מאז בוקר 20 במרץ אבירם פחימה, מנכ"ל בית הארחה בקיבוץ איילת השחר, לא עוזב את הטלפון. כל דיווח על אזעקה ומטח רקטות לעבר קריית שמונה והגליל העליון מקפיץ אותו בדריכות. הוא מיד מברר אם יש פגיעות ישירות ונזקים או נפגעים, ומכין את צוות המלון לקליטת "מפוני המלחמה" בפעם השנייה - כאלו שאש חיזבאללה השיגה אותם ופגעה בבתיהם שאינם ראויים כעת למגורים.
הם מגיעים אל פתח המלון בכל שעות היממה, אפילו באמצע ליל הסדר, והוא, יחד עם אנשי צוות האירוח במלון, מקבלים את פניהם. "הם מגיעים לכאן לבנים כמו סיד, ואתה צריך לפני כל הנושאים הטכניים לקבל אותם ולחבק אותם ולהבטיח שאנחנו נדאג להם", הוא אומר. "פה רגוע יותר מאשר בקריית שמונה מבחינת האזעקות". במלון נמצאת גם נציגת העירייה, ליאת חן, מנהלת מרכז פסג"ה מקריית שמונה שדואגת גם לילדים שביתם חרב ומוצאים עצמם שוב חסרי עוגן.
4 צפייה בגלריה
אבירם פחימה
אבירם פחימה
אבירם פחימה. "המפונים מגיעים למלון לבנים כמו סיד"
4 צפייה בגלריה
מפוני המלחמה מקיבוץ איילת השחר
מפוני המלחמה מקיבוץ איילת השחר
ילנה זרצקי. רק לפני חודשיים התאלמנה, וכעת נאלצת לשהות במלון מפונים
(צילום: אביהו שפירא)
למרות שכ-70% מבתי המושבה מטולה נפגעו במלחמה הקודמת, בין השנים 2023 ל-2024, דווקא הבית של ילנה זרצקי נותר עומד על תילו ללא פגע. היא חזרה אליו עם תום הפינוי במרץ בשנה שעברה, אבל כעת היא מצאה עצמה, לפני כשבועיים, מפונה בשנית מהבית לאחר שניזוק מירי חיזבאללה. "עוד כשהתחילה המלחמה אמרתי שאני לא מוכנה בשום פנים ואופן להתפנות שוב מהבית שלי, אבל הנה, תראה, אני שוב מפונה", היא משתפת בכאב.
לפני חודשיים בלבד התאלמנה מבעלה, וכעת נפלה עליה הצרה הזו. לפינוי הממושך היה בהכרח קשר לפגיעה בבריאותו, היא מעריכה. בבית שלה אין מרחב מוגן כלשהו, ובעת פגיעת הטיל הישירה בבית הצמוד כל הזכוכיות בביתה התנפצו, והחלונות והדלתות נעקרו ממקומם. למזלה, היא השתטחה על הרצפה שניות קודם לנפילת הרקטה ולא נפגעה בגופה אלא רק הוגדרה כ"נפגעת חרדה". "אמרו לי שאני צריכה לעזוב פה את המלון ביום ראשון ולעבור למלון אחר בים המלח. אני כבר עייפה בלקפוץ ולעבור בין מלונות פינוי וכבר לא צעירה, אבל אני מבינה שאין ברירה. אני זכאית רק לעוד 9 ימי פינוי ואחר כך אצטרך לחזור לאיפשהו", היא אומרת כמשלימה עם מצבה.
"במס רכוש אמרו לי שבתוך שבועיים אפשר לעשות את הבית פיקס, אבל הסברתי להם שאנחנו במלחמה ומי יבוא עכשיו לשפץ אצלי. הבחורה צעקה עליי והשפילה אותי. אני מחפשת קבלנים אבל הם מבקשים שאשלם מקדמה במזומן על החומרים אבל במס רכוש יחזירו את הכסף רק אחרי שאסיים את השיפוץ ואין לי כסף למקדמה"
בליל הסדר חגגו בני משפחת אטיאס בביתם, ביחד עם הסב המבוגר ולאחר הפינוי הממושך. "היה לנו סדר נהדר, שמחנו מאוד וחגגנו", מתארת גלית אטיאס. אלא שבבוקר למחרת ליל הסדר, מעט לאחר השעה 8:00, החרידו שוב האזעקות את השקט הזמני בעיר ומטחי הטילים הגיעו. אחד מהם פגע בבית השכן הסמוך. רוב בני המשפחה לא הספיקו להגיע לממ"ד כי עזרו לסב הקשיש והנכה להגיע למרחב המוגן, אך הפגיעה הסמוכה הקדימה אותם.
