בקרבות עזים בדרום בסוף השבוע לבנון היו לכוחותינו מספר נפגעים, עוד רגע של מסירות נפש עבור הכלל, עוד עדות למחיר שמשלמים אותם אנשים שוב ושוב. וכל זה כמה ימים לפני שכולנו נשב לליל הסדר, השולחן בו מסובין מכל הגוונים: החכם, הרשע, התם ושאינו יודע לשאול, ארבעה בנים, ארבע גישות, ארבעה קולות אבל עם אחד. כולם סביב השולחן וכולם שותפים. וכמו בשולחן המשותף הזה, גם בתחום הביטחוני כולנו צריכים להיות יחדיו.
בדיון סגור בקבינט התריע הרמטכ"ל אייל זמיר על עומס חסר תקדים, על שחיקת הלוחמים ועל מציאות שלא תוכל להימשך כך לאורך זמן. צריך לומר בכנות: הרמטכ"ל צודק. לא מדובר בביטוי נוסף לעמדה מקצועית שגרתית שמביא מפקד הצבא לדרג המדיני, אלא בקריאת אחריות. הוא לא מתחמק, לא מטיל את הבעיה על אחרים, אלא מציב מראה למקבלי ההחלטות. הוא אומר את מה שכל מי שנמצא בשטח יודע - צה"ל נשען על אותם אנשים בסדיר ובמילואים והמודל הזה שמחזיק כבר שנתיים וחצי מאתגר מאד את כולם.
יובהר מראש, נבוא ככל שיידרש גם אם יקראו לנו אינספור פעמים, האחריות הלאומית לביטחון ישראל עלינו ואנחנו ערבים זה לזה ולנצחון על האויב, אין פה סימני שאלה או דילמה - אבל מי שמנסה להפנות את האשמה לרמטכ"ל מפספס את לב העניין. הבעיה אינה בדברים שנאמרו, אלא בכך שהם בכלל היו צריכים להיאמר. כמובן חמורה ביותר היא גם ההדלפה מתוך הקבינט, מי שבחר להוציא את הדברים החוצה, מתוך מקום שאמור להיות מהסודי והרגיש ביותר במדינה, הוא זה שפגע, לא מי שאמר את הדברים.
בחברה הישראלית ישנה חלוקה לא הגיונית. מי שנושאים שוב ושוב בנטל הם אותם לוחמים, אותם מפקדים, אותם אנשי מילואים שמוזעקים פעם אחר פעם ועוזבים משפחות, עסקים, חיים שלמים, וחוזרים שוב אל החזית. הם לא שואלים אם זה נוח, הם לא בוחרים את הרגע המתאים, כי הוא אף פעם לא מתאים, הם פשוט שם, בקור ובחום, בחופשים ובחגים.
אבל יש גם מי שלא סביב השולחן הזה בכלל, לא חלק מהמאמץ המלחמתי, לא חלק מהאחריות הגדולה, לא חלק מהמחיר הכבד עבור חיינו כאן על האדמה הנפלאה הזו. הפער הזה הולך וגדל, מערער את יסודות השותפות שעליהם נשען הביטחון הלאומי שלנו.
ביטחון לא נשען רק על תקציבים, לא רק על טכנולוגיה ולא רק על חוסן בעורף - הוא נשען קודם כל על אנשים, על כוח אדם ועל שותפות אמיתית בנטל
אם מדינת ישראל רוצה לנצח בלבנון מול חיזבאללה, מול איראן, מול הטרור ביהודה ושומרון ומול חמאס בעזה, היא חייבת להבין אמת פשוטה: ביטחון לא נשען רק על תקציבים, לא רק על טכנולוגיה ולא רק על חוסן בעורף - הוא נשען קודם כל על אנשים, על כוח אדם ועל שותפות אמיתית בנטל.
ליל הסדר מזכיר לנו בכל שנה מאיפה באנו, עם שהפך לכזה דווקא ברגע שבו יצא יחד, לא כיחידים אלא כציבור, לא מושלם, לא אחיד, אבל מחובר.
אם נצליח להחזיר את כולם אל השולחן, לקחת אחריות, להרחיב את השותפות ולשאת יחד בנטל - יהיה בנו את הכוח לא רק לעמוד באתגרים שלפנינו, אלא גם לנצח ולהיבנות מהם חזקים ומאוחדים יותר.
הכותב הוא סגן ראש מועצה אזורית שומרון ורס"ן צנחנים במילואים
פורסם לראשונה: 00:00, 29.03.26
