"נפצעתי קשה מאוד בפעם הקודמת, אבל אין הרגשה טובה יותר מאשר לשוב ללבנון, הפעם כרס"ן, ולפקד על הפלוגה שאיתה נפצעתי". כך אמר רס"ן א', מ"פ בגדוד 75, שחזר להוביל את הלוחמים בקרבות הקשים במערכה מול חיזבאללה.
למרות הפציעה הקשה, רס"ן א' קם על הרגליים כנגד כל הסיכויים וחזר להילחם. "אני עם ראייה פחות טובה בעין שמאל, וללא האצבע שאיתה הייתי רגיל לירות בגובה שלי, אבל נחוש לא לתת לשום מגבלה למנוע ממני את העבודה הקשה", הוא מבטיח, "אני והחיילים מבינים את גודל המשימה המורכבת בלבנון ונעשה מה שצריך כדי להחזיר את השקט והביטחון לתושבי הצפון".
רס"ן א' (25) נולד בצפת, למד בפנימייה הצבאית של חיל הים, אבל תמיד חלם להתגייס לשריון. אחיו ואביו משרתים גם הם בחטיבה. בתמרון האחרון של הגדוד בלבנון הוא נפצע קשה מפגיעת נ"ט בטנק, ואחרי שיקום ארוך חזר לשרת כקצין האג"ם של גדוד 75. היום הוא מפקד פלוגת כפיר בגדוד.
"היינו בלחימה המורכבת בעזה, ומשם קפצנו לגזרת הלחימה בלבנון", שחזר. "באוקטובר 2024 טיל נ"ט פגע בטנק שלי ונפצעתי קשה מאוד. אחרי שבוע שהייתי מורדם ומונשם התעוררתי ברמב"ם והבנתי שיש לי בעייה בראייה לצד פציעות נוספות.
רס"ן א' הוסיף: "אחר כך עברתי כמעט חצי שנה של שיקום, כשבדרך יש הרבה נפילות וימים קשים, אבל עם משפחה וחברים עוטפים עברתי את התקופה הזאת והחלטתי שאני חוזר לגדוד. אנחנו משפחה של לוחמים, והיה לי ברור שאני אצליח לשוב לפקד על הפלוגה שאני מאוד אוהב. עכשיו אני שוב בלבנון, מפקד על הפלוגה שאיתה נפצעתי".
לדבריו, "זה מרגש לחזור ולהוביל את הפלוגה בקרבות מול חיזבאללה. אני וחיילי הפלוגה עובדים מאוד קשה כדי לפרק תשתיות טרור, לפגוע בכמה שיותר מחבלי חיזבאללה ובעיקר להרחיק את האיום מגבול הצפון. נישאר פה כמה שצריך כדי להגן על יישובי קו העימות".
למרות שראייתו נפגעה ושאיבד את האצבע ששימשה אותו לירי, א' לא נותן לשום מגבלה לעצור אותו. "מצאתי דרכים אחרות לבצע ירי מוצלח", אמר. "אני ושאר הכוחות כאן דרוכים כאן מאוד לכל משימה ואתגר בהמשך. ברור לנו שגם אם המלחמה עם איראן תסתיים, כאן בגבול הצפון המלחמה עם חיזבאללה לא תיגמר עד שנצליח סופית לעצור את האיומים לכיוון ישובי גבול הצפון".
