אפשר כבר להכריז שהמלחמה נגד איראן הסתיימה בניצחון מוחץ. לא צריך להיות מומחה צבאי כדי להבין שכשמדינה מותקפת במשך כחודש על ידי הצבאות העוצמתיים של ארה"ב וישראל היא סופגת מכה איומה. מספיק להכיר בקושי שאנו הישראלים חווים עקב כמה טילים – שרובם מיורטים – ביממה ולהשוות למה שעובר על האיראנים נטולי חיל אוויר, הגנה אווירית או מיירטים. איראן הובסה לא רק במישור הצבאי. האסטרטגיה שלהם כיוונה את רוב האש למדינות המפרץ מתוך הנחה שהן ילחצו על ארה"ב לקצר את המלחמה, והכלכלה העולמית תתערער. לכן מוטב היה לאיראנים לתקוף יותר במפרץ מאשר אותנו. אבל המפרציות לא נשברו, הכלכלה העולמית ספגה מכה אך לא הזדעזעה, ובתום המלחמה איראן תמצא את עצמה שנואה ומבודדת באזור שבו החשיבה עצמה כמעצמה: המפרץ הפרסי. מיותר לציין שגם מדינות ערב – מצרים, סוריה וירדן – ניצבו לצד אמריקה, גם אם לא בראש חוצות. כך שהתבוסה האיראנית היא גם אסטרטגית.
דווקא מכיוון שאיראן כבר הובסה, עלינו לשמוח שטראמפ, בחוכמתו, מבקש לסיים את המלחמה בהקדם. אפשר להמשיך ולהפציץ אבל כל מה שנהרס יכול גם להשתקם. והמחיר שהעולם, ובמיוחד אנחנו, הישראלים, משלמים, לא מבוטל. מבחינת אבידות בנפש, ישראל ספגה מעט ביחס לתרחישי האימה שנשמעו כאן בעשור האחרון, אך המחיר הנפשי, הבריאותי, הכלכלי ולא פחות חשוב – של איכות החיים – בלתי נסבל כמעט. מדינה שאי-אפשר כמעט לצאת ממנה, שהילדים לא במסגרות חינוכיות וההורים מתקשים לעבוד לאורך זמן רב אינה מתנהלת בחוכמה ובאחריות כלפי אזרחיה.
לכן מזלנו שטראמפ הוא שמנהיג את ישראל מהבית הלבן. לא רק משום שבלעדי אמריקה לא היינו מסוגלים לשרוד ולנצח את המלחמה – חישבו על כך שעד עתה האיראנים ירו 85 אחוזים מהטילים לעבר בסיסים אמריקאים ומתקנים במפרץ, ורק היתר שוגר אלינו – אלא בעיקר משום שללא טראמפ לא היינו יכולים לסיים בזמן.
צבא ארצות הברית מפציץ מטרות באיראן
(צילום: CENTCOM)
המו"מ שמתנהל מול איראן צריך לכלול דרישה להוצאת האורניום המעושר והפסקת פיתוח הגרעין הצבאי. אבל ביתר המישורים אפשר להתפשר איתם על הסרת הסנקציות והמשך קיום המשטר תמורת התחייבות לא להוות סכנה קיומית לישראל ולאזור, על המשתמע מכך בפועל. למעשה, וזה הלקח החשוב מהמלחמות של ארה"ב בעיראק, עדיף להשאיר את המשטר האיראני מוחלש, כמו סאדם לאחר מלחמת המפרץ הראשונה, מאשר לנסות להפילו בכוח ולהיגרר למלחמת שנים שסופה לא בהכרח יבטיח יותר יציבות. כידוע, חיסול משטר סדאם ב-2003 הביא בהמשך להתחזקותה של איראן ולכניסת מילציות פרו-איראניות, שגם ירו עלינו, לתוך עיראק. אם תהיה הפיכה עתידית באיראן, היא תקרה בזמנה, על ידי איראנים. לא עלינו לדחוק את הקץ, כפי שנאמר בתלמוד.
עם תבוסת איראן אפשר גם לסגור את המעגל שנפתח ב-7 באוקטובר. לאחר כמעט שלוש שנות מלחמה, חמאס הינו צל של עצמו, וראש הנחש, איראן, שותת דם. מה שנחוץ הוא להתחיל את הפרק שאחרי המלחמות: לנצל את המצב שנוצר במפרץ להרחבת הסכמי אברהם, להתקדם להסכם עם סוריה שהוכיחה את עצמה בחודש האחרון, ולקדם הסכם עם לבנון לצד – ולא אחרי – דחיקת חיזבאללה. וכמובן, מנהיגות ישראלית אמיצה הייתה קוראת גם להנהגה פלסטינית להתחיל לפחות לדבר. ישראל שיקמה את הרתעתה שהתערערה בעקבות 7 באוקטובר. עכשיו עלינו להוכיח לעולם, ובעיקר לעצמנו, שאנו עדיין נאמנים למגילת העצמאות, שהדגישה חתירה לשלום כיסוד קיומנו.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.03.26
