בזמן שעפים עלינו טילים שמחריבים חיים ובניינים, מליאת הכנסת אישרה שלשום את הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (חוק הבוררות), שמשגרת אלינו את רוח משמרות המהפכה, ומסמיכה את בתי הדין הרבניים לדון ולפסוק על פי דין תורה גם בסכסוכים אזרחיים.
1 צפייה בגלריה
בית הדין הרבני
בית הדין הרבני
בית הדין הרבני
(צילום: דוברות בתי הדין הרבניים)
צעד זה, שמבטא הדתה של מערכת המשפט, הוא בבחינת המשכה על סטרואידים של המהפכה המשטרית הממאירה, שמבצעת ממשלת ההשתמטות וביזת התקציב. מהפכה שעלתה לנו כבר במחירים כבדים, ושבשיטתיות פונדמנטליסטית והרסנית מוחצת את חוקי בית המשפט לטובת חוקי הדת, והופכת את המדינה לתואמת איראן. כן, אותה מדינת שריע מוכה שנתניהו קורא לאזרחיה הנאורים לצאת כנגדה למלחמת חורמה. שנאמר: הפוסל במומו וגו'.
ולכל המטקבקים והמריירים באשר לכך שהחוק שעבר בחסות מלחמת הנצח של עם הנצח בסך הכל מחזיר לקדמותו מצב שהיה שריר עד שנת 2006: אנחנו לא באמת בולעים את ההיתממות שלכם. זו לא החזרה, זו שיטה. שיטה סדורה ומתוכננת היטב אליבא דה רוטמן, לוין, סטרוק וחבריהם, שבלי למצמץ מצמצמים את מרחב המחיה הליברלי, השוויוני, הדמוקרטי והנאור במדינה, לטובת החלת דין תורה, דיכוי נשים ומיעוטים, והפיכת ישראל למדינת הלכה, הלכה למעשה.
לאורך השנים, לבתי הדין הרבניים הייתה סמכות לפסוק רק בענייני נישואים וגירושים של יהודים, ועם זאת, כאשר אחד מהצדדים המתדיינים דאג לכרוך בהליך הגירושים גם טיפול בנושאים משיקים כמו רכוש, מזונות, סכסוכים כספיים ועוד - הורחבה היריעה. כך עם הזמן, נוצר מצב שלבתי הדין הרבניים ניתנה השפעה רחבה ומסוכנת מאוד.

נקודת המפנה הגיעה לפני 20 שנה

בסכנה זו, שהיא בבחינת מדרון אזרחי חלקלק, הבחין המחוקק, ונקודת המפנה הגיעה לפני 20 שנה, בשנת 2006, כאשר בית המשפט העליון נתן פסק דין תקדימי - בג"ץ 8638/03 סימה אמיר נגד בית הדין הרבני הגדול - שצימצם את סמכויות בית הדין הרבני.
כך למשל קבע בג"ץ בתיקון לחוק שבית הדין הרבני אינו מוסמך לדון בטענות להפרת הסכם גירושים שקיבל תוקף של פסק דין, כאשר המחלוקת היא רכושית ולא כרוכה בגירושים עצמם. עוד נקבע כי סמכותו של בית הדין חדלה עם מתן הגט, וכי אין לו סמכות עתידית אוטומטית לדון במחלוקות חדשות שמתגלעות בין הצדדים, אלא אם הוסכם אחרת מראש.
פסיקה זו חוללה שינוי משמעותי באיזון הסמכויות בין בתי הדין הרבניים למערכת האזרחית, בדגש על בתי המשפט לענייני משפחה, והדבר פרס יריעת צדק משמעותית יותר מעל לראשיהם של נשים, מיעוטים ומוחלשים, שבית הדין הרבני לא תמיד חפץ ביקרם.

ענת לב-אדלרענת לב-אדלרצילום: גל חרמוני | איפור: סבטלנה קריחלי


ואילו כעת, בחסות ממשלת ההשתמטות וביזת התקציב, הרחבת הפסיקה ניתנת לבתי הדין הרבניים בסמכות החוק, וזאת בתוך מציאות סדורה שבה לאורך שלוש שנים ויותר נרמסים חוקי בית המשפט ונציגיו. צעד זה הוא בבחינת הסגת ישראל אל עבר ההתנהלות הנהוגה במדינות חשוכות, תוך שמיטת השטיח השוויוני והאזרחי מתחת לרגלינו, כיוון שאת הפסיקה שיפסוק הרב, כמעט שום שופט לא יוכל לשנות. הרבי קבע, הגבר חזק, מנצח וצודק, האישה שוב מוחלשת ונרמסת. וגם ילדיה.