בעיצומן של מחאות הסטודנטים, שפרצו באוניברסיטת טהרן ביולי 1999 בעקבות החלטת השלטונות לסגור עיתון רפורמיסטי, חתמו כמה עשרות קצינים בכירים במשמרות המהפכה על מכתב לנשיא דאז, מוחמד ח'אתמי. במכתב הם הזהירו את הנשיא שסבלנותם פקעה, דרשו ממנו לנקוט צעדים מיידיים ותקיפים לדיכוי ההפגנות ואף איימו להתערב אם לא יפעל לבצע את "חובתו האסלאמית והלאומית". בין החתומים על המכתב היו מוחמד באקר קאליבאף, אז מפקד חיל האוויר של משמרות המהפכה וכיום יושב ראש המג'לס, ומוחמד באקר ד'ו אל-קדר, שמונה השבוע למחליפו של עלי לאריג'אני כמזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי.
אילוסטרציה של מטה חיל האוויר של משמרות המהפכה שהותקף בטהרן
(צילום: דובר צה"ל)
קאליבאף, שנולד ב-1961 בעיר משהד, הוא טייס לשעבר ובעל תואר דוקטור בגיאוגרפיה פוליטית. הוא נחשב כיום לאיש החזק בזירה הפנימית האיראנית ולמי שעשוי להוביל את המשא ומתן עם סגן נשיא ארצות הברית ג'יי. די. ואנס. הוא מילא שורה של תפקידים ביטחוניים בכירים, בהם מפקד כוחות ביטחון הפנים. בין 2005–2017 שימש כראש עיריית טהרן. קאליבאף התמודד כמה פעמים בבחירות לנשיאות איראן, אך לא הצליח להיבחר.
בדומה לקאליבאף, גם ד'ו אל-קדר (72) צמח מלב משמרות המהפכה. הוא נחשב לאחד המפקדים הבכירים של הארגון בתקופת מלחמת איראן-עיראק, אז שימש כמפקד מפקדת רמדאן, שהייתה אחראית לפעילות איראן בעיראק במהלך המלחמה. לאחר מכן שירת כראש המטה של משמרות המהפכה וכסגן מפקד הארגון. לאחר פרישתו כיהן בשורה של תפקידים במשרד הפנים וברשות השופטת, עד למינויו בשנים האחרונות למזכיר "המועצה לקביעת האינטרס של המשטר". הוא נחשב מקורב מאוד לראש ארגון המודיעין לשעבר במשמרות המהפכה, חוסיין טאא'ב. טאא'ב הצטרף למשמרות המהפכה בראשית שנות ה-80 של המאה הקודמת, שירת במשך כעשור במשרד המודיעין, ובסוף שנות ה-90 חזר למשמרות המהפכה. ב-2008 מונה ד'ו אל-קדר למפקד הבסיג' ומילא תפקיד מרכזי בדיכוי מהומות 2009. זמן קצר לאחר מכן הפך לראש ארגון המודיעין של משמרות המהפכה.
גם לאחר העברתו מתפקידו בקיץ 2022, ככל הנראה על רקע כישלונו לסכל פעולות של המוסד בתוך איראן ולבצע פעולות טרור נגד תיירים ישראלים בחו"ל, המשיך טאא'ב למלא תפקיד מרכזי בלשכת מנהיג איראן והוא נחשב לאחד האישים המרכזיים במעגל הקרוב ביותר למנהיגה החדש של איראן, מוג'תבא חאמינאי, עוד מתקופת שירותם המשותפת הקצרה במשמרות המהפכה, במהלך המלחמה עם עיראק.
כבר מזמן לא רק גוף ביטחוני-צבאי
במהלך העשור הראשון שאחרי המהפכה לא היוו משמרות המהפכה שחקן פוליטי משמעותי. ואולם, בהמשך התחזק מעמדם באופן ניכר והם הפכו לשחקן מרכזי לא רק במערכת הביטחונית-צבאית, אלא גם במערכת הפוליטית והכלכלית. מפקד משמרות המהפכה לשעבר, מוחמד עלי ג'עפרי, תיאר את הארגון כגוף שאינו צבאי בלבד, אלא גם פוליטי ואידיאולוגי. לאורך השנים הביעו משמרות המהפכה תמיכה במועמדותם של פוליטיקאים שמרנים הנאמנים לערכי המהפכה האסלאמית במערכות הבחירות. יתר על כן, מאז מות ח'ומייני ב-1989 עברה האליטה הפוליטית האיראנית תמורות, שהתבטאו בין היתר בנוכחות גוברת של יוצאי משמרות המהפכה בפוליטיקה. מי שמילא תפקיד מרכזי בהפיכתם של משמרות המהפכה לשחקן משמעותי, היה עלי חמינאי. במקביל המשיכו משמרות המהפכה להרחיב את מעורבותם הכלכלית, בעיקר באמצעות תאגיד הבינוי של הארגון, שהוקם בתום מלחמת איראן-עיראק כדי לסייע בשיקום הכלכלה והתשתיות שנפגעו. מאז הקמתו נמסרו לידיו מאות פרויקטים כלכליים גדולים בתחומי הנפט, הגז, התחבורה, הסכרים, העברת המים והתקשורת, והוא מעסיק כיום אלפי חברות וקבלנים.
