הנשיא טראמפ לא מתכוון למצמץ. בניגוד לכל התחזיות של רואי השחורות הנצחיים, כלל לא מדובר בנשיא "בלתי צפוי", אלא באמן חושים מדופלם שמערער את שיווי המשקל של יריביו, וחותר בעקביות להשגת יעדיו המקוריים. טראמפ מציף את אויביו באשליות, מפגין כלפיהם סרקזם ובוז כדי לטעת בהם חרדות, ועושה שימוש תקדימי במדיה החברתית כדי לזכות ביתרונות פסיכולוגיים באמצעות איומים בוטים ולא פעם תמוהים.
למרות חריגותה, זו אינה התנהלות ביזארית, אלא טקטיקה מחושבת להפליא. בפועל, מאז האולטימטום שנתן טראמפ למנהיג העליון של איראן בראשית כהונתו השניה, לא חל כל שינוי בנחישותו להשיג את מטרותיו הממוקדות באמצעות שילוב של הפעלת כוח צבאי ודיפלומטיה נוקשה. גם במערכה הנוכחית הבהיר טראמפ שאין לו כל כוונה לשקוע בסיפור הפנים איראני, וכבר בראשיתה הסתייג מרעיון הכתרת בנו של השאה רזא פהלאווי ("הוא נראה לי בחור נחמד, אבל מישהו שנמצא כרגע בתוך איראן מתאים יותר להיות המנהיג הבא"). לאורך כל המלחמה הוא רמז שמתקיימים מגעים עם דמויות מובילות מתוך המשטר הנוכחי ("יש לי רעיון טוב מאד מי יכול להיות המנהיג הבא, אבל לא יכול להגיד מי"). גם את לוח הזמנים המתוכנן למלחמה טראמפ חשף כבר ביומה השני ("בין ארבעה לחמישה שבועות אם יהיה צורך"). והמסר החשוב מכל: אם איראן לא תיכנע לתכתיביו, אין בדעתו לסיים את הפעולה הצבאית באופן חד-צדדי ("ניתן לזה חמישה ימים ואם זה לא יצליח, נפוצץ להם את הצורה").אבל כדרכה של מלחמה, היא אינה מתקיימת במעמד צד אחד. ונשאלת השאלה האם איראן יכולה להסכים לתנאי המינימום של נשיא ארה״ב?
כדי להשיג הסכם שישים קץ למהלומות העוצמתיות שניחתות עליה מדי יום ביומו, איראן תיאלץ להסכים לתכתיב שאותו דחתה בשאט נפש עשרות שנים. הרווח הגדול יהיה הבטחת שרידות המשטר והסרת הסנקציות שמונעות ממנו להתמודד באופן יעיל עם מצוקתו הכלכלית ההולכת ומתרחבת
בעניין הוצאת האורניום המועשר, שקבור או ממוקם כעת באתרי הגרעין שהופצצו, ההסכם שנחתם ב-2015 ביוזמת הנשיא אובמה מלמד שלכאורה זה איננו מכשול בלתי עביר. במסגרת ההסכם ההוא, איראן נאותה לוותר על מאגר האורניום שלה, שהועשר לרמה בינונית. אושר לה להחזיק בכמות משמעותית של אורניום ברמת העשרה נמוכה. איראן הסכימה לבלוע את הגלולה המרה מתוך הבנה שמדובר בוויתור זמני, שהרי תוקף ההסכם הוגבל לפרק זמן קצרצר בחיי אומה. עם זאת, דרישת הנשיא טראמפ כעת מרחיקת לכת במידה מכרעת ביחס לעבר: סטיב ויטקוף הבהיר לשר החוץ עראקצ׳י כי ההסכם החדש לא יהיה מוגבל בזמן, וכי איראן לא תוכל לשמר עוד את תעשיית העשרת האורניום. האמריקנים הציעו חלופות מפתות לאיראן, אבל הן נדחו על ידה מן הטעם הפשוט: הן לא ענו על הצורך האיראני לשמר יכולת פריצה לנשק גרעיני.
נכון לעכשיו, לא מזוהים סממני שפיות בהנהגה האיראנית, וסביר להניח שלא צפויה פריצת דרך במו"מ המחודש. וזאת, לפני שנדונו סוגיות מורכבות וחשובות אחרות שמופיעות בתנאים העקרוניים שהציב הנשיא טראמפ באופן פומבי: הפסקת ייצור הטילים הבליסטיים, הפסקת הסיוע לארגוני הטרור, ופתיחה ללא תנאי של מיצרי הורמוז.
צחי הנגביצילום: דנה קופלכדי להשיג הסכם שישים קץ למהלומות העוצמתיות שניחתות עליה מדי יום ביומו, איראן תיאלץ להסכים לתכתיב שאותו דחתה בשאט נפש עשרות שנים. הרווח הגדול יהיה הבטחת שרידות המשטר והסרת הסנקציות שמונעות ממנו להתמודד באופן יעיל עם מצוקתו הכלכלית ההולכת ומתרחבת. זה מחיר קל לעיכול למשטר שטוען שממילא אין לו כוונות זדוניות להשיג נשק גרעיני, אבל מחיר כבד מנשוא לכנופיה קנאית שמעולם לא ויתרה על שאיפתה להשמיד את ישראל. האם הכנופיה הזו תכניע בימים הקרובים את המעצמה החזקה בעולם ותגרום לה לסיים את המלחמה בלי להשיג אף לא אחת ממטרותיה המוצהרות?
כמי שזכה להכיר מקרוב את המחויבות העמוקה והאותנטית של הנשיא טראמפ להבטיח את מנהיגותה של ארצות הברית כמובילת העולם החופשי שאינו מתרפס בפני הרוע, אני שב למשפט הפתיחה: הוא לא מתכוון למצמץ.
