השהייתה המסתמנת של המערכה מול איראן, במסגרת הפסקת האש שהושגה ברביעי לפנות בוקר, ואחרי שורה ארוכה של הישגים מרשימים בעיכוב פרויקט הגרעין האיראני ובפגיעה במערך הייצור והשיגור של הטילים הבליסטיים, אסור שתסנוור אותנו מלהביט בצורה מפוכחת אל המטרות בחזית הלבנונית שעודה חמה. דבריו של אלוף פיקוד הצפון, שפירוק חיזבאללה מנשקו אינו היעד של המלחמה הנוכחית, הם נכונים, ולמעשה מובנים מאליהם. חיזבאללה הוא למעשה ארגון איראני אבל לא כוח צבאי חיצוני שהשתלט על חלקים מלבנון וכפה עצמו על התושבים, אלא בשר מבשרה של האוכלוסייה השיעית הלבנונית, המרוכזת בדרום המדינה, בבקעת הלבנון, ובפרבריה הדרומיים של ביירות. לבנון אינה אלא צירוף של ריכוזי שיעים, סונים, דרוזים ונוצרים ללא מכנה משותף, שמצאו את עצמם יחד בתוך קו מלאכותי ששירטטו הבריטים והצרפתים לפני כמאה שנה. התמוטטות הפיקציה הלבנונית נמנעה באמצעות התערבות צבאית אמריקאית ב-1958, מה שנתן לה עוד כמה שנות קיום עד להשתלטות אש"ף בסוף שנות ה-60 ומלחמת אזרחים ב-1975.
כשצה"ל פלש ללבנון ב-82' כדי לשים קץ לטרור האש"פי, את טורי הטנקים קידמו מטחי אורז וצהלות שמחה. אבל סילוק אש"ף הקל מאוד על המשטר האיראני הקיצוני שרק קם לפרוס חסותו על האוכלוסייה השיעית ולהפוך אותה מציבור שהכיר תודה לישראל למנגנון טרור משומן. זהו מהלך המתחיל מחינוך פנאטי מהגיל הרך, וצריבת דור אחר דור בלהט השנאה, הג'יהאדיזם והנאמנות המוחלטת לערכים מוסלמיים אפוקליפטיים.
1 צפייה בגלריה
הפגנה נגד גירוש השגריר האיראני, ביירות. הוא סירב לעזוב והיא שותקת, כי לבנון איננה באמת מדינה
(Amr Abdallah Dalsh, REUTERS)
לשיעים בלבנון נתונה גם הבכורה בייצוא פיגועי התאבדות. הפרקטיקה שהחלה בתחילת שנות ה-80 התפשטה משם ברחבי העולם המוסלמי. 40 השנים שחלפו מאז יצרו חברה שהיא ברובה ג'יהאדיסטית וספוגת שנאה. אם גם קודם לא היה דבר המחבר בין העדות בלבנון, הרי שהאינדוקטרינציה הזו הפכה את השיעים בה לסניף איראני עצמאי שאין לו דבר עם לבנון. חיילי צה"ל העוברים כעת בכפרי דרום לבנון הנטושים מוצאים כמעט בכל בית כמויות עצומות של נשק ודגלים, לא דגלי לבנון אלא דגלי איראן. כך שיש לנו בצפוננו למעשה גבול עם איראן, שטח שבו חיה אוכלוסייה הפועלת לפי הוראות מאיראן ומצוידת בכבדות על ידיה. אין אפשרות להפריד בין חיזבאללה לאוכלוסייה השיעית, והציפייה מ"לבנון" לפרק את חיזבאללה מנשקו היא בדיחה צינית. אותה לבנון הורתה לשגריר איראן לעזוב, הוא סירב, והיא שותקת, כי לבנון איננה באמת מדינה.
אוסלו והסוס הטרויאני
פירוק חיזבאללה, אם כן, הוא מושג תיאורטי והוא יכול להתבצע רק על ידי כוח חיצוני, כלומר צה"ל. וכדי לעשות זאת יש לכבוש את כל האזורים השיעיים, לעבור בית-בית ולאסוף את הנשק. ואז מה? נשארת האוכלוסייה עם המוטיבציה החזקה שהיא הכוח החזק ביותר - וכל המהלך הוא למעשה הפיך וחסר משמעות. כלומר, איננו רוצים ואיננו יכולים "לפרק את חיזבאללה מנשקו", והדיבורים על כך אינם אלא תעמולה פוליטית.