התחזקות מעמד משמרות המהפכה עמדה בבסיס ההערכות בנוגע לאפשרות לתמורות פוליטיות באיראן, שבמרכזן מעבר למודל שלטוני חדש המבוסס על מינוי "איש חזק" מקרב הכוחות המזוינים, ובייחוד משורות משמרות המהפכה, שיוכל להסתמך על ניסיונו הצבאי כדי להתמודד עם אתגרי המדינה ביעילות רבה יותר בזכות כישוריו הפיקודיים והארגוניים. כבר בראשית העשור הקודם גרסו חוקרים במערב שמשמרות המהפכה הם השליטים בפועל של הרפובליקה האסלאמית.
עם זאת, כל עוד עלי חמינאי אחז במושכות השלטון, התקיימה בינו לבין משמרות המהפכה מערכת יחסים שניתן להגדירה כסימביוטית. הוא נזקק להם כדי להבטיח את יציבות משטרו, בשעה שהם נזקקו לו כמקור לגיטימציה וכמי שדואג לאינטרסים הארגוניים והכלכליים שלהם. זאת ועוד, הם יכלו ליהנות מכל העולמות כארגון השומר על ריחוק יחסי מניהול השלטון ומתערב בו רק כאשר מצא לנכון. אף כי מוקדם להעריך את השלכות מותו של חמינאי, נראה שהיעלמותו מהזירה והמעבר לשלטון בנו – שמונה ככל הנראה במידה רבה גם בזכות פעילותם של משמרות המהפכה לקידום מועמדותו מאחורי הקלעים – הכשירו את הקרקע להפיכתה של איראן לאוטוקרטיה צבאית בהובלת משמרות המהפכה.
יעדיפו לשמור על האינטרסים האישיים?
קשה להעריך איזו מדיניות תנקוט הצמרת האיראנית החדשה. מחד גיסא, רבים מיוצאי משמרות המהפכה, בעיקר מקרב בוגרי מלחמת איראן-עיראק, שגדלו באיראן ולא נחשפו כמעט לחינוך ולהשפעה מערביים, מזוהים עם האגף השמרני-רדיקלי. מלחמת שמונה השנים נחשבת לטראומה הטבועה בזיכרון הלאומי האיראני, שחיזקה אצל האיראנים, ובמיוחד בקרב יוצאי המלחמה, את תחושת חוסר הצדק מצד המדינות בעולם, שרובן, ובכלל זה רוב מדינות ערב, תמכו בעיראק. לקחי המלחמה גם יצרו אצל יוצאיה שאיפה עזה לעשות כל שביכולתם כדי שטראומה זו לא תחזור.
בתחום מדיניות החוץ הם מאמצים לעיתים קרובות גישה ניצית ומתריסה כלפי המערב, על בסיס השקפת עולם הגורסת שהמערב נמצא בתהליכי שקיעה ושעל איראן לנקוט מדיניות תקיפה לחיזוק עוצמתה הצבאית ולהרחבת השפעתה האזורית. עמדה זו עשויה להשפיע על מדיניות איראן בסוגיות חוץ מרכזיות, ובהן תוכנית הגרעין והטילים, שאיפותיה האזוריות, וגישתה כלפי ארצות-הברית, בעלות בריתה בעולם הערבי וישראל.
מאידך גיסא, חברי הארגון מגיעים מרקעים פוליטיים, חברתיים וכלכליים מגוונים, ומכאן שגם השקפותיהם הפוליטיות שונות. יתר על כן, שלטון אוטוריטרי-צבאי עשוי להיות מחויב יותר לאינטרסים הארגוניים של משמרות המהפכה מאשר לתפיסות אידיאולוגיות מהפכניות, ובכך לאפשר מידה רבה יותר של פרגמטיות וגמישות. כמו כן, מעורבותם הגוברת בניהול ענייני המדינה היום-יומיים עשויה לכפות עליהם לבצע פשרות.
