מאחורי ליל הסדר מסתתרות ארבע מהפיכות אדירות. המהפכה הראשונה, נובעת מהעובדה שבליל הכינוס המשפחתי החשוב בשנה העמדנו את הילדים, את הצעירים, במרכז. זהו לא מופע של זקני שבט המטיפים חכמה ודעת בצעירים, להיפך. זהו ערב שבו אנו מדגישים שמי שחפץ בעתיד – משקיע בילדים.
המהפכה השנייה, דרמטית לא פחות. שנים רבות לפני הבינה המלאכותית הבינו אבותינו הקדמונים, שמה שמוטל על הורים ומחנכים הוא ללמד את הילדים שלהם לשאול שאלות. מגיל צעיר, אנו מחנכים כל ילד וילדה להתבונן בעין בוחנת על הסביבה, לא להשלים עם המציאות כפי שהיא. המורשת של ליל הסדר, ליל השאלות הגדולות, הפכה את היהודים לממציאים, מהפכנים, יזמים וחדשנים. אף עם לא הצמיח אחוז גדול כל כך של זוכי פרס נובל יחסית לחלקו באוכלוסיה כמו העַם היהודי. זה לא קרה בגלל ששיננו, זה לא קרה בגלל שהלעיטו אותנו בתשובות. זה קרה בגלל שלימדו אותנו לשאול שאלות.
העַם שהצטיין בשאלות, היה גם עַם שהצטיין בחלומות. ידענו לתרגם חלומות למעשים. אנחנו עַם חוֹלם אבל לא עַם טיפש. חלמנו חלומות ארוכי שנים אבל לא חלמנו חלומות הזויים. האמירה: "ואף על פי שיתמהמה", איננה רק תפילה אלא גם תכנית עבודה. ייקח יום, שנה, מאה שנה. מעולם לא גנזנו את החלומות שלנו, מעולם לא וויתרנו עליהם. בכל דור נמצאו לנו מנהיגים גדולים שחלמו חלומות גדולים שהפכו למציאות. אנחנו מבקשים להבהיר לילדים שלנו שלא די בשאילת שאלות: אנחנו שואלים כדי לשנות.
כשהשולחן ערוך, וריח האוכל המסורתי עולה באפנו; כשהמפה פרוסה ונרות החג מאירים את שולחננו; אנו למדים על אודות המהפכה השלישית. הילדים רואים את עורך הסדר פותח בקריאת ההגדה. היא לא מתחילה בדברי שבח והלל לבורא, אלא מתחילה בהזמנת העניים: "כל הרעב, יבוא ויאכל". הילדים שלנו לומדים שאסור להסתגר בד' אמות, שעלינו לפתוח את הבית ולהושיט יד לכל רעב ולכל בודד. המהפכה השלישית מדגישה שאסור לעמוד מנגד, שאסור להתייחס באדישות לכאבו של הזולת. היהדות דרשה שלא נסתפק באספקת אוכל, היא דרשה מאתנו להתייחס לבודד, לכואב, למצולק. למי שנושא עימו סיפור חיים הרובץ עליו, המקצץ את כנפיו. היא דרשה להתבונן בפניהם של אנשים, לגלות מי עוטה מסכה המכסה ייסורי נפש מטלטלים. היא דרשה שנביט אל אפלת העיניים הכבויות. שלוש השנים האחרונות הותירו רבים בצידי הדרך. הם זקוקים לנו. בפרוס החג לא נותירם לבדם.
המהפכה הרביעית באה לידי ביטוי בעובדה תמוהה: משה רבינו, מחולל הגאולה, נעלם מן האגדה. רצינו להבהיר שאנחנו לא עַם המשועבד למנהיגיו, אנו מתנגדים לפולחן אישיות. רצינו להדגיש שאולי בין הילדים והילדות שלנו יושב 'משה' הבא. את ליל הסדר אנו מסיימים במילים: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה", זו אינה תפילה אלא התחייבות, אנחנו, כולנו, יחד, לא נעמוד מנגד. אנחנו נתגייס, נושיט יד, נגן על המדינה, על החלש, על הזקן, על החולה. נעטוף את היתום, נחזק את האלמנה. איש לא יוותר לבד. כך חינכו הורים יהודיים את ילדיהם אלפי שנים, עכשיו החובה הזו הושתה עלינו.
