ערב פסח תשפ"ו אנחנו יושבים סביב שולחן הסדר בתוך תקופת המתנה מתוחה, לקראת סיום האולטימטום שהציב הנשיא טראמפ. במונחים אסטרטגיים, זהו רגע מובהק של תחרות למידה: המרוץ שבו כל צד מנסה להבין מהר יותר מה השתנה, להסתגל מוקדם יותר, ולתרגם את ההבנה ליתרון ממשי.אירוע כפי שהכרנו אותו הסתיים. המערכת האזורית עברה מוטציה. אין חזרה לסטטוס קוו של לפני המלחמה. לא במצר הורמוז, לא במבנה הביטחון במפרץ, ולא בעוצמתו של ציר האחים המוסלמים.
מכאן נובעת הטענה המרכזית של בוחן ביניים זה: מערך הבעיות שישראל מתמודדת איתו היום קל יותר מזה שניצב בפניה ב-06:30 בבוקר 7 באוקטובר. במקביל, מערך הבעיות של יריביה החמיר דרמטית. כתוצאה מכך, נפתח חלון הזדמנויות מדיני ואסטרטגי. אבל, צריך לומר ביושר: הגענו לקצה גבול היכולת של אנשינו הטובים, בזמן שהמוסדות הישראלים נמצאים על סף ריקבון. ממשלת ישראל שתושבע בתחילת 2027 תעמוד בפני אתגר עצום של בניית יכולות מוסדיות שיממשו את הפוטנציאל האדיר שנבנה בשנות המלחמה ואת הפער שנוצר בינינו לבין יריבינו.
הסימנים שמעידים על המצב
להלן עשרה סימנים לכך שמערך הבעיות של ישראל השתפר לאין ערוך, גם אם בשום אופן לא נפתר.
1. כישלון הלוחמה הכלכלית האיראנית ובידוד קלף הורמוז: הניסיון האיראני לייצר אפקט כלכלי שיעצור את המלחמה נשען על כמה צירים מקבילים, פגיעה במרכזים פיננסיים במפרץ, שיתוק הפקת הדלק, פגיעה במתקני הגז של קטאר, שיבוש התשתית האזרחית באמירויות ופגיעה במרכזי נתונים קריטיים לבינה המלאכותית בעולם.
במבחן התוצאה, המהלך הזה כשל. הוא לא יצר לחץ בינלאומי אפקטיבי על ארצות-הברית, והוא לא שבר את הרצון האזורי להתייצב מול טהרן. מה נותר בידי המשטר? בעיקר מצר הורמוז והפרוקסי החות'י במיצר באב אל-מנדב. אין לזלזל בקלף הזה, אבל גם כאן צריך להבין את מגבלת הזמן שלו. איראן הצליחה לייצר הכנסות זמניות ולפגוע בעורק סחר חיוני, אך תוך כדי כך האיצה תהליך עמוק יותר: העולם כבר מבין שאי אפשר להמשיך להיות תלוי בגחמות המשטר ופועל לייצר חלופות בטווח הבינוני-ארוך. איראן עשויה לגלות שהורמוז הוא נכס מתכלה ושעון החול של עוצמתו התהפך.
2. השמדת טריליון דולר של השקעה איראנית בנכסים צבאיים והמעבר משפת יוהרה לפתחו של מו"מ: בחודשים האחרונים איראן עברה השמדת ערך צבאית מקיפה. מערך ההגנה האווירית שלה נמחק כליל. התשתית התעשייתית של משמרות המהפכה עוברת כרסום מתמיד. הצי האירני, לרבות זה שנתפס כחוסה תחת חסינות בים הכספי הושמד כליל. מן המערך הבליסטי ומשרשרת הייצור התומכת בפרויקט הגרעין נותרו יכולות חיוורות בהשוואה למצב הפתיחה.
