"אני ישר חווה התקפים של בכי ורעידות, תחושה כאילו אני עומדת לקבל התקף לב, והבכי פשוט לא פוסק", מתארת איילה בן הרוש (57) מנהריה את התקפי החרדה שאיתם היא מתמודדת בשנתיים וחצי האחרונות. "זה שינה לי את החיים, הפך אותם לבלתי נסבלים. הכול נעשה כבד. כשבעלי לא בבית אני חיה בממ"ד. אני גם לא מתקלחת אם אין מישהו בבית, וגם אז זו מקלחת של חמש דקות בלבד".
זמן קצר לאחר 7 באוקטובר תפסה את בן הרוש אזעקה בכביש המהיר, כשהייתה בדרכה הביתה. "עצרתי את הרכב כמו בנוהל, ואז היו מעליי יירוטים. איבדתי את העשתונות, התעלפתי ומצאתי את עצמי בבית חולים". לדבריה, לאחר שמקרה כזה התרחש פעם נוספת, אובחנה עם פוסט-טראומה. מאז היא מתמודדת עם התקפי חרדה חוזרים ונשנים. "כל טריקה של דלת מקפיצה אותי, אני מתחילה לרעוד. השבוע בעלי פיהק, ובהתחלה זה נשמע לי כמו סירנה ונבהלתי".
2 צפייה בגלריה
ירידה לחניון בתל אביב שמשמש מקלט בשעת אזעקה במלחמת שאגת הארי
(צילום: Ilia YEFIMOVICH / AFP)
הסיפור של איילה משקף את המציאות המורכבת שעמה מתמודדים אזרחי ישראל כבר שנתיים וחצי, כזו שמשפיעה על המצב הנפשי של הציבור כולו. בסוף השבוע ציינה ישראל חודש למלחמת איראן השנייה, שבמהלכה נשמעו יותר מ-82 אלף אזעקות ברחבי הארץ. נתון זה מצטרף לשנתיים וחצי של לחימה ממושכת בזירות רבות.
מנתונים עדכניים של משרד הבריאות עולה כי מתחילת "שאגת הארי" התקבלו יותר מ-38 אלף פניות למענים נפשיים: 28,496 פניות לער"ן, 6,948 פניות לקווי הסיוע של קופות החולים ו-3,116 פניות למרכזי החוסן. בבתי החולים הכלליים דווחו עד כה 333 נפגעי חרדה. עם זאת, במשרד הבריאות מדגישים כי הנתונים אינם משקפים את כל המקרים, בין היתר משום שגופים נוספים מקבלים פניות, וכן מאחר שאין נתון המציג כמה אנשים הגיבו בתסמיני חרדה לאזעקות או נפילות.
ד"ר גלעד בודנהיימר, ראש האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות, מציין כי המונח "נפגעי חרדה" מתייחס למגוון רחב של תגובות נפשיות לאירועים טראומתיים, ולא רק להתקפי חרדה קלאסיים. לדבריו, בעבר רוב נפגעי החרדה היו מגיעים לבתי החולים, אך בשנים האחרונות ניכרת ירידה במספר נפגעי החרדה הפונים למיון - כך גם במבצע הנוכחי בהשוואה למבצעים קודמים. "זה נתון מבורך", אומר ד"ר בודנהיימר.
לדבריו, המטרה היא שאנשים יקבלו את המענה באמצעות קווי הסיוע, מרכזי החוסן, המענים בשטח והשירות בקהילה, כדי להקל בין השאר על חדרי המיון. עם זאת, הוא מציין כי במקרים של אירועים רבי נפגעים, מופעל בבתי החולים נוהל ייעודי הכולל פתיחת אתרי דחק, כפי שהוקם בבית החולים סורוקה לפני כשבוע, לאחר פגיעת הטיל בערד ובדימונה. זאת במקביל לפעילות נרחבת בשטח: מרכז החוסן הארצי מתגבר את הצוותים ברשויות המקומיות, וניתנים מענים ראשוניים גם במלונות המפונים.