"כל הבית רעד והכול התנפץ, אבא שלי נפצע בכל גופו מהרסיסים והתפניתי איתו לבית החולים", משחזרת אטיאס. היא מציגה מסכת התנהלות מכאיבה הנראית כחסרת כל רגישות מול נציגת מס הכנסה שמונתה לעמוד בקשר מול אנשי העיר שביתם נחרב או ניזוק קשה בשבועות האחרונים. תלונות דומות קיבלנו מגורמים רשמיים בעיריית קריית שמונה ובמלון: "קיבלנו הודעה במייל שביום ראשון אנחנו צריכים לעזוב את המלון כי הבית שלנו ראוי למגורים, אבל בכלל לא היה בו שמאי שאמד את הנזקים שייקח לנו חודשים לשקם", היא מספרת בתסכול.
4 צפייה בגלריה
אוקסנה וגלית
אוקסנה וגלית
"מדברים אלינו בצורה מחפירה". גלית אטיאס (מימין) ואוקסנה מרטינוב
אטיאס מציינת כי "מדברים אלינו בצורה מחפירה. סילקו רק לפני כמה ימים מהמלון שכנים שלנו, משפחה עם שני ילדים עם מוגבלויות שהעירייה פינתה אחרי הפגיעה אצלנו ברחוב, וכשמס רכוש הגיעו לכאן אמרו להם מיד לעזוב כי הבית שלהם לא נפגע מספיק. אנחנו צריכים ביום ראשון לעזוב ולחזור לבית בלי חלונות ובלי מזגנים וכולו מלא רסיסים. הזמנתי איש אלומיניום שאמר שיקח לפחות חודש עד שיצליח להכין ולהתקין את החלונות הבלגיים שנהרסו לנו. אני לא מבינה למה מתייחסים אלינו ומדברים אלינו ככה. אנחנו לא בני אדם? המלחמה לא מתירה לאף אחד לאבד את הכבוד לצלם אנוש, גם אם הוא מקריית שמונה".
ב-19 במרץ נפגע בניין המגורים הישן שבו גרה אוקסנה מרטינוב, מאז היום הראשון בו עלתה לישראל, לפני 27 שנים - למעט תקופה קשה בת יותר משנתיים שבמהלכה הטלטלו בני משפחתה כעקורים בין מקומות פינוי. ביום ראשון גם הם נדרשים לעזוב את המלון והפינוי השני הכפוי יסתיים. היא ובני משפחתה צפויים לעבור לגור במקלט הציבורי המשותף עד שימצאו מקום להניח בו את הראש ולהסתתר בעת מטחי האש לעבר העיר.
"במס רכוש אמרו לי שבתוך שבועיים אפשר לעשות את הבית פיקס, אבל הסברתי להם שאנחנו במלחמה ומי יבוא עכשיו לשפץ אצלי. הבחורה צעקה עליי והשפילה אותי. אני מחפשת קבלנים אבל הם מבקשים שאשלם מקדמה במזומן על החומרים אבל במס רכוש יחזירו את הכסף רק אחרי שאסיים את השיפוץ ואין לי כסף למקדמה", אומרת מרטינוב.
"כל הקירות סדוקים והחלונות נפגעו. הדירה מתחתינו נהרסה לגמרי מהטיל שפגע בה. כל הקירות הפנימיים קרסו בה ואצלנו כל הבית עם סדקים", מוסיפה מרטינוב. משפחה נוספת, זוג הורים לשלושה ילדים קטנים, צפויים גם הם לעזוב ולחזור לעיר המוכה ולבית הרוס. הם יגורו במקלט ציבורי משותף עד שימצאו פתרון לחודשים הקרובים שבהם יצטרכו לשקם את ההריסות בדירתם.
4 צפייה בגלריה
מפוני המלחמה מקיבוץ איילת השחר
מפוני המלחמה מקיבוץ איילת השחר
חיים עמר. "לא רוצים לעזוב את קריית שמונה, אבל חייבים לדעת שבטוח פה"
(צילום: אביהו שפירא)
שכניה לבניין של אוקסנה, חיים ומרים עמר, מחכים גם הם להתחלת תהליך שיקום בית חייהם שנפגע. אבל לא הדירה והרהיטים שנהרסו הם שמטרידים אותם. מה שקורה כ-3 ק"מ מהעיר, בדרום לבנון, הוא זה שלא מאפשר להם לעצום עין בלילה. "אנחנו חוששים מאוד שתהיה שוב הפסקת אש ויסיימו את המלחמה ככה. חבל. פשוט קריית שמונה לא תהיה. אנחנו לא רוצים לעזוב את העיר ואוהבים אותה, אבל אנחנו חייבים לדעת שבטוח לחיות פה", הם אומרים.