לאחר שקולפו מאיראן חיזבאללה וחמאס ונפגעה גם תדמיתה ההגמונית של יצואנית המהפכה הכל-יכולה, היא החליפה יעדים לשרידות ו"עמידה על הרגליים בסיום המערכה". בסבב השיחות האחרון בז'נבה, לפני ארבעה שבועות בלבד, טהרן ניגשה לשולחן מתוך תחושת חסינות: כחצי טון אורניום מועשר על אדמתה, פרויקט גרעין בר-שיקום, מערך טילים ענף וצבאות פרוקסי שעדיין סרים למרותה. אסטרטגיית ה"אאודי" של האמריקאים במו"מ שקדם למלחמה, שנועד להתמודד עם ארבעת הטבעות הללו העלתה חרס. השליח המיוחד וויטקוף העיד לאחרונה כי "שר החוץ האיראני אמר לנו מפורשות – שאת האורניום המועשר שלא לקחנו בתקיפה ביוני, לא נקבל באמצעים דיפלומטיים וכי זכות ההעשרה הינה זכות מוקנית". ובכן. מי שלא הסכים לדון ב-4 פרמטרים בפברואר נאלץ כעת להתמודד עם 15 נקודות ועם אימפריה שחונה על סף דלתו, עושה במרחב האווירי שלו כבשלה ונערכת אופרטיבית לפלישה קרקעית.
3. הכלכלה הישראלית מוכיחה "אי שבירות" בתנאי קיצון מתמשכים: אחרי השאלה מה קרה לאיראן, צריך לעבור לשאלה החשובה באמת – מה קרה לישראל. כאן נרשמה אחת ההפתעות המשמעותיות של המערכה. הכלכלה הישראלית לא יצאה מן התקופה הזו ללא פגיעה, אבל היא הוכיחה תכונה קריטית בהרבה: אי-שבירות בתנאי קיצון.
לישראל יש יתרון בסיסי שאסור לזלזל בו: מקור גז טבעי מקומי שמספק למשק בלם זעזועים אנרגטי. בעולם שבו מחירי אנרגיה מתגלגלים במהירות לתוך אינפלציה ושחיקת צמיחה, זו שכבת הגנה אסטרטגית
לישראל יש יתרון בסיסי שאסור לזלזל בו: מקור גז טבעי מקומי שמספק למשק בלם זעזועים אנרגטי. בעולם שבו מחירי אנרגיה מתגלגלים במהירות לתוך אינפלציה ושחיקת צמיחה, זו שכבת הגנה אסטרטגית. במקביל, השקל נותר חזק ומגרד את שיאו מול הדולר, יחס החוב תוצר ירד מתחת ל-70%, עלויות גיוס החוב משקפות אמון מחודש (60 נקודות אחוז של CDS, טוב יותר מנתוני 6 באוקטובר 2023), והכנסות המדינה מאפשרות לישראל לממן מלחמה יקרה בלי להיקלע לסחרור מיידי.
טראמפ לא רוצה הפסקת אש
זו אינה סיבה לזחיחות. זה כן סימן לכך שהאסטרטגיה האיראנית לפגוע ביכולת הנשיאה של החברה הישראלית לא הצליחה. כשמדינה ממשיכה לייצר, לגייס חוב ולמשוך השקעות תחת אש היא בונה עמדת אפקטיבית ליום שאחרי סיום הקרבות. לא לחינם אמר השבוע מנכ"ל החברה הגדולה והחשובה בעולם, אנבידיה, ג'נסן הואנג "לחברה יש 6,000 משפחות בישראל שממשיכות לתפקד ולפעול תחת אש. שיהיה ברור, אני 100% מחוייב לישראל".
4. חוסן העורף והאפקטיביות של מערך ההגנה מטילים: ישראל עוברת מבחן מתמשך שבו השלטון המקומי, פיקוד העורף ומערך ההגנה האווירית פועלים בסנכרון. למרות שיגור של יותר מ-400 טילים בליסטיים בחודש האחרון, המערכת האזרחית לא קרסה. הרציפות התפקודית של מערכת הבריאות, התשתיות והפיקוד הדיגיטלי, לצד לכידות אזרחית תחת אש, הם תנאי היסוד שמונעים מהמדינה להתפרק מבפנים ומאפשרים ניהול מערכה מתמשכת.