ד"ר גלעד בודנהיימר צילום: ריאן פרויסד"ר אורן טנא, מנהל המערך הפסיכיאטרי באיכילוב ומנהל מכון מנטליקס לרפואת הנפש, מוסיף כי מי שכן מגיעים לחדרי המיון הם "לרוב מי שנפצעו גם פיזית, והם מאוד בחרדה, או מטופלים שמגיעים מלב האירועים עם חרדה עזה". לדבריו, הטיפול ב"נפגעי חרדה" משתנה ממטופל למטופל, שכן נפגעי חרדה אינם קבוצה אחידה. "יש מי שסובל מחרדה זמנית בגלל אירוע אקוטי וקשה שחווה, ויש כאלה שפיתחו התקף חרדה קשה בשל המצב הביטחוני המתמשך. חשוב להבין שהתקפי חרדה יכולים להופיע במגוון רחב של מצבים נפשיים, כמו OCD, פוסט טראומה (PTSD) ודיכאון, ולא רק כחלק מהפרעת פאניקה".
"הגל משלב מחשבות קטסטרופליות"
ד"ר טנא מסביר כי בכל מקרה של חרדה עזה, הטיפול בבית החולים מתמקד בעיקר בהשבת תחושת הביטחון והשליטה למטופלים, כאשר רק במיעוט המקרים ניתן טיפול תרופתי - כשהחרדה מתמשכת, או כשאדם מתקשה לישון או לתפקד. לדבריו, העיקרון המרכזי הוא לא "להתווכח" עם ההרגשה הקשה של המטופלים. "להגיד שאין סיבה לדאוג או לפחד, ושצריך להירגע, לא עוזר. החוויה של חרדה היא מאוד ייחודית, המטופל מרגיש שהוא היחידי שחווה אותה, ולכן התערבויות מהסוג הזה עלולות רק להגביר אצלו את התחושה שהוא לא מובן".
ד"ר אורן טנאצילום: טל גבעוני"המטרה המרכזית היא לסייע לאדם להבין שמה שהוא עובר מאוד לא נעים, אבל הוא יעבור והוא לא מסוכן", הוא מוסיף. "לא מתים מחרדה, לא מתעלפים ממנה ולא משתגעים ממנה, ואלה הרבה פעמים הפחדים של אנשים. מקרים של דום לב כתוצאה מחרדה - גם אם הם זוכים לתהודה תקשורתית רחבה - נדירים ביותר".
ד"ר אורן טנא: "להגיד שאין סיבה לדאוג או לפחד, ושצריך להירגע, לא עוזר. החוויה של חרדה היא מאוד ייחודית, המטופל מרגיש שהוא היחידי שחווה אותה, ולכן התערבויות מהסוג הזה עלולות רק להגביר אצלו את התחושה שהוא לא מובן"
התקף חרדה מוגדר כגל עוצמתי, ולעיתים קרובות פתאומי, של תחושה לא נעימה, המלווה בתחושה שמשהו רע קורה או עומד לקרות. "אצל חלק מהאנשים זה מתבטא במחשבות כמו 'אני עומד למות', 'אני עומד להתעלף', או 'אני עומד לאבד שליטה ולהשתגע'", מסביר ד"ר טנא. לתחושות אלה נלווים גם תסמינים גופניים, שלעיתים אף מקדימים את ההתקף עצמו. "הגל משלב מחשבות קטסטרופליות עם תסמינים פיזיים, כגון לחץ בחזה, דופק מואץ, קושי בנשימה או בבליעה, רעידות ובחילה".
לדבריו, חלק מהתסמינים - כמו נימול בקצות האצבעות וסביב הפה, וכן תחושת קור באצבעות - נובעים מהיפרוונטילציה (נשימת יתר), כאשר הגוף נמצא במצב עוררות ומפעיל את מנגנון "הילחם או ברח" (Fight or Flight), אך אינו משתמש בו בפועל. הוא מציין כי תסמינים נוספים כוללים דה-פרסונליזציה ודה-ריאליזציה - תחושות שבהן האדם חווה ניתוק, כאילו הוא מתבונן בעצמו מהצד, או חי בתוך סרט.
