בתור ילד בצרפת בעת פלישת הנאצים למדינה, חווה דניאל לוז (92) את אימת המלחמה והרדיפה. שנים אחר כך כמעט שהגיעו אליו מחבלי חמאס, בעת ששהה בביתו בקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר. "אתם רואים אותי בתמונה שמח ומחייך, אבל מצבי הבריאותי ממש לא טוב", הוא שיתף בשיחה עם ynet ו"ידיעות אחרונות". "בקרוב אצטרך להחזיר את נשמתי לבורא, אבל למצלמה אני עושה מאמצים", התלוצץ.
2 צפייה בגלריה
דניאל לוז, שורד שואה שידליק משואה בטקס בקיבוץ יד מרדכי
דניאל לוז, שורד שואה שידליק משואה בטקס בקיבוץ יד מרדכי
דניאל לוז: "את הפחד שחוויתי בעת פלישת חמאס, לא הרגשתי גם בשואה"
(צילום: תומר שונם הלוי)
לוז עבר היסטוריה מטלטלת במהלכה חייו ניצלו פעמיים. בתור ילד בצרפת ב-1940, הוא חווה את אימת המלחמה, הכיבוש הנאצי והרדיפה. שנים אחר כך, לאחר שהקים בית בישראל, הוא עבר להתגורר בקיבוץ בארי ונדמה היה שהעבר מאחוריו. אלא שבטבח 7 באוקטובר הוא מצא את עצמו במציאות אכזרית פעם נוספת. "זו הסיבה שאני ניצול שואה פעמיים, גם מצרפת בימי מלחמת העולם השנייה וגם מבארי ב-2023".
ב-6 באוקטובר, ערב לפני מתקפת חמאס, עוד חגג לוז עם חבריו בקיבוץ את "יום ההולדת של בארי". הוא התעורר לקולות אזעקות וירי ויחד עם בת זוגו עדנה הסתגר בממ"ד, כשבחוץ המחבלים טובחים בתושבים. "שמענו יריות חזקות וצעקות בערבית, הייתי בטוח שזה יומי האחרון. את הפחד שחוויתי בעת פלישת חמאס, לא הרגשתי גם בשואה".
מתוך קיבוץ שבו היו כ-1,200 תושבים - 101 בני אדם נרצחו בבארי באותו יום ו-30 נחטפו. 132 בתים ניזוקו קשות ויועדו להריסה, 338 בתים ניזוקו ונזקקו לשיפוץ. נוסף על כך, 11 מבני ציבור יועדו להריסה ו-43 מבנים זקוקים לשיפוץ. נכון להיום, כשנתיים וחצי לאחר הטבח, הקהילה עודה מפונה - רובה מתגוררת בקיבוץ חצרים וטרם חזרה לגור בקיבוץ, זאת מלבד כמה משפחות.
2 צפייה בגלריה
הנזק לבתים בקיבות בארי
הנזק לבתים בקיבות בארי
ההרס בבארי אחרי הטבח
(צילום: REUTERS /Ronen Zvulun)
הטראומה, מספר לוז, עדיין נוכחת: "עוד לא התאוששתי ממה שעברנו. בואו נפסיק עם כל המלחמות. זה לא מביא אותנו לשום מקום. הייתי רוצה שיהיה פה שלום. אני כבר לא משלה את עצמי שאזכה לראות אותו, אבל שהנכדים שלי יראו - זה הכי חשוב".
מחר הוא ישיא משואה בעצרת הזיכרון לשואה ולגבורה המסורתית שנערכת בקיבוץ יד מרדכי, שם ההוא מתגורר כיום בבית האבות. זו תהיה השנה ה-79 שבה נערך הטקס, וצפויים להגיע אליו מאות בני אדם. עבור ניצול השואה זה לא רק טקס - אלא סיכום של חיים, של עדות ושל תקווה.