נתחיל בכך שאין לי כוונה להיכנס לאירועים ספציפיים שיש בהם גם אלמנטים של הגנה עצמית כנגד הרצחנות הערבית הממוסדת של רשות הטרור הפלסטינית. חייבים להבין כי המציאות מורכבת: יש מצבים קשים שבהם נדרש כוח, ולעיתים גם בעוצמה רבה. אבל בתוך המציאות הזו יש לומר בקול צלול וללא גמגום את המובן מאליו: אסור לתקוף ערבי רק בגלל שהוא ערבי.
אסור לתקוף לא בגלל שזה "מהווה פגיעה בהתיישבות" או "מקשה על הצבא". גם לא בגלל שזה "עלול להגביר את האנטישמיות בעולם", בטח לא בגלל הקמפיין הצבוע והשקרי של "אלימות המתנחלים", שנועד לפגוע בהתיישבות - זה משום שמדובר בעוול ובחרפה מוסרית. ככה. פשוט.
ושלא תתבלבלו לרגע: הבחנה זו אינה מחלישה את המאבק באויבינו בעת מלחמה, להפך - היא מחדדת אותו. מותר וחייבים לנהוג יד קשה ולא מידתית כלפי אויבינו. מותר וחייבים לשמור על חיילינו ולא לסכן אותם, גם במחיר של פגיעה רחבה באויב. מותר וחייבים לתקוף עד חורמה כדי להציל חטופים, חיילים ואזרחים - זו הגנה עצמית ואחריות לאומית. אך אלו אינם מתירים פגיעה מכוונת באדם חף מפשע. לא מכות, לא קללות ולא שריפת רכוש, ובוודאי לא פגיעה באדם רק בשל השתייכותו לקולקטיב הערבי. את המלחמה כנגד אויבינו, ואת השיקולים כמה ואת מי לתקוף, צריך לבצע הצבא - ולא מיליציות פרטיות חסרות הסכמה לאומית.
המעשים הללו אסורים, מגונים ולא מוסריים. הם מכעיסים וכואבים, משום שהם חותרים תחת התשתית הערכית שעליה אנו עומדים. אויבינו פועלים כך מתוך תפיסה שמקדשת אלימות כלפי חפים מפשע, אך אנו לא נתפתה "לדבר בערבית". נדבר רק בשפה יהודית עתיקה ומוסרית, שעיקרה פשוט: לא פוגעים באנשים חפים מפשע - לא בהם, לא בנשיהם ולא בילדיהם.
פגיעות שכאלו הן קו אדום שאינו נתון למשא ומתן. כאשר קו זה נפרץ, האחריות אינה רק של הפוגעים, אלא גם של הסביבה שמאפשרת זאת - בשתיקה, בגמגום או בגינוי רפה.
לצד ההכרח להילחם באויבינו בעוצמה ובנחישות, יש הכרח לא פחות חשוב: לשמור על הקו המוסרי שמגדיר אותנו. זו אינה חולשה אלא כוח, זו אינה מגבלה אלא זהות
לכן, לצד ההכרח להילחם באויבינו בעוצמה ובנחישות, יש הכרח לא פחות חשוב: לשמור על הקו המוסרי שמגדיר אותנו. זו אינה חולשה אלא כוח, זו אינה מגבלה אלא זהות. חברה שמוותרת על עקרונותיה בשם המאבק עלולה לנצח בקרב ולהפסיד את עצמה. חברה ששומרת עליהם, גם תחת אש, מבטיחה לא רק את קיומה הפיזי אלא גם את משמעותו.
החלטתי לעמוד לצד דמויות נוספות שקוראות כן להתיישבות בארץ ישראל - אך לא לאלימות. ביום ראשון הקרוב נקיים עצרת שתקרא לעצור את ההתדרדרות הזו תוך הבעת תמיכה בלתי מסוייגת בעצם ההתישבות.
הכותב הוא מנהל תאטרון אספקלריא ואב שכול ליהונתן שנהרג בעזה
פורסם לראשונה: 00:00, 27.03.26
