לכל השואלים, מי בכעס ומי בפליאה, היכן ההמונים שהיו אמורים לשטוף את רחובותיה של איראן ולהפיל את משטר האימים השנוא של האייתוללות, אני מציע לקרוא את ספרו החדש של ההיסטוריון, הוגה הדעות, חוקר המזרח והעיתונאי יאן בורומה, "הישאר בחיים, ברלין 1939–1945". הספר יצא לאור באנגלית החודש, בהוצאת פינגווין. אחד מספריו הקודמים של בורומה, "שנת אפס, היסטוריה של 1945", תורגם לעברית על ידי אמנון כץ לפני עשור. בורומה, בן למשפחה מעורבת נוצרית-מארונית (מצד האב) ויהודית-גרמנית (מצד האם), מתאר במיקרו-דיוק את חיי היומיום בברלין הנאצית בשנות מלחמת העולם השנייה, עד קריסה ותבוסה. מסקנתי האישית מקריאת ספרו המרתק: התמיכה של הציבור הברלינאי במשטר של היטלר, גבלס, גרינג, הימלר ואייכמן הייתה נמוכה יחסית מראשיתה של המלחמה, נחלשה בשנתה האחרונה אך לא הפכה להתנגדות אקטיבית אלא לאדישות דיכאונית והשלמה עם הגורל. המשטר הנאצי הגרמני לא נפל בלחץ המוני מפגינים נגדו, וההפצצות של בעלות הברית על גרמניה לא חיזקו את ידי ההתנגדות. ייתכן שריפו אותן.
בסוף נובמבר 1944, כשתבוסתם הקרובה של הנאצים הייתה כבר ברורה לכל, ערך שר התעמולה יוזף גבלס ביקור ברחובותיה המושלגים והחסומים של ברלין וחווה פרץ של אהדה והתלהבות מצד עוברי האורח. אחרי חיבוקים ונישוקים, מספר בורומה, רשם גבלס ביומנו: "המורל של אוכלוסיית ברלין פשוט נהדר". שלושה חודשים יותר מאוחר, בפברואר 1945, "החלו 900 מפציצי הענק האמריקאים ('המבצר המעופף') מלווים ב-600 מטוסי קרב להמטיר על מרכז ברלין יותר מ-2,260 טונות של חומרי נפץ". ההפצצה המסיבית הפכה את רחובות העיר לעיי חרבות, אך לאכזבתם של מפקדי הטייסות האמריקאיות לא דחפה ולא גייסה את ההמונים למרד נגד המשטר. בין היתר משום שבקרב ההמון המפוחד הסתובבו אנשי אס-אס ויחידות דיכוי מיוחדות שסרקו את המרחב הציבורי והאישי בחיפוש אחר משתמטים, עריקים ובעיקר מתנגדי משטר. ברלינאים רבים שיתפו איתם פעולה, במיוחד אחרי ניסיון החיסול הכושל של היטלר באוגוסט 1944 שבעקבותיו הוצאו להורג כעשרת אלפים גרמנים.
שמי טהרן נקיים מחיל אוויר ישראלי, אמרו בעלי ההמלצה, יקדמו את שינוי המשטר. המשך ההפצצות, הזהירו, ירחיק את השינוי ואפשר שאפילו יסכל אותו
הסימנים היחידים להתנגדות אזרחית למשטר הנאצי היו כתובות "לא!" מעטות שנמרחו בחשאי על קירות הבניינים ההרוסים. "ג'סטה קטנה של אי-ציות", מעיר בורומה. כשבאפריל 1945 פתח הצבא האדום הסובייטי ב"קרב סופי על ברלין", המשטר הנאצי עדיין הצליח להעמיד מולו – לשחיטה בטוחה – 40 אלף חיילי ורמאכט ו-70 אלף "מתנדבים אזרחיים". לא נרשמה סרבנות המונית.
ספרי הגות והיסטוריה רבים מאוד נכתבו על הסוגיה איך ומתי תנועות טוטליטריות פנאטיות כמו נאציזם, בולשביזם וחומייניזם תופסות את השלטון. חסרים ספרים וחיבורים מדעיים בשאלה הפוכה, איך ובאילו נסיבות הן מאבדות את השלטון. לבורומה הערה משכילה בהקשר לכך: "אין דוגמאות בהיסטוריה המודרנית", הוא כותב, "לשבירת המורל הציבורי רק באמצעות טרור ההפצצות מהאוויר".
סבר פלוצקרצילום: יאיר שגיאבהתבסס על לקחי היסטוריה דומים, המליצו מי שהמליצו לממשלת ישראל לאמץ במלחמה העכשווית נגד איראן טקטיקה חדשה: להפסיק חד-צדדית את ההפצצות בתום מסע החיסולים הרחב והמוצלח של צמרת המשטר ולהתרכז בהדיפת מתקפות הטילים האיראניות על ישראל. שמי טהרן נקיים מחיל אוויר ישראלי, אמרו בעלי ההמלצה, יקדמו את שינוי המשטר. המשך ההפצצות, הזהירו, ירחיק את השינוי ואפשר שאפילו יסכל אותו.
ההמלצה לא הוצגה למקבלי ההחלטות בדרגים ממשלתיים ולא התקבלה על ידם, לא רק מפני שהספר החדש של בורומה טרם נקרא. ייתכן שדווקא נשיא ארה"ב דונלד טראמפ החליט בשעת הכתיבה של שורות אלו להעמידה למבחן מעשי.
