בתום השבוע החמישי למלחמה נערכים באיראן למה שעשוי להיות השלב האחרון והמכריע בה. מחר יפקע האולטימטום המוארך של הנשיא טראמפ והסיכוי להגיע להסכמה כלשהי בין איראן לארצות-הברית נראה קלוש. הגם שקשה להעריך בימים אלו מה מתרחש מאחורי הקלעים של "המשטר האיראני החדש", כלשונו של טראמפ, ברור כי מה שהיה נכון לפני מספר שבועות נכון גם היום: איראן אינה מוכנה להיכנע לדרישותיו של הממשל האמריקאי, אפילו לא בהקשר הגרעיני. שגריר איראן במצרים, מוג'תבא פירדוסי-פ'ור, הבהיר בימים האחרונים כי תנאיה של איראן בסוגיית הגרעין לא השתנו וכי איראן לא תסכים להשהות באופן קבוע את העשרת האורניום על אדמתה. מאמרו של שר החוץ האיראני לשעבר, מוחמד ג'וואד זריף, במגזין Foreign Affairs, שבו הציע לנשיא ארצות-הברית עסקת שלום, נתקל בביקורת חריפה מצד תומכי המשטר בטהרן, שאף קראו להעמידו לדין באשמת בגידה.
חרף המהלומות הצבאיות הנמשכות על איראן, לא זו בלבד שתודעת הניצחון שלה לא נזנחה, אלא שבימים האחרונים נראה כי היא אף גוברת. התקשורת האיראנית גם הזדרזה להציג את הפלת מטוסי התקיפה האמריקאיים כהישג תודעתי משמעותי. גם אם האירועים לא צפויים להשפיע ככל הנראה על ההחלטות בוושינגטון בנוגע לשלביה הבאים של המערכה, רבים באיראן הציגו את התקרית ואת מאמצי החילוץ המאתגרים של הצוות האווירי שנטש את המטוס כעדות נוספת לסיכונים הכרוכים בהפעלת משימות חילוץ באיראן, במיוחד בתרחיש של הרחבת מבצעים קרקעיים אמריקאיים.
התיעוד של אזרחים איראנים, רבים מהם בני שבטים מקרב המיעוטים הלוריים והבח'תיאריים המתגוררים באזור נפילת המטוס, שנענו במהירות לקריאת השלטונות והצטרפו למאמצים לאתר את הצוות האווירי האמריקאי, נוצל אף הוא על ידי התקשורת האיראנית כדי להבליט את ההתגייסות של העם האיראני, לרבות בני המיעוטים, לצד הרפובליקה האיסלאמית.
הפגיעות המתמשכות בתשתיות הלאומיות, ובכלל זה השמדת הגשר בין טהרן לכרג', הפגיעה באוניברסיטאות ובתעשיות פרמצבטיות, וכן איומו של הנשיא טראמפ להחזיר את איראן לתקופת האבן, עוררו תגובות חריפות באיראן, ולא רק מצד מתנגדי המשטר או מבקריו. אם בשלביה הראשונים של המערכה נראה היה כי חלקים נרחבים בציבור האיראני רואים במלחמה הזדמנות להשתחרר מכבליה האכזריים של הרפובליקה האיסלאמית, דומה כי ככל שהמערכה מתמשכת ללא הכרעה ברורה, הבכירים האמריקאים ממשיכים להעביר מסרים סותרים בנוגע ליעדי המלחמה והמשטר האיראני שומר לא רק על שרידותו אלא גם על יכולתו לתפקד. כך גם גוברת תחושת הייאוש בקרב האוכלוסייה לנוכח האפשרות, שנראית כיום סבירה יותר, כי בתום המערכה הם ייאלצו להתמודד עם מציאות קשה בהרבה מזו שחיו בה טרם המלחמה ועם משטר קיצוני ואכזרי אף יותר מבעבר.
בינתיים, ממשיכים ראשי המשטר בטהרן להעריך כי מלחמת ההתשה שהצליחו לכפות על אויביהם באמצעות המשך השליטה במצרי הורמוז, ההשפעה על שוק האנרגיה העולמי והמשך שיגורי הטילים לעבר ישראל ומדינות המפרץ, מספקת להם הזדמנות לא רק לשרוד את המערכה אלא גם לנצלה כדי להבטיח שהפעם מדובר בהפסקת אש קבועה ולא בסבב לחימה נוסף, ובעיקר כהזדמנות לייצר סדר אזורי חדש שיכיר במעמדה של איראן וביכולת ההיזק שלה. איראן, שכבר החלה לגבות דמי חסות מספינות שמקבלות את אישורה לעבור דרך המצרים, מאפשרת את פתיחתם החלקית והסלקטיבית עבור מכליות וספינות והפכה למעשה את התנועה במצרים למסננת פוליטית שבאמצעותה היא יכולה להעניש או לתגמל מדינות זרות. סגן שר החוץ האיראני, כאזם ע'ריבאבאדי, מסר השבוע כי איראן כבר עובדת על ניסוח פרוטוקול עם עומאן לפיקוח על המעבר הימי במצרים. היטיב לתאר את המצב סגנו הראשון של נשיא איראן, מוחמד רזא עארף, כשאמר שאויביה של איראן ביקשו להביא לשינוי משטר בטהרן אך הובילו למעשה לשינוי משטר בהורמוז.
