ב ומדינות המפרץ, על מנת לאלץ את מדינת לבנון לממש את כוונותיה לפירוק הזרוע הצבאית של חיזבאללה. אפשר וחייבים לפרק את חיזבאללה. אך זו מערכה שדורשת רציפות, סבלנות והתמדה.
זה המחיר גם של שנים ארוכות של הכלה ורתיעה, שהובילו לכך שלצד הגבול הוקם ארגון גרילה, אחד החזקים בעולם, מטרים ספורים מבתי מטולה, משגב עם ושלומי
זה המחיר גם של שנים ארוכות של הכלה ורתיעה, שהובילו לכך שלצד הגבול הוקם ארגון גרילה, אחד החזקים בעולם, מטרים ספורים מבתי מטולה, משגב עם ושלומי. עכשיו, ללא קיצורי דרך, יש הזדמנות לשנות את המציאות, ולא להמשיך לנהל את האיום אלא להכריע אותו לאורך זמן.
ישראל לא יכולה להרשות לעצמה עוד סיבוב של “שקט תמורת שקט”. המהלומות המבריקות של צה”ל קנו לנו הזדמנות נדירה, אך היא זמנית בלבד. אם נעצור עכשיו כדי לנוח על זרי הדפנה של ההישגים הטקטיים, נמצא את עצמנו בעוד שנים בודדות מול חיזבאללה משוקם ומנוסה יותר. הפעם אסור לנו להסתפק בתמונת ניצחון, עלינו להבטיח ששינוי המציאות בצפון יהיה בלתי הפיך וקבוע.
אשר בן לולו הוא תא"ל (במיל'), לשעבר מפקד חטיבה בגבול לבנון וראש מטה פיקוד צפון, וכיום מנכ"ל חברת "אשבל" לניהול פרויקטים אסטרטגיים