מה כן ניתן לעשות? לפגוע במימון, בחימוש ובמוטיבציה. הפגיעה במימון ובחימוש נעשית במקור, באיראן, וזה נעשה בחודש האחרון היטב, אך בינתיים נקטע. הפגיעה במוטיבציה משמעה גביית תג מחיר בלתי נסבל מהאוכלוסייה השיעית התומכת, להשגת "ניצחון". ניצחון אינו פתרון עד, כמיטב חלומותינו, אלא מה שמוגדר אצל האויב כהפסד. הריגת מפקדיהם וחייליהם אינה נתפסת אצלם כהפסד, ומה שכואב להם באמת הוא הפסד שטח. כשהכפרים ננטשים והשטח נכבש, כשהקרקע נשמטת תחת רגליהם במלוא מובן המילה, מדובר בהישג משמעותי. ואם זה לא מספיק? ממשיכים לפרוסה הבאה. נראה מי יישבר קודם, בתנאי שיהיה ברור שהשטח לא מוחזר.
מדוע כיבוש עזה לקח במלחמות קדש וששת הימים יומיים, בעוד בנוכחית כיבוש כמחצית הרצועה ארך חודשים ארוכים? כי אז היה על צה"ל לשבור את חיל המצב המצרי בלבד, כי האוכלוסייה לא הייתה כוח לוחם ולא הייתה לה מוטיבציה נוסח חיזבאללה
מדוע כיבוש עזה לקח במלחמות קדש וששת הימים יומיים, בעוד בנוכחית כיבוש כמחצית הרצועה ארך חודשים ארוכים? כי אז היה על צה"ל לשבור את חיל המצב המצרי בלבד, כי האוכלוסייה לא הייתה כוח לוחם ולא הייתה לה מוטיבציה נוסח חיזבאללה. אחרי 67' היו כוחות הביטחון צריכים לשבור את גורמי הטרור, ומשזה נעשה החלו חיים שלווים למדי לצד האוכלוסייה ביו"ש ובעזה. התושבים לא התאהבו בנו, אבל נהנו מהחיבור למשק הישראלי ומהעלייה החדה ברמת החיים ובתוחלת החיים.
האוכלוסייה הזאת הפכה לחיזבאללה מקומי באמצעות אותה שטיפת מוח ג'יהאדיסטית שנוצרה בעקבות המהלך הקטסטרופלי של הסכמי אוסלו. היבוא לארץ של הסוס הטרויאני של אש"ף הוביל להקמת מערכת חינוך והסתה זהה למהדורה השיעית בלבנון, רק בגרסה רצחנית סונית פלסטינית. התוצאה היא אותה מוטיבציה שהובילה לשנאה, להתחמשות, למנהרות, לתעשיית הנשק, לרצחנות ולטבח. האוכלוסייה שבעבר חיה איתנו בשלווה יחסית הפכה למכונת מלחמה שכל חלק בה הוא מנוע חסר פשרות, בדיוק כמו השיעים בלבנון. החינוך וההסתה יצרו ביו"ש, בעזה ובלבנון מוטיבציה זהה. ההבדל היחידי הוא ביכולת, ושליטת ישראל ביו"ש אחראית להבדל ביכולת.
תספרו לאחור לטבח הבא
מערכת ההסתה העמוקה הפכה את הקולקטיב ביו"ש ובעזה, והשיעי בלבנון, לאויב. המוטיבציה של האוכלוסייה שטופת השנאה לא תיתן לנו מנוחה ותגבה מחירים בלתי נסבלים. הרדיקליזציה הג'יהאדיסטית הביאה לכך שאם לא כובשים שטח, מוודאים שתושביו עזבו, ומחריבים אותו, אפשר להתחיל את הספירה לאחור לטבח הבא. הרצחנות הזאת חייבת להביא אצלנו לשינויים בהיערכות ובגישה המשפטית ביחס לאופן ההגנה העצמית.
דווקא מול איראן עצמה, היחס לאוכלוסייה שונה כי בתוך ביתו שלו כשל המשטר בהפיכתה למקשה אחת. קמה שם התנגדות מסיבית שגורמת למשטר לטבוח באזרחי המדינה פעם אחר פעם, והיחס לאזרחי איראן עצמה חייב להיות מורכב בהרבה, כפי שאכן היה במלחמה הנוכחית.
תנאי הפסקת האש עדיין מעורפלים. ייתכן שלמרות כל הכרזותיו ויתר טראמפ על המהות של חיסול המשטר המסוכן הזה, עבור מניעים כלכליים, וגרר אותנו איתו. לכן במקרה כזה, השארה בידינו את השטח שכבשנו מהשלוחה האיראנית בלבנון, תהיה הניצחון המוחשי היחידי גם כלפי חיזבאללה וגם כלפי איראן.
פורסם לראשונה: 00:00, 10.04.26