5. מדברים שלום בביירות: מבצע "חיצי הצפון" פגע אנושות בחיזבאללה וחולל תפנית אסטרטגית שהובילה לשינוי ניכר ביחסי הכוחות בלבנון. קריאות פומביות לשלום, המשתקפות ביוזמת שש הנקודות של הנשיא ג'וזף עאון למשא ומתן ישיר עם ישראל ובנכונותו של מנהיג הנוצרים סמיר ג'עג'ע להצהיר כי שלום הוא תנאי לשגשוג לבנון אינן חזון נפרץ. אפילו נביה ברי השיעי מאותת כעת על גמישות נוכח החורבן הלאומי. פעולת צה"ל במרחב דרום לבנון מוכרחה לפרק את עמוד השדרה של חיזבאללה באופן שיימנע את שיקומו – במקביל לשיח מדיני שיממש את השינוי ביחסי הכוחות במדינת הארזים.
6. ציר האחים המוסלמים נכנס למשבר: השותפות הקטארית-טורקית נתקלה בתקרת זכוכית קשה. קטאר חוותה פגיעה כלכלית ואכזבה מקריסת מודל ה"כספים תמורת הגנה" מול המערב והאזור. דוחא גילתה שתשתית האחים המוסלמים במסגדי אירופה, קשרי הממשל והאחזקות האסטרטגיות ביהלומי הכתר של הכלכלה – שהיטיבה להצר את צעדי ישראל ולשחרר את הרסן של חמאס – כשלה בהקשר האיראני. טורקיה, מצידה, מגלה שוב את גבולות כוחה מול כלכלה שברירית מבית, כשנאלצה למכור כ-60 טון זהב לייצוב המטבע על מנת להמשיך לממן את התעשייה הצבאית המתקדמת אותה היא בונה בעוד תלותה בייבוא אנרגיה מעיקה על תקציבה. כל עליה של 10 דולר במחיר הגז והנפט פירושה הוצאה נוספת של ה-7 מיליארד דולר שלא קיימים בקופתה המדלדלת. המשמעות היא שחיקה בכוח ההכתבה של הציר הזה. יריבים שפעם הציגו אופק מאיים עסוקים כעת בבקרת נזקים. שר החוץ החריף של טורקיה, הקאן פידאן, מרבה להתבטא בצורה כנה ביחס לאתגרים החדשים של הציר בשבועות האחרונים.
7. עזה – המשך שליטה ישראלית ב-50% מהשטח, קריסת העורף האסטרטגי של חמאס ובידודו: אין לזלזל בגודל האתגר בעזה ובחסות המלחמה חמאס ממשיך לקבל משאיות אספקה ולבסס את שליטתו האלימה ברחוב הפלסטיני ובמוסדות הנבנים ברצועה. אלא שאם ערב 7 באוקטובר עמדה מול ישראל ישות טרור ריבונית שנהנתה מיוזמה, מהפתעה ומתחושת חסינות, עזה של היום שונה מהותית. חמאס איבד חלקים ניכרים מיכולותיו ומאדמתו, שליטתו נשחקה, והמרחב שבו פעל כמערכת שלטונית סדורה שבנתה איום אסטרטגי על ישראל נשלל ממנו. בנוסף, לחמאס אין יותר גב איראני, סביר שתישחק התמיכה הקטארית בו וסביר להניח שהמעוז האחרון, טורקיה, יתקשה גם הוא לספק לו אשראי.
8. "הציר הסוני המתון" התגלה במערומיו, איחוד האמירויות בגדולתה: איחוד האמירויות הוכיחה שותפות אמת ביום פקודה כשבחרה להתייצב לצד ארצות-הברית והסכמי אברהם ללא סייג, למרות פגיעה בתשתיותיה. רגע מכונן של ממש עבורה. זהו שינוי אזורי המאותת כי הניסיון לקנות שקט באמצעות איזון בין המחנות מיצה את עצמו. זאת, בניגוד לקטאר שקיימה עסקה שקטה עם איראן לאחר פגיעה באדמתה, וסעודיה שהפנתה עורף למרחב. המלחמה הבהירה מי השותף המעשי ומי, כדברי טראמפ בסוף השבוע: "ממציא תירוצים כדי לא להצטרף להסכמי אברהם".
