חריקות במלחמת הצללים: הדיווחים בימים האחרונים על תסכולו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לאור אי-התממשותן של הערכות אופטימיות שניתנו לכאורה מהמוסד לפני המלחמה על כך שהפלת משטר האייתוללות היא אפשרית - מאפשרים הצצה למתח ארוך שנים בצמרת המדינית-בטחונית באשר לתוכניות המוסד הנוגעות לאיראן.
לאחר טבח 7 באוקטובר ביקש ראש הממשלה להוציא לפועל את התוכניות של המוסד מול איראן - תוכניות שהושקעו בהן מיליארדים לאורך השנים. אלא שאז התברר כי התוכנית שהציג המוסד אינה בשלה. שוב ושוב נדרשו השלמות, תיקונים והתאמות - שנדחו על-ידי נתניהו בשל חוסר בשלות והסיכונים הגלומים בה.
היו כאלה שהאמינו בתוכניות המוסד מול איראן והיו כאלה שפחות. דבר אחד מוסכם: מדובר בתוכנית שהושקעו בה מיליארדים לאורך השנים, הרבה לפני פתיחת מלחמת "חרבות ברזל". תמיר פרדו התחיל אותה; יוסי כהן לא התלהב ממנה; ודדי ברנע החזיר אותה לשולחן, ואף דרש עבורה משאבים נוספים - וקיבל. אלא שגם בשלב זה התברר כי התוכנית אינה בשלה, ושוב ושוב נדרשו השלמות, תיקונים והתאמות.
רק במרץ 2024 התקבלה ההחלטה: נתניהו הטיל את ניהול המערכה כולה נגד איראן על צה"ל - תחת הרמטכ"ל דאז הרצי הלוי ומפקד חיל האוויר תומר בר. ראש חטיבת ההפעלה דאז הציג לנתניהו את תוכנית מכת הפתיחה, שלימים הפכה לבסיס מבצע "עם כלביא", וכיום מתנהלת באופן מוצלח אף יותר במסגרת "שאגת הארי". אך בנוגע המוסד, בשל הכישלון מינה נתניהו ועדה בראשות ראש המל"ל לשעבר בפועל יעקב נגל לבחינת התוכנית המבצעית המדוברת. זו המליצה לסגור אותה והיא אכן נסגרה לאחר שנגל מצא רשימת פערים ארוכה כמעט כגיליון חג של "שבעה ימים".
בחזית הלבנונית, הפעלת "מבצע הביפרים" בלבנון נתפסה כהצלחה, אך האמת היא שהפעולה - שאותה יזם מי שלימים היה ראש אגף במוסד - הייתה אמורה להיות דרמטית הרבה יותר ולגרום לנזק משמעותי בהרבה לחיזבאללה, אלמלא החלה להיחשף על-ידי ארגון הטרור שחשד בביפרים שרכש. החשיפה מנעה פגיעה קשה בהרבה בארגון הטרור. גם שר הביטחון לשעבר גלנט הביע תרעומת אחרי פיטוריו על אופן ומועד הוצאת התוכנית לפועל, בטענה כי פוספסה הזדמנות לחסל אלפי מחבלי חיזבאללה. בעניין לבנון, צריך לפרגן למוסד על הסיוע בסיכול נסראללה. זה לא היה מבצע שהובל על ידו, אך הסיוע היה חשוב לתוצאה.
בעניין הפלת המשטר באיראן, התמונה מורכבת: ראש המוסד דדי ברנע טוען כי מעולם לא התחייב להפלת המשטר האיראני - לא בתחילת המערכה ולא במהלכה. ההערכה שלו דיברה על תהליך שעשוי להתממש רק לאחר סיום התקיפות. עם זאת, ניתן כעת לחשוף כי מרבית התוכנית המקורית שלו עדיין לא מומשה: חלקים ממנה אושרו לביצוע, אחרים ממתינים לאישור, ובכל הנוגע להצלחתה מוקדם מאוד לקבוע. למען ההגינות, יש להביא גם את גרסתם של גורמים ששמעו אותו ואת סגנו וטוענים אחרת. לדבריהם, הוא אמנם לא הבטיח, אך בהחלט יצר תחושה שמדובר ביעד בר-ביצוע תוך כדי התקיפה.
היחסים בין הרמטכ"ל הנוכחי זמיר לברנע טובים לאין ערוך לעומת היחסים ששררו בין הרמטכ"ל הקודם הרצי הלוי לברנע, שהתאפיינו בחיכוכים כמעט בכל נושא מבצעי. היחסים העכורים בין הלוי לנתניהו יצרו תחושה של “ירח דבש” בין ברנע לנתניהו - אך בפועל, מבחינה מקצועית, לנוכח האכזבה מביצועי הארגון לאורך "חרבות ברזל", התמונה הייתה מורכבת יותר. עד כדי כך, שהמועמד המועדף על נתניהו לתפקיד הוא מזכירו הצבאי, האלוף רומן גופמן - ולא מועמד מתוך הארגון: סוג של הבעת אי אמון בראש המוסד שרצה את סגנו לתפקיד ובחירת מועמד מבחוץ.
ובמבט קדימה, המבחן האמיתי עוד לפנינו: אם אפילו תוך שנה יקרוס המשטר האיראני - הציבור הישראלי כולו יידע להצדיע לראש המוסד. אם לא, הוא יידרש לספק הסברים - ובעיקר להשיב על השאלה האם למוסד הישראלי אכן הייתה תוכנית מבצעית סדורה. ואולי יש כאן גם לקח רחב יותר: מוטב למערכת הביטחון לפעול כשלם אחד - ולא לנסות להוכיח מי מסוגל לבנות לבדו תוכנית טובה יותר.
ואי אפשר בלי מילה על הדרג המדיני, נתניהו: מי שאחראי על הגדרת המשימות, חלוקת המשאבים ובקרת המוכנות הוא הדרג המדיני - וביחס לתוכניות מול איראן, זה לא תמיד קרה. רבים יצאו מדיונים לאורך השנים מבלי להבין: האם ראש הממשלה רוצה - או לא? מתכוון - או לא?
כמו ערב 7 באוקטובר, גם אז הונחה בפני ראש הממשלה התרעה - למלחמה מלבנון, לא מעזה - המערכת לא פעלה כראוי, והוא לא פיקח עליה כנדרש. צה"ל לא פעל בהתאם, ולא תגבר אפילו בפלוגה את גבול הצפון. אך תפקידו של ראש הממשלה, כמו גם של שר הביטחון, היא לשאול שאלות, לדרוש תשובות ולוודא היערכות. אם הייתה התרעה - מדוע לא נערכו? באותו אופן, גם מול המוסד, ועוד לפני המלחמה, נתניהו היה חייב לוודא כי תוכנית שהושקעו בה משאבים אדירים - אכן מוכנה ומבצעית.
פורסם לראשונה: 00:00, 25.03.26