ד"ר בודנהיימר מוסיף כי במקרים נדירים, התקפי חרדה עלולים לכלול גם אובדן שליטה בשרירים ואף בסוגרים. למרות עוצמת החוויה, הוא מדגיש כי התקף חרדה בודד, במיוחד כזה שמתרחש כתגובה לאירוע טראומתי, אינו נחשב להפרעת חרדה - מצב שבו התקפי החרדה מתרחשים באופן קבוע. לדבריו, תגובה חרדתית לאירוע מסכן חיים נמצאת בטווח הנורמה, ולא מעידה על סיכון עתידי לפתח הפרעה נפשית. עם זאת, הוא מציין כי חשיפה ממושכת לאירועים טראומתיים חוזרים מעלה את הסיכון לפתח הפרעות כמו פוסט טראומה, דיכאון וחרדה.
"מחשבות שאני ממש מאבדת שליטה"
ססיל פרינץ (39) מקריית ביאליק עוסקת בתחום בריאות הנפש כבר למעלה מעשור כעובדת סוציאלית ומטפלת בעמותת "אנוש", ובעצמה מתמודדת עם פוסט טראומה מורכבת. לדבריה, ההתמודדות עם התקפי החרדה קשה בשגרה, אך עוד יותר בתקופת המלחמה. "המקום של להרגיש לא בטוחה זה משהו שאני מכירה, אבל ברגע שיש איום ממשי במציאות, זה מתגבר", היא מספרת. "בכל פעם שיש התרעה ואזעקה אני חווה דריכות מאוד גדולה, דפיקות לב מואצות, הזעה, רעד, מחשבות שאני ממש מאבדת שליטה, ופחד".
לדבריה, התקפי החרדה מובילים גם להימנעות. "אמא שלי גרה בחיפה, זה לא כל כך רחוק, אבל כבר חודש לא נסעתי לבקר אותה מחשש שתתפוס אותי אזעקה בדרך. מקום העבודה של בעלי הסכים לקבל אותי ואני מגיעה איתו ועובדת מאחד המרחבים המוגנים. רק בזכות זה אני מצליחה להחזיק שגרת עבודה".
ססיל פרינץצילום: פרטי"להחזיק תקופה כזאת, עם התקפי חרדה בעוצמות כל כך חזקות, זה מתיש. זה שוחק את הגוף ואת הנפש", היא מסכמת. פרינץ מדגישה גם את החשיבות של הקהילה והתמיכה בימים אלה. "ברגע שמישהו אחר רואה אותך, נותן לך מקום, מושיט יד לעזרה, אפילו רק חיבוק, זה משמעותי".
ססיל פרינץ: "בכל פעם שיש התרעה ואזעקה אני חווה דריכות מאוד גדולה, דפיקות לב מואצות, הזעה, רעד, מחשבות שאני ממש מאבדת שליטה, ופחד"
ד"ר טנא מדגיש כי התקף חרדה הוא מצב שמגביל את עצמו. "אנשים מנסים להילחם בחרדה בכל דרך, אבל כך הגוף לא לומד שמדובר בגל שעולה ויורד מעצמו. ברוב המקרים, התקף חרדה נמשך כ-40-30 דקות".
המומחים מסבירים כי אחד המרכיבים החשובים ביותר בהתמודדות עם חרדה הוא נוכחות של אדם נוסף בסביבה. "בזמן חרדה התחושה הפנימית היא אובדן שליטה, ולכן אנחנו מחפשים 'עוגן' - מישהו יציב שיעזור לנו להתמודד עם הסיטואציה, כמו מעקה להחזיק בו", מסביר ד"ר בודנהיימר.
