משאית עמוסת ארגזים שעמדה מחוץ לבית של אבי ומירב נדיב במטולה סימלה עבורם סיום של שנתיים וחצי של פינוי, לאחר שטילי נ"ט של חיזבאללה החריבו את בית חייהם והעלו באש את כל רכושם. "חזרנו הביתה" הכריז אבי בחגיגיות ובשמחה מעורבת בדאגה מפני המערכה החדשה.
בתחילת השבוע העמיסו המובילים את כל מטלטליהם של בני המשפחה, רכוש מועט שצברו בשנים המעטות שחלפו מאז יצאו מביתם בחשש ובהלה, ב-7 באוקטובר 2023. הם לא דמיינו אפילו לרגע שאחרי חודשים ארוכים כל כך של פינוי הריסות ביתם ובנייתו מחדש, הם יחזרו אליו בעיצומה של מלחמה כששוב מטולה עומדת תחת מטחי ירי וכטב"מים.
"אנחנו מקווים מאוד שזה היה הפינוי האחרון שלנו וזהו", אמר אבי. "אני סומך על צה"ל שיעשו את העבודה ויתנו חזק בראש שיהיה פה שקט לחמישים שנה לפחות. חיזבאללה חייב להתפרק מנשקו ולחטוף מכה שלא יישאר זכר ממנו. אנחנו לא יכולים יותר לסבול את המתקפות והסבבים".
ברחוב הראשי של המושבה, שחוגגת השנה 130 שנים להיווסדה ומוצאת עצמה שוב נלחמת על קיומה, ב"קפה בלה", מכונת האספרסו לא מפסיקה לעבוד. יונתן דיוויס, שהקים את המקום עם שותפתו מירי ארבעה חודשים בלבד לפני שפרצה המלחמה בחורף 23, מסרב להיכנע למציאות הביטחונית ומתאמץ לקיים פה שגרה. "באים לפה בעיקר חיילים, עיתונאים מכל העולם ומקומיים כמובן" סיפר. "בשישי יש פה חלה-שניצל ובירות ועראק. יושבים ופותחים פרלמנט של המושבה, מגיל 13 ועד 85 יושבים פה".
קפוצ'ינו בקו האש
ליאת כהן רביב, תושבת המושבה ויו"ר ארגון "מצפינים", יושבת בבית הקפה ומסבירה את הפילוסופיה שמאחורי כוס הקפוצ'ינו בקו האש. "זו לא מציאות אידיאלית ובוודאי שזה לא הכי בטוח, אבל יש מקלט צמוד", אמרה כהן רביב.
לדבריה, "למטולה חזרו הכי מעט תושבים מקרב כל יישובי הגדר שחיו פה עד 7 באוקטובר. מי שחזר לכאן, חזר נחוש עם הבנה שעורף אזרחי חזק הוא תנאי לניצחון פה. חשוב לנו שהחיילים שלנו שיושבים בתוך הבוץ הלבנוני, יראו אותנו חיים. אם העורף משותק לחלוטין, אז גם המורל הצבאי נפגע, ואז המשימה נפגעת".
המציאות במטולה היא בלתי נתפסת, במלחמה הקודמת כל רכב שנכנס למושבה וכל אדם שהסתובב ברחובותיה היה נתון לתצפיות חיזבאללה ולירי טיל נ"ט ישירים. השבוע, בשעת צהריים מוקדמת ראינו את אחד התושבים עושה ג'וגינג על גדר המערכת במכנסיים קצרים. גם מיכאלה וצביקה הורוביץ מנצלים רגעים של שקט כדי להוציא לטיול את הכלב שלהם, בונד. "בפינוי היינו בטבריה. לא דמיינו בשום מצב שנחזור ונהיה פה במלחמה", סיפרה מיכאלה.
בשבוע שעבר הם יצאו ל"התרעננות" של כמה ימים בטבריה, בתרומת "קרן היסוד" ופילנתרופיה. "אנחנו פשוט רצינו לישון. ללכת לישון בשקט בלי להתעורר מהאזעקות והירי", סיפר. צביקה, דור שלישי במטולה, מתאר איך החרדה הפכה לחלק מהמשפחה באזור שבו האזעקה מגיעה ביחד עם קול הנפילה: "הכלב רץ ראשון לממ"ד, הוא קופץ לי לידיים ונובח שהוא רוצה לממ"ד. כמו תינוק",תיאר בכאב.
מי שמנהל את הסיכונים במושבה הוא דוד אזולאי, ראש המועצה. בחמ"ל שלו הוא מקבל החלטות על דעת עצמו, בלי לחכות לבירוקרטיה הירושלמית. "שלשום 250 תושבים שלנו חזרו מאילת אחרי חמישה ימים של 'הכל כלול'. אנחנו נערכים לעשות ליל סדר קהילתי במלון בטבריה, אותו מלון שאירח את התושבים שלנו במהלך המלחמה, ונזמין את כל הקהילה במחיר סמלי לחגוג ביחד", הציג אזולאי תמונת מצב. עד כה, לדבריו, כ-700 מתושבי היישוב כבר יצאו ל"מחזורי התרעננות" מהמלחמה.
ערב פרוץ המלחמה התגוררו במטולה 1,200 תושבים ורק 60 אחוז מהם שבו אליה. מפרוץ המלחמה באיראן ולבנון כ-50 משפחות התפנו שוב ממנה. "אנחנו עושים כעת את כל המאמצים כדי שאלו שחזרו ישארו כאן וירגישו שיש פה קהילה וערבות הדדית", אמר אזולאי. היום, לכבוד שבת הוא יחלק בבתי התושבים חלות וארוחה בשרית חמה. ראש המועצה מפציר בתושבים להישאר בבתיהם ולצמצם נסיעות מחוץ למושבה. "הכבישים והשטחים החקלאיים לא מכוסים בכיפת ברזל וזה כמו רולטה רוסית", סיכם.