9. מיסוד השותפות עם הפנטגון ועם צבא ארה"ב: ארצות-הברית חוגגת 250 שנות עצמאות הקיץ. אלה 250 שנות מוסדות. אימפריה שעוצמתה נובעת מאיכות המנהיגות שלה אבל לא פחות מעוצמתה המוסדית. מהחוקה, מהכוחות של המפעלים הפדרליים במשרד המלחמה, האוצר ומחלקת המדינה. במהלך המלחמה נבנה מבצר איתן ועמוק עבור ישראל ולו שני בסיסים: בפנטגון שבווירג'יניה ובמפקדת פיקוד המרכז האמריקאי שבפלורידה. אין עוד מדינה בעולם, ולדבר יש כעת ביסוס גם בפומבי מפי שורה של בכירים אמריקאים, שארצות הברית פעלה צבאית בהצלחה כל כך אדירה לצידה, תוך שהיא נוטלת סיכונים שכם לשכם או במקרה שלנו כנף אל כנף.
בתקופה זו נכון להתנהל מול הנשיא טראמפ כאילו אין מחר ולפעול למקסם את שיתוף הפעולה הערכי והמהותי עם הממשל בהובלתו ובה בעת להתכונן למחר אמריקאי ללא טראמפ. השותפות העמוקה הזו עם המוסדות של משרד המלחמה תהיה לישראל למקור עוצמה ביום שאחרי טראמפ.
יהוונתן אדירי10. סוף האירוע של המערכת הבינלאומית מוסדות בינלאומיים מהאו"ם ועד הליגה הערבית נחשפו בקלונם: ישראל, בדומה להודו ויפן שעוצמתן היחסית עלתה, סובלת מהעיוותים המבניים של מערכת שנוצרה בסוף מלחמת העולם השנייה. קריסת המוסדות הישנים ופתיחת המרחב לבריתות גמישות ומוכוונות מטרה הן הזדמנות משמעותית עבור ישראל לייצר סדר יום חדש בהקשרים מדיניים החיוניים לשגשוגה.
חשוב לזכור גם את האתגרים הרבים
ככלל, מערך האתגרים הישראלי אמנם נעשה קל יותר להתמודדות, אך ישנם מרכיבים בו שהפכו קשים יותר לפתרון.
דעת הקהל בארה"ב נשחקת, והציבור האמריקאי אינו מוכן למלחמת התשה מתמשכת. האנטישמיות הבוטה הרימה את ראשה ולא תיעלם. המשטר האיראני הפגין גמישות אופרטיבית שהפתיעה את המודיעין ועדיין משתקת מרכיבים מרכזיים בכלכלת ישראל, ובזירה האזורית אנו עדים להתעקשות סעודית על מדיניות זהירה ובדלנית על פני חבירה לשותפות אזורית, מה שמקשה על עיגון ביטחון מרחבי יציב ומוחלט. ביהודה ושומרון, אלימות מתנחלים הגיעה לרמות שאפילו שר האוצר סמוטריץ' הגדיר ככזו ש"מסכנת את מפעל ההתיישבות כולו ויש לעקור אותה מהשורש".
הישענות לאחור במודל תום מלחמת ששת הימים לא תעבוד כאן. אסור לנו לייצר תנע של זחיחות. עלינו לנהוג כנכדים מייסדים של הריבונות היהודית בארץ ישראל. הניצחון בתחרות הלמידה הוא רק הצעד הראשון בבניית המוסדות שיבטיחו את קיומנו לדורות קדימה. נכון לרגע זה הפגנו עליונות על המרחב אבל הריקבון המוסדי הפושה במערכת הציבורית הישראלית לא יאפשר לממש אותה כראוי.
פורסם לראשונה: 00:00, 30.03.26