עצם הנוכחות מסייעת
לטענת המומחים, גם כאשר מדובר באדם זר, עצם הנוכחות יכולה לסייע. "שימו לב לאנשים שצריכים עזרה בחוץ", כתבה בשבוע שעבר שורדת השבי רומי גונן בחשבון האינסטגרם שלה, בפוסט שבו שיתפה על התקף החרדה הקשה שחוותה בכביש בזמן אזעקות. "חוויתי את התקף החרדה הכי קיצוני שלי מאז שחזרתי, והייתי לבד. ברוך השם שיש אנשים טובים שישר נרתמו לעזור לי ובזכותם יצאתי מזה", סיפרה.
ד"ר טנא מסביר כי "לבני אדם חשוב מאוד הקשר האנושי, ולכן אם מישהו לידך מדבר איתך בקול רגוע ואומר 'אני עכשיו איתך עד שזה יעבור', זה כשלעצמו יכול לסייע מאוד". לדבריו, הסבר פשוט למי שמתמודד עם חרדה, על מה שעובר עליו, עשוי להקל. הוא מציין כי ניתן לסייע למי שחווה התקף חרדה גם באמצעות השבת תחושת השליטה.
במשרד הבריאות ממליצים במקרים של טראומה אקוטית על סיוע מיידי בעזרת מודל מעש"ה, שפותח על ידי פרופ' משה פרחי ואומץ כמודל הלאומי בישראל. המודל כולל ארבעה כללים להגשת עזרה ראשונה נפשית בזמן חירום: מחויבות והענקת תחושת ביטחון; עידוד לפעולות יעילות אל מול האירוע; שאילת שאלות פשוטות המעוררות חשיבה; הבניה של רצף האירועים. "בתוך אירוע טראומתי אנחנו רוצים קודם כל שהאדם ירגיש ביטחון ושאנחנו איתו", מסביר ד"ר בודנהיימר.
"אנחנו שואלים שאלות פשוטות שמפעילות חשיבה כמו 'מי היה איתך, כמה אנשים היו מסביב', ומעודדים לעשייה אקטיבית יעילה אל מול האירוע. זה מסייע לתחושת שליטה ומסוגלות, מנתק מהרגש המשתק שפוגע בתפקוד ועוזר לאדם להתחבר לדברים שהמוח מכיר ומסוגל לארגן", הוסיף.
במצבי לחץ, ובתנאי שאין סכנה מיידית, ממליץ ד"ר בודנהיימר על שימוש בתרגול נשימות, דמיון מודרך, הרפיית שרירים, שיחה עם אדם קרוב, האזנה למוזיקה מרגיעה ואף צפייה בתוכן מוכר ואהוב. "שמעתי על המון אנשים בימים אלה שחזרו לצפות בסדרות אהובות קומיות שעוזרות להם, מ'חברים' ועד 'משפחה מודרנית', סדרות שהם כבר מכירים את הפרקים בעל פה, והמוכר מקל ומסייע להתמודד", הוא אומר.
במערכת הבריאות נערכים לגל תחלואה נפשית בעקבות הלחימה. "יש לנו תוכנית סדורה רחבה ועמוקה, והתוכנית הזאת תצטרך להמשיך ולהעמיק", אמר ד"ר בודנהיימר בתדרוך כתבים לפני כשבועיים. ד"ר טנא מסביר כי התגובה הנפשית לאירועים דרמטיים לא תמיד מתבהרת בזמן שהם מתרחשים. לדבריו, מצבים נפשיים רבים, כמו דיכאון או OCD, אינם "מתחשבים" בנסיבות החיצוניות, "וממשיכים להעיק גם כשיש מלחמה או מיד בסיומה". הוא מציין כי בעקבות המצב ניכרת עלייה במספר המטופלים שחווים החמרה במצבם, לצד יציאה מאיזון גם בקרב אנשים שהיו יציבים קודם לכן.
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בקו החם 1201 או בווטסאפ 052-8451201, באתר האינטרנט של סה"ר או www.headspace.org.il
פורסם לראשונה: 00:00, 31.03.26