אף כי בשונה ממלחמת 12 הימים ביוני 2025 נדמה שישראל וארצות-הברית מצליחות לכתוש גם את שרשראות הייצור כדי לעכב עד כמה שניתן את יכולתה של איראן לשקם את מערך הטילים שלה לאחר המלחמה, ניכר כי איראן משמרת לכל הפחות יכולות טילים ומשגרים שאוחסנו מבעוד מועד במנהרות האחסון הענקיות שבנתה במהלך השנים
גם יכולתה של איראן להמשיך בשיגור הטילים נתפסת בעיניה כאמצעי המאפשר לה להמשיך במלחמת ההתשה לשבועות ארוכים נוספים. כפי שדווח השבוע ב”הניו יורק טיימס”, איראן מצליחה לא רק לשגר טילים אלא גם לשקם במהירות את הבונקרים התת-קרקעיים ומתקני השיגור שלה, וכן את מחסני הטילים שנפגעו בהפצצות. אף כי בשונה ממלחמת 12 הימים ביוני 2025 נדמה שישראל וארצות-הברית מצליחות לכתוש גם את שרשראות הייצור כדי לעכב עד כמה שניתן את יכולתה של איראן לשקם את מערך הטילים שלה לאחר המלחמה, ניכר כי איראן משמרת לכל הפחות יכולות טילים ומשגרים שאוחסנו מבעוד מועד במנהרות האחסון הענקיות שבנתה במהלך השנים.
במציאות זו נערכת איראן לקראת האפשרות הסבירה, כי בתום פקיעת האולטימטום האמריקאי תחליט ארצות-הברית לעבור לשלב ההסלמה, ייתכן האחרון, במערכה הנוכחית. שלב זה עשוי להתאפיין בתקיפות משמעותיות ועצימות יותר על תשתיות אזרחיות, לרבות תשתיות אנרגיה ותחנות כוח, ובהוצאה לפועל של מבצעים קרקעיים - בין אם לטובת הסרת המגבלות על מצרי הורמוז ובין אם לשם הוצאת האורניום המועשר ל-60 אחוז שעדיין נותר במתקני הגרעין. אף כי איראן אינה מזלזלת באפשרות זו, היא עודנה מעריכה כי יש בידיה מענה גם לתרחיש זה. אל מול האפשרות לתקיפת התשתיות האזרחיות באיראן, היא נערכת להגביר את תקיפת התשתיות הכלכליות והאזרחיות במדינות האזור, שכלכלתן כבר נפגעה משמעותית מאז תחילת המלחמה. במקביל, נערכת איראן לאפשרות של מבצעים קרקעיים אמריקאיים בתקווה שתוכל לנצלם כדי לגבות מחיר כבד מהלוחמים האמריקאים. לאחר הפלת המטוס האמריקאי היו באיראן מי שכבר ראו בכך הוכחה כי גורלם של לוחמים אמריקאים שיפעלו קרקעית באיראן לא יהיה שונה מגורלם של הכוחות האמריקאיים במבצע "טופר העיט" באפריל 1980, שנועד לחלץ את 52 בני הערובה האמריקאים בשגרירות ארצות-הברית בטהרן ושבמהלכו נהרגו שמונה לוחמים.
גם אם ההערכות בטהרן ביחס ליכולתם של האמריקאים עשויות להיות שגויות, ולא בפעם הראשונה, נדמה כי בבחירה בין כניעה לדרישות האמריקאיות לבין החשש להפוך את איראן למדינה כושלת וענייה אף יותר, ההנהגה האיראנית ממשיכה להפגין נחישות ועמידה איתנה. בראייתה, הרצון לשמר את שרידות המשטר גובר על הצורך לשמר את שרידותה של איראן כמדינה. נראה כי גם הפעם תימנע הצמרת השלטונית בטהרן מ"שתיית כוס התרעלה", כפי שעשה מנהיג איראן, האייתוללה ח'ומייני, כשהסכים להפסקת האש עם עיראק ב-1988. וממילא ספק אם יש כיום מישהו בטהרן שיכול לקבל החלטה כזו, כפי שעשה מכונן המהפכה.
ד"ר רז צימט הוא מנהל תוכנית איראן והציר השיעי במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