על רקע הפגנות המחאה שפרצו באיראן בסוף 2025 העריך הכלכלן והפרשן הפוליטי סעיד לילאז כי איראן עשויה לעבור בקרוב מהפך שלטוני, שבמרכזו יעמוד מנהיג חדש שיצמח מתוך המערכת עצמה ויחולל תפנית במדיניות הפנים והחוץ, לרבות רפורמות כלכליות ושיפור היחסים עם המערב. הוא הצביע על שאיפה ציבורית למנהיג חזק ויעיל, בדמותו של נפוליאון בונפרטה, שיחלץ את המדינה מן המשבר הנוכחי.
גם ההיסטוריון המקורב למשטר האיראני, עבדאללה שהבאזי, התייחס להשתלטות הקצינים הבכירים לשעבר במשמרות המהפכה על הצמרת השלטונית. בהתייחס למינויו של ד'ו אל-קדר למזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי פירט שהבאזי את עברו כחלק מקבוצה של פעילים שמרנים ורדיקליים ברפובליקה האסלאמית. אחד מאנשי הדת המקורבים לקבוצה זו הוא אייתוללה מוחמד מהדי מיר-באקרי, שבאוקטובר 2024 עורר סערה ציבורית כשהצהיר בריאיון טלוויזיוני שהשגת מטרת המלחמה בין הכופרים למאמינים ראויה גם במחיר מותה של מחצית מאוכלוסיית העולם.
רז צימט שהבאזי הדגיש, עם זאת, שאין לראות בקבוצה זו פעילים קיצוניים בעלי תפיסת עולם משיחית. לדבריו, במהלך עשרות השנים האחרונות צברו חברי קבוצה זו, המצויים כיום בשנות ה-60 וה-70 לחייהם ומכהנים בתפקידים בכירים, הון עצום. לפיכך רצונם לשמר את האינטרסים שלהם חזק יותר מכל תפיסה אפוקליפטית או אידיאולוגית. הוא העריך שלפחות חלק מהם יחתרו למשא ומתן עם ארה"ב בהובלת קאליבאף, כדי להעלות את הרפובליקה האסלאמית על מסלול שיבטיח את ביטחונם האישי והכלכלי ואולי אף להפוך אותה למערכת פוליטית בשליטתם הרשמית.
המחקר שמעורר תקווה במערב
יש לקוות שהשתלטות משמרות המהפכה על הצמרת האיראנית והפיכת הרפובליקה האסלאמית לאוטוקרטיה צבאית תסמן שלב מעבר קצר ככל האפשר בדרך לאימוץ מודל שלטוני דמוקרטי, ליברלי ופרו-מערבי יותר. חקר גל הדמוקרטיזציה השלישי באמריקה הלטינית בשנות ה-80 העלה שמשטרים הנשלטים בידי כוחות מזוינים נוטים להיות פחות יציבים בהשוואה למשטרים אוטוריטריים אחרים. הם חסינים פחות בפני משברים כלכליים, משום שמנהיגיהם מוכשרים למימוש יעדים צבאיים ואינם בעלי כישורים ניהוליים אזרחיים משמעותיים, והם נוטים יותר לפיצולים ולסיעתיות בקרב הקצינים, במיוחד במצבי משבר. חולשות אלה גורמות להם לעיתים להסכים להעברת השלטון לידי מוסדות אזרחיים-דמוקרטיים, או שחוסר יעילותם השלטונית מחזק את האופוזיציה העממית, שמצליחה בסופו של דבר לחולל שינוי פוליטי. עד לשינוי המיוחל הזה, תידרש הצמרת השלטונית בטהרן, בהובלת משמרות המהפכה, להכריע אם הדרך לשימור שרידות המשטר והאינטרסים שלו לאחר המלחמה עוברת דרך משא ומתן, פשרה – ולו חלקית וזמנית – עם ארה"ב תוך הסרת הסנקציות הכלכליות, התמקדות בפתרון מצוקותיה של הרפובליקה האסלאמית וייצוב ההנהגה החדשה, או דרך הקצנה, שיקום היכולות הצבאיות האסטרטגיות ואולי אף פריצה לנשק גרעיני.
ד"ר רז צימט הוא מנהל תוכנית איראן והציר השיעי במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
פורסם לראשונה: 00:00, 26.03.26
