בוקר טוב ישראל, תודי שאפילו את, שמורגלת משחר ימייך במעברים חדים בין נתיבים ורמזורים, בין זיכרון לעצמאות, בין מקלט למיטה ובין חמץ להחמצה, אפילו את מופתעת הבוקר עד כמה מהר השגרה שלך חזרה. ולא סתם חזרה, אלא על ספידים, מאפס למאה, כמו כל דבר שקורה במדינה ההיפר-אקטיבית הזו, שאין לה אמצע ואין לה גבולות. הכל קצוות.
וכך, עוד לא הסדרנו נשימה ולא הצלחנו לשטוף מעלינו את דחיסות המרחבים המוגנים, וכבר הפוליטיקאים הכושלים העמיסו מופלטות ושקרים, והילדים התשושים מעמיסים ילקוטים, ובתי החולים במרכז ובדרום מעמיסים מיטות מעומק החניונים בחזרה אל המסדרונות הדחוסים, ורק דמי החל"ת עוד לא חושבו והפיצויים לעצמאים רחוקים כמו השקט בצפון; אבל היי, לפחות ההורים הלכו היום לנוח בעבודה ולהשלים קצת שעות שינה.
ובישראל, כמו בישראל, בעוד חלק מחברות התעופה הזרות הכריזו על ביטול הטיסות עד עומק הקיץ לפחות, מסתבר שהופ, נתב"ג חזר לפעילות, שטיסה לאתונה עולה כמעט אלף דולר והכרטיסים נחטפים, איך לא? ומי יודע, אולי כשהשמיים נפתחים, אפילו טראמפ יתפייס ויתפוס איזה ג'ט ויגיע לטקס יום העצמאות של רגב, כדי לקבל את פרס השלום שהבטיחו לו? זה של הניצחון המוחלט במקום הניצחון המוקלט. כי מהם החיים אם לא הינדוס תודעה קצר מועד נוטף גלייז של סרקזם, שחייבים לטרוף בביסים גדולים, לפני שמחסלים את הבופה?
ורק הלב, הוא ייוותר מרוסק ובוכה נוכח 42 הרוגים נוספים, שעבור משפחותיהם שום דבר כבר לא יחזור להיות כשהיה. 22 אזרחים ו-12 לוחמים ששילמו בחייהם בשאגת הארי, ומצטרפים לרשימת הנופלים, הנרצחים וההרוגים הארוכה מאז ה-7 באוקטובר.
בשבוע הבא נציין את ערב יום השואה ובהמשך את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ואת יום העצמאות ה-78 למדינה. כמדי שנה, אלה הם זמנים קדושים לעצור בהם את הדהרה, להרכין ראש, והפעם גם להבליע שאגה ולהכריז בקול צלול את הברור מאליו – מגיעה לנו הנהגה ראויה. הנהגה אוהבת אדם ועם שתבריא ותשקם את הבית אשר חרב, ותחזיר אותו לגדולתו. מדינת ישראל היא נס ופלא, ומחובתנו לדאוג שתישאר כזו.
