השבוע ניסינו לשחזר לקראת ליל הסדר איפה היינו בליל הסדר בשנה שעברה, או בזה שלפניו. מצאנו את עצמנו גוללים בין סבבים במקום בין זיכרונות משפחתיים.
"רגע, בשני סגרת בצפון ובראשון?, לא?... אה, נכון, זה נפל בדיוק בין סבב לבנון לסבב עזה". בן זוגי בן 43. הוא לא חתם קבע, הוא לא בחר בקריירה צבאית, אבל הוא יצא ל"רגילה". המילה הזו, ששמורה בדרך כלל לילדים בני 19 שסופרים ימים לצאת הביתה, הפכה לחלק מהלקסיקון של גבר באמצע חייו, פשוט כי הוא עשה מספיק ימי מילואים כדי להיחשב סדירניק לכל דבר. פעם זה העלה חצי חיוך, היום נשארו רק הקמטים. אנחנו בליל סדר שלישי לתוך המלחמה. שנתיים וחצי. שנתיים וחצי בהם כלום לא השתנה.
באותו ליל הסדר הראשון, חצי שנה לתוך המלחמה, נפל לי האסימון שהמגזר המשרת קטן מדי. פשוט אין מספיק חיילים ומילואימניקים, אם אנחנו מוצאים את עצמנו בהקפצה של יום מתגלגלים מסבב שני לסבב שלישי. מאז עברו שנתיים. שנתיים בהן התקיימו כל כך הרבה דיונים בוועדת חוץ וביטחון, מילים גבוהות באולפנים, ונעשו כל כך מעט צעדים אופרטיבים שיעשו פה שינוי. את המחיר של מריחת הזמן בין כותלי הכנסת, משלמות כעת משפחות המילואים. שבמקום לשרת ״רק״ 6 שבועות כמו שהובטח רק לפני כמה שבועות, מוצאות את עצמן סוגרות חודש שלישי ברצף של הסבב האחרון. ברקע, הרמטכ"ל כבר לא רומז – הוא מתחנן. עשו את המוטל עליכם. חוקקו חוק גיוס רלוונטי, כזה שימלא את השורות החסרות. 15 אלף לוחמים עכשיו, לא בעוד שנה ולא בעוד שבע.
והוא נענה בקריאות חדווה - כן כן הנה המתווה של ביסמוט - חוק הסדרת מעמד לומדי התורה - הנה אנחנו באים לתפור לך את הבעיה, ולשמר את הקואליציה. זמיר מרים דגל אדום על קיומה של מדינת ישראל, והם עסוקים בתרגילים להעברת התקציב בכדי לשמר את קיומה של הקואליציה.
נעמי קן כורםאנחנו חוגגים עכשיו בפסח את החירות שלנו. אנחנו נזכרים בפסח איך זה להיות עם שאינו חופשי ואינו בארצו. איך זה להיות בגלות. אני מבקשת מהחכ"ים, נבחרי הציבור שלנו, נציגי החירות שלנו, נציגי העובדה שאנחנו עם חופשי בארצו, שירימו את העיניים מהסקרים ויזכרו שהתפקיד שלהם הוא קודם כל לשמר את קיום המדינה שלנו. וכשהרמטכ"ל מרים דגל אדום, אני מצפה מהקואליציה והאופוזיציה גם יחד להירתם ולפתור יחד את האיום עלינו. ולכמה שבועות - לא לשים לנגד עיניהם רק הישרדות אישית פוליטית, אלא את עצם קיום המדינה. כי בלי מדינה גם אין הישרדות פוליטית. השנה, כשאנו שואלים "מה נשתנה", התשובה היא מרה: שום דבר לא השתנה. אנחנו עדיין אותם מעטים שנותנים הכל, בזמן שמי שאמור להנהיג אותנו מסרב לראות את הדגל האדום שמתנופף מול עיניו.
נעמי קן כורם היא מייסדת שותפה של שדולת המשרתים
