בבגוד אנשי לשכתו של בנימין נתניהו – יועציו הוליכוהו שולל, דובריו שיקרו אותו ומקורביו ניצלו אותו – נשלף מהבונקר נשק יום הדין. חזק בהרבה מטיל מצרר איראני, מתקדם יותר מ"פאתח 110" ששוגר מלבנון, ומתעתע בהרבה מכטב"מי הנפץ המשייטים בשמי הארץ: קבלו את פצצת הסירחון "סטריאוטיפ 2026", על שם זיו אגמון. האיש בעל פה ג'ורה ותואר במשפטים, מחזיק בשני תפקידים – מזכיר ממשלה ודוברו של העומד בראשה – שאליהם נבחר בזכות נאמנותו לאישה ולבן וללא שום ניסיון מקצועי, התעורר יום אחד רק כדי לגלות שיונתן אוריך חזר לעיר.
ולשכת ראש הממשלה לא שונה מהרבה מרחובותיה הראשיים של ישראל. במדינת היהודים יש מספיק גזענות לכולם, הן בתוככי בית המחוקקים היכן שפוסלים מפלגות ערביות לישיבה בממשלה על רקע דתן של חבריהן, ומדירים נשים מייצוג פוליטי על רקע מינן ובחסות החוק; והן מחוצה לו היכן שמקימים מחלקה ייעודית במשטרה לצורך רדיפת בני אדם על רקע דעותיהם. מן העיר ומהכפר, במגזר הפרטי ובציבורי, באלפיון העליון ובעשירון התחתון - זאת מחלה ממארת שתסמיניה כוללים תחושת עליונות בלתי מסופקת על בני אדם שאמונתם, מוצאם ודתם שונים; שנאה הדרה ודיכוי של זרים; ובמקרים רבים גם אפליה בחסות החוק.
אין פה שמחה לאיד, רק ציפייה בסיסית של הציבור לנקות את האורוות הנטושות בחצר הממלכה מאנשי סוד מזוהמי תודעה דוגמת אגמון. משנתו האורוולייאנית נהגתה בפיו לאורך חודשים ארוכים – לפחות החל מיולי האחרון, הושמעה על תקן מדרש יומי וכמו נספגה בקירות העבים. באותם חדרים נשמע גם קולה של רעיית ראש הממשלה הגברת שרה נתניהו מבהירה למני נפתלי, אב הבית הלא-אשכנזי שלה: "אנחנו אירופאים, אנחנו עדינים. אנחנו לא אוכלים כל כך הרבה כמוכם המרוקאים". וגם קולו של נתן אשל, איש הסתרים הנצחי שפעם צילם מתחת לחצאיות ואחר כך עבר ז'אנר - מהטרדת נשים להפצת מסרים גזעניים על הבייס שלו והוקלט אומר: "הציבור הזה – אני קורא לו אפילו הלא-אשכנזי הזה, כן - מה מחמם אותו? השנאה הזאת היא מה שמאחד את המחנה שלנו".
באותם חדרים נשמע גם קולה של רעיית ראש הממשלה הגברת שרה נתניהו מבהירה למני נפתלי, אב הבית הלא-אשכנזי שלה: "אנחנו אירופאים, אנחנו עדינים. אנחנו לא אוכלים כל כך הרבה כמוכם המרוקאים"
שניהם עדיין שם יותר מתמיד. היא לא התנצלה אפילו, הוא טען שנכדיו מרוקאים ושהוציאו את דבריו מהקשרם, ואפילו מירי רגב, שרת התחבורה שאותה כינה "מירי רגב בהמה", סלחה לו.
ככה זה במשפחת הליכוד: יש אנשים שמותר להם לחלום בגזענית, להשפיל מאה ליליאן פרץ, ולהניע את הבייס שלהם על גלגלים של שנאה. אגמון הוא לא אחד מהם. בשעות שאחרי פרסום התחקיר המתוזמן היטב לכבוד שובו של הנער אוריך מגלות החוק, אגמון הבין לראשונה את מקומו בשרשרת המזון של סביבת רה"מ, וקלט באיחור איך התפתה להאמין שיסיים יותר טוב מניר חפץ – זה שראה מבפנים תאי מעצר ושב כדי לספר, או מקודמו בתפקיד, ד"ר עומר דוסטרי, שאותו החליף כי "נקלע לשורת עימותים עם הגברת נתניהו".
מ-נ-י-פ-ו-ל-צ-י-ה
אלא שיש דבר אחד גרוע מן הגזענות, וזה השימוש המניפולטיבי שעושים בה יועציו של ראש הממשלה. כי לא מילים מזוהמות בקפידה שניתזו דרך קבע מפיו של אגמון הן שמטרידות את כל אנשי הממשל, מבחינתם מדובר בתוכן פופולרי שנועד להעסיק את הציבור בזמן שהוא ממתין להתרעה הבאה; חומר צריכה להמון המשועמם והנוטה להתפרצויות זעם; פוטנציאל גבוה להסחת הדעת באייטמים של תוכניות הבוקר; או כדבריו של החכם באדם נתן אשל שפיצח את הדי-אן-איי המרוקאי וסח בזמנו לפי תומו אודות רגב: "היא מלהיבה את הקהל, וזה מצליח. זה כמו ההוא בכדורגל שעומד ועושה לקהל ככה עם הידיים. זה מה שהיא עושה. וזה מצליח".
מרב בטיטוצילום: דנה קופלהפצע שלכם הוא כדור השינה שלהם, אבל נדמה שמאמסלם ועד מיקי זוהר, מסיבוני-רגב ועד דרעי-מכלוף, כולם עומדים בתור לקחת אותו. מנומנמים וחסרי תגובה הם משתפים פעולה עם תפקידם כבחירה פחות מוצלחת של נתניהו באנשים המקיפים אותו, ושואלים איפה מקבלים עוד. מעניין כמה זמן ייקח לאמסלם, השר הממונה על הקשר בין משרד רה"מ לממשלה, לברר מיהן האוזניים ששמעו את תאוריית הבבונים של המדען הראשי אגמון והחרישו, ואפילו יותר מעניין איך לא הודיע מיד על התפטרותו מתפקיד שר כל זמן שהנ"ל עודו מזהם את השטח הסטרילי בסביבת רה"מ.
המהפכה המזרחית הושלמה בידי ליצני חצר שממלאים את תפקידם בנאמנות, ומה שמצחיק הוא שזה קורה בתקופה הכי עצובה שלנו. או שמחה. תלוי איפה נולדו הסבא והסבתא שלכם, באיזו שפה דיברו, ואם במקרה ירדו מהעץ שנייה לפני שעלו על מרבד קסמים והתעופפו הנה.
לא הדמויות הראשיות במחזה הזה, כי אם הקהל הוא שעומד כאן למבחן התגובה, שמתבקש לקנות כרטיסים של אמון למופע גזעני שכולו להטוטי ידיים. כמו שמירי יודעת לעשות.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.03.26
