בישולים תחת אש. המשפחות מקריית שמונה שעומדות לעבור חג מתוח ורועש במיוחד, אבל בחרו בכל זאת לציין אותו בביתם. קולות היללה של האזעקות מפני מטחי הרקטות והכטב"מים ששיגרו חיזבאללה, הפריעו שוב ושוב לעבודות הבישול והכנת מנות החג.
חיים וטליה בומש גרים בעיר כבר 48 שנה. נדמה שהם עברו בה הכול: קטיושות, חדירות, פינויים ומלחמות - אבל את חג החירות הם לא מוכנים לחגוג השנה בכל מקום אחר. "אנחנו לא עוזבים שוב בשום אופן", אומרת טליה. "יש לנו עונג גדול להיות בבית עם כל המתח. מצד שני, לא האמנו ששוב נהיה במלחמה כשיש לנו ילדה שהיא כבר בת 48 ונכדים שלא יכולים לבוא בגלל הסכנה".
חיים אמר כי "הילדים וכל הנכדים רצו לבוא לליל הסדר, אבל אמרנו שזה מסוכן מדי. נעשה את הסעודה עם הבת רעות, שגיא וחמשת ילדיהם שגרים לידינו כי להם יש מקלט בבית".
בסופרמרקט המקומי הם פוגשים את השכנים שנותרו. קונים מצות, מתחבקים בהתרגשות בין המדפים, מנסים לשמור על שפיות בתוך הטירוף. טליה לא מרגישה שצריך לרחם עליה, אבל היא בהחלט דורשת הכרה במציאות הבלתי אפשרית: "חייבים לעשות משהו אחר. לא יכול להיות שכבר שלושה דורות אנו חווים את המצב הזה".
חיים התעקש כי הבחירה להישאר בעיר היא לא גבורה: "יש פה מאות משפחות מבחירה שיחגגו כאן את חג החירות, לא נשארו בעיר רק 'המסכנים'. אנחנו בני חורין להחליט שאנחנו כאן בבית. גם אם נצטרך להעביר את כל ליל הסדר במקלט - אנחנו פה. אבל אני רוצה שכולם ידעו שאנחנו קו ההגנה הקדמי של תל אביב ולמעשה של כל המדינה, וזכותינו לחיות בביטחון".
דוד עמר, רעייתו שירן וחמש בנותיהם לא מתכוונים להעביר את ליל הסדר שוב בבית מלון או בדירה שכורה כעקורים מעירם. הפעם הם יציינו את ארוחת החג מתחת לאדמה, על רצפת הבטון של המקלט השכונתי. דוד: "עברנו ליל סדר במשך שנתיים בירושלים, ואמנם היה לנו כיף, אך אין כמו בבית. נלך לתפילה ונציין את החג עם כמה שיותר שמחה, אבל מתחת לאדמה".
משפחת עמר לא תהיה לבד. ב-80 מקלטים ציבוריים ברחבי קריית שמונה יחגגו ביחד את חג החירות תושבים שבחרו להישאר בעיר. מדובר ביוזמה בהובלת העירייה וקק"ל ובשיתוף קרן רש"י, הקרן לידידות, מנהלת תנופה לצפון, חברת Max והחברה למתנ"סים.
"זו תהיה תחושה מוזרה לומר 'עתה בני חורין' במציאות הזאת", מודה דוד בכאב, "אבל נעשה את 'והגדת לבנך' ונספר לילדים שלנו על הניסים שעושה איתנו הקדוש ברוך הוא ועל הדברים הטובים שקורים לנו".
