בחינות הבגרות של מועד הקיץ בפתח, ולאחר ההכרזה על הפסקת האש - התלמידים נדרשים למאמץ עצום של הרגע האחרון בניסיון להדביק פערים ולהצליח במתכונות ובבגרויות. עבור תלמידי י"ב, כל החטיבה והתיכון עברו בעצם כ"שגרת חירום": כשהיו בכיתה ו' פרצה מגפת הקורונה, בהמשך היו מבצעים בעזה ובלבנון, עיצומי מורים - ומאז 7 באוקטובר 2023 יש מציאות ביטחונית מורכבת ורציפה של מלחמה ומבצעים.
מדובר בשבע שנים ללא חוויית למידה יציבה ורצופה, עם ביטולי שיעורים, ביטולי פעילות חוץ בית-ספרית, כמעט בלי טיולים ומסיבות, פרקי זמן ממושכים של למידה מאתגרת בזום, ובשורה התחתונה - צבירת של פערים עצומים, רגשיים ולימודיים.
יובל דגני, תלמידת י"ב בתיכון ליאו בק בחיפה, מסכמת את התיכון ברגשות מעורבים. "גיל ההתבגרות שלי היה מלא בהתמודדויות עם כל כך הרבה מצבי חירום לאומיים - קורונה, קרע בעם, מלחמה, מבצעים צבאיים - לצד ההתמודדויות הרגילות של הגיל", אמרה.
לדבריה, "קשה מאוד ללמוד לבחינות הבגרות כשיש התרעות, אזעקות, שברי יירוטים, שכול וחשש יומיומי. אני חוששת שהציונים לא ישקפו את ההשקעה ואת הידע שלי. עם זאת, אני מתרגשת לשלב הבא בחיים: להמשיך לתרום מעצמי במכינה קדם-צבאית ואז להתגייס. אני מקווה שהמצב הביטחוני הנזיל לא ימנע ממני ומחבריי לממש חוויות אחרונות ולערוך את אירועי הסיום של התיכון".
דרור כהן, תלמיד י"ב בתיכון גולדה מאיר בפתח תקווה ויו"ר מועצת התלמידים הארצית, אמר: "התחלנו את התיכון עם מלחמה ונסיים אותו כשההשפעות של מבצע נוסף עדיין מורגשות. למרות הכול, הדור שלנו קם, עושה, מוביל בכל תחום. השנים הקשות השפיעו עלינו לרעה בשלל תחומים, אבל לצד זה הן נתנו לרבים מאיתנו תעצומות נפש ורצון לתרום למדינה כמה שאפשר, בחירום ובשגרה".
5 צפייה בגלריה
דרור כהן. "התחלנו את התיכון עם מלחמה ונסיים אותו כשההשפעות של מבצע נוסף עדיין מורגשות"
(צילום: דוברות מועצת התלמידים והנוער הארצית)
"כשהגענו לחטיבת הביניים אמרו לנו שהקורונה היא אירוע של פעם במאה שנה", אמרה גל נחשונוב, תלמידת כיתה י"ב במקיף הכללי אמי"ת שדרות. "בתוך הקושי הלימודי והחברתי, חיכיתי שהעולם יחזור לשפיות. אבל בשדרות השפיות היא מושג יחסי: עברנו מהבדידות של המגפה ולימוד דרך מסכים לשנים של אזעקות וריצות לממ"דים. זה היה רצף אחד ארוך של חוסר ודאות".
לדבריה, "לסיים י"ב בשדרות, לנסות להתרכז בנוסחאות מתמטיקה ולהדביק פערים עצומים כשברקע עדיין יש התרעות - זה בלתי אפשרי. שום שיעורי 'מיקוד' לא יצליח לעזור בזה. ובתוך כל הכאוס, אנחנו נלחמים על מסיבת הסיום שלנו ורוצים שתהיה לה משמעות אמיתית, מעבר לשמלות וחליפות".
נחשונוב, שפונתה מביתה אחרי 7 באוקטובר, הוסיפה בכאב: "לא חווינו כמו שצריך את המעבר בין הילדות לבגרות, לא זכינו לחוויית נעורים קסומה. הסירו לנו את המשקפיים הוורודים עוד בחיתולים. למרות המציאות המורכבת, ואולי דווקא בגללה, השאיפה של רובנו להתגייס ולתרום רק גדלה. איבדנו אנשים יקרים ואנחנו מבינים שאין מישהו אחר שיגן על הבית שלנו. הבגרות הנפשית שנכפתה עלינו הפכה למנוע של שליחות".
בשבוע שעבר פגע טיל בבניין שבו מתגוררת רז ויגודסקי, תלמידת י"ב בתיכון גימנסיה חיפה. למרבה המזל, איש מבני המשפחה לא היה באותה שעה בבית. שכניה, ארבעת בני משפחת גרשוביץ, נהרגו. רז ומשפחתה פונו למלון. לדבריה, קשה מאוד ללמוד שם לבגרויות: "הבסיס ללימודיי בתיכון נהרס בקורונה. לא רכשנו כלים לעשיית מבחנים, להכנת שיעורי בית, לישיבה בכיתה וללמידה פרונטלית מול מורה. בהמשך התחילו עיצומי ארגון המורים, מבצעים צבאיים, ולפני ששמתי לב הגיע 7 באוקטובר. כל הזמן היו חוסר ודאות, דאגה וחששות. איך אפשר ללמוד כשכל רגע החיים משתנים?".
עמית ויצמן, תלמיד י"ב באורט מעלות, אמר כי "שש השנים האחרונות היו עבורנו מסלול מכשולים. זה התחיל עם הקורונה, שסגרה אותי בחדר עם מסך. כאדם חברתי שמתודלק מאינטראקציות בין-אישיות, זה היה עבורי קושי עצום, אבל שם למדתי להיות הריבון של עצמי. כמי שמרחיב 10 יחידות אלקטרוניקה לצד פיזיקה ומדעי המחשב, הבנתי שאין מי שיגרום לי להתקדם. זו האחריות האישית שלי".
הוא הוסיף: "עם הזמן הטילים וההליכה לממ"ד הפכו לטקס קבוע, אבל הקפדתי להמשיך ללמוד ולשמור על השגרה. בשנה הבאה אתגייס לצה"ל, ואני נמצא בעיצומם של מיונים לתפקידים משמעותיים בחיל המודיעין ובחיל האוויר. יש חששות, אבל שש השנים האחרונות נתנו לי תחושת מסוגלות אדירה. אנחנו דור שגדל מהר יותר מהמתוכנן, דור שמבין שעליו לקחת אחריות על עתיד החיים שלנו במדינה הזו - כי אין לנו אפשרות אחרת".
פורסם לראשונה: 00:00, 12.04.26
