נתחיל מהנתונים. כרוניקה של עשרים שנים, שאין דרך להגדיר אותן אלא כעשרים שנות הזנחה. באותן שנים, שלצורך העניין מתחילות ב-2006 עם סיומה של מלחמת לבנון השנייה, התחלפו שמונה שרי אוצר בממשלת ישראל ואני אזכיר אותם כאן בשמותיהם: הירשזון, בר-און, שטייניץ, לפיד, כחלון, ישראל כץ, ליברמן וסמוטריץ' שעדיין מכהן בתפקיד. לעומת זאת, להוציא כהונות שלא הושלמו של אוהד אולמרט, נפתלי בנט ויאיר לפיד כראשי ממשלת ישראל, מי שלא הוחלף ולא התחלף הוא בנימין נתניהו. 15 שנים וחצי בתפקיד מתוך 20 שנות הפקרה.
בכל השנים האלה הנפיקה ממשלת ישראל, על שרי האוצר המתחלפים שלה, שורה של הבטחות למיגון הצפון, שבאו מיד לאחר מלחמת לבנון השנייה שבה התברר, כמה לא מפתיע, כי יש פערי מיגון עמוקים בשטח. הבטיחו מיליארדי שקלים, אך כמאמר הביטוי העממי, מילים כמו חול ואין מה לאכול. בשנת 2018 השיקה הממשלה את תוכנית “מגן הצפון”. זה היה אחרי שנחשפו מנהרות חוצות גדר על הגבול הצפוני. היקף התוכנית הוערך בכ-3 מיליארד שקל. בין 2019 ל-2022 חזרו נתניהו ושרי האוצר המתחלפים במשרד על ההתחייבות ל"חיזוק הצפון" ו"השקעה בפריפריה", ועוד פעם ב-23 בינואר 2024, שנה ועוד קצת אחרי ה-7 באוקטובר. אז, במפגש עם ראשי רשויות בצפון, הודיע נתניהו על תוכנית לפיתוח האזור בהיקף של כ-3.5 מיליארד שקל. לפני ההסלמה האחרונה, חזרה הממשלה על תוכנית "מגן הצפון" מ-2018, על תוכנית "צפונה" מ-2024, בהיקף של כ-6.5 מיליארד שקל.
ראש עיריית קריית שמונה מדבר על המלחמה המתמשכת
בהמשך, בפגישה עם ראשי הרשויות במרץ הנוכחי, התחייב סמוטריץ' להעביר כ-3 מיליארד שקל למיגון הצפון. רק שבאותה נשימה הודה שלמעשה חלק גדול מתקציבי המיגון עדיין תקועים. מה שלא הפריע לו להצהיר, רק לאחרונה ש"נעביר את התוספת הנדרשת… מדובר בעשרות מיליארדים… זו לא הוצאה - זו השקעה". בפועל, מההקצאה שהגיעה במספרים גסים לחמישה מיליארד שקלים, הוקצו כ-1.4 מיליארד שקל בלבד עד 2025 – כמעט שנתיים בתוך המלחמה - מתוכם מומשו רק כ-733 מיליון שקל. לעומת זאת מאות מיליונים דווקא כן קוצצו. כ-150 מיליון שקל מתוכניות לצפון, כ-140 מיליון מתקציב מיגון מוסדות חינוך. ואם הפרסומים נכונים אז מעשרות מיליונים שנועדו למיגון בתי החולים בצפון, נחתו שם רק כ-6 מיליון שקלים. ומה אמר על כל זה מבקר המדינה, לא מהחריפים והביקורתיים שכיהנו בתפקיד? "החלטות בלי כסף, כסף בלי ביצוע"; "הפערים במיגון לא טופלו". וסיכם, פחות או יותר, כאילו מישהו טועה לחשוב אחרת, שהעדר המיגון "מסכן חיים". פחות מתונים היו ראשי הרשויות. "אנחנו יושבים על חבית חומר נפץ", אמר ראש מועצת שלומי, גבי נעמן, ובאותו דיון בכנסת אמר דוד אזולאי, ראש מועצת מטולה כי "המדינה לא מבינה את גודל הסכנה שאנחנו חיים בה יום יום". "הממשלה עושה מאתנו צחוק", הם אמרו שם.
עד סוף 2025 השקיעה המדינה בין 5 ל-7 מיליארד שקלים, תלוי איך סופרים, בעלות פינוי תושבי הצפון. לא כדי לשפר את ביטחון התושבים שם אלא כדי לפצות על היעדרו
בחמש השנים האחרונות, לא כדי להתקטנן, רק כדי לסבר את האוזן, העבירה הממשלה כ-6 מילארד שקלים כספים קואליציוניים, תלוי איך סופרים ומי מספק את הנתונים. מאות מיליונים למוסדות פטור, לחינוך התורני, לארגוני נוער חרדיים, למבני דת, לכרטיסי מזון, לתרבות יהודית חרדית, למה לא.
ורגע לפני המסקנות, עוד נתון אחד חשוב: עד סוף 2025 השקיעה המדינה בין 5 ל-7 מיליארד שקלים, שוב, תלוי את מי שואלים ואיך משחקים במספרים, בעלות פינוי תושבי הצפון. במילים אחרות, המדינה שילמה מיליארדים לא כדי לשפר את ביטחון התושבים שם אלא כדי לפצות על היעדר הביטחון. וכל זה בלי להתייחס למחיר הפגיעה בחינוך, בעסקים, המחיר שלא ניתן לכמת אותו של קריסת הקהילות.
וכך אם לסכם סאגה של עשרים שנה לפחות, זה לא הכסף. פערי המיגון בצפון אינם בעיה תקציבית. זהו כשל מערכתי מתמשך, שילוב לא מנצח של זלזול ממסדי באוכלוסייה היושבת על קו הגבול ומשלמת מחיר דמים יקר, כל פעם מחדש, את מחיר ההזנחה, הרשלנות, חוסר היעילות. סופגת את מטחי הרקטות והנ"ט. חשופה לכטב"מים עוינים מלמעלה ולהבטחות ללא כיסוי מלמטה.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.03.26