תושביה המפונים של העיר ועשרות יישובי קו העימות המפונים בצפון נהנו מפחות משנה של שקט לפני שפרצה שוב המערכה וחיזבאללה חזר לירות על תושבי הגליל. בפעם שעברה כשהסתיימה המלחמה ערכו בכירי צה"ל, בהם אלוף פיקוד הצפון הנוכחי רפי מילוא וקודמו אלוף אורי גורדין, מסעות הסברה ושכנוע בקרב כל היישובים במאמצים להביא את התושבים בחזרה הביתה אל גבול הצפון, ותחת ההבטחה על הישגי המערכה והשקט שהושג.
"אסור שהמלחמה תסתיים בהפסקת אש בלי שאנחנו בטוחים ורואים שבטוח לחיות כאן. אני נולדתי כאן ויודע מה החוויה הזאת עושה לילדים קטנים, ופוגש אותה כעת שוב אצל הילדים שלי. זה סיוט לראות אותם כך. הייתי מאוד רוצה להישאר בעיר ולהמשיך לגדל בה את ילדיי, אבל לא בכל מחיר"
התושבים למודי אכזבות ייזדקקו כעת להרבה יותר מהבטחות כדי להאמין שלא נגזרו עליהם חיי "סבבי אש" חוזרים ונשנים אחת לכמה חודשים או שנים. "אני מאלו שאמרו כי אני מרגישה הכי בטוחה בעולם עכשיו, יותר מאי פעם", מכה גלית אטיאס על חטא. "אני סמכתי והאמנתי לצבא וכל כך הופתעתי. אם היום נכנסים להפסקת אש אז אני לא נשארת בקריית שמונה", היא מניחה את היד על הפה כמנסה לכלוא בחזרה את החלטתה. "בחיים לא הייתי מעלה על דעתי לומר דבר כזה. הילדים שלי הגדולים כבר עזבו את העיר והבת שלי בת 18 תתגייס וגם תעזוב. אני לא אוכל להישאר פה ולרוץ כמו עכבר לממ"ד".
תיעוד מתקיפת אחד המשגרים שירו אתמול לצפון הארץ
(צילום: דובר צה"ל)

אתמול נורו יותר מעשרה מטחי ירי לעבר קריית שמונה והאזור ועשרות רקטות שוגרו לעבר יישובי גבול לבנון, עד לנהריה. ירי בוצע גם לאזור חיפה. אבירם פחימה, תושב קריית שמונה בעצמו, התפלל לכך שלא יצטרך לקלוט עוד אורחים במלון היחיד שפתוח בכל האזור. הוא מקווה שתושבי המדינה ישיבו טובה ויסייעו לצפון ביום שתסתיים המלחמה ויחזרו לנפוש ולהחיות את ענף התיירות הקמל, ענף שבו לא הושקע ולו שקל אחד מאז הסתיימה המלחמה וגם כעת אינו זכאי לפיצויים או למתווה ממשלתי ייעודי.
"בבוקר החג השני של פסח, כששמענו על הפסקת האש עם איראן, חיכינו כל היום לאזעקה בציפייה ובתקווה שחיזבאללה ימשיכו לירות ולא לגלות ששוב עצרו את המלחמה בלי להגיע להכרעה לביטחון אמיתי", משתף פחימה. "אסור שהמלחמה תסתיים בהפסקת אש בלי שאנחנו בטוחים ורואים שבטוח לחיות כאן. אני נולדתי כאן ויודע מה החוויה הזאת עושה לילדים קטנים, ופוגש אותה כעת שוב אצל הילדים שלי. זה סיוט לראות אותם כך. הייתי מאוד רוצה להישאר בעיר ולהמשיך לגדל בה את ילדיי, אבל לא בכל מחיר".
מרשות המיסים נמסר בתגובה לכתבה: "עובדי קרן הפיצויים פועלים במסירות ובמקצועיות על מנת לסייע למפונים, תוך שמירה על החוק ועל שימוש מושכל ונאות בכספי הציבור. קורה שמתגלות מחלוקות בין מפונים לעובדי הקרן, המגיעות לעתים נדירות גם לחילופי דברים קשים בין הצדדים. אנו מצרים על כל מקרה כזה ועושים כמיטב יכולתנו לנהוג בסבלנות וברגישות גם במצבים אלה. יודגש כי אף אדם שביתו נפגע אינו מפונה מהמלון לפני שנציגי הקרן ביקרו בבית והשתכנעו כי הוא ראוי למגורים, או לחילופין, לפני שקיבל מהקרן מימון לדיור חלופי אחר".
פורסם לראשונה: 00:00, 10.04.26