בסוף השבוע צלצל השעון המעורר הדפוק ביותר בהיסטוריה, זה שמנסה מדי פעם להזכיר לצה"ל שיש משמעות לאמירות ומעשים בתחום מוסר הלחימה, ושלח "קצינים בכירים" על מנת להתנער מהבחירה ברב אברהם זרביב להדליק משואה בערב יום העצמאות. ה"בכירים" – אגב, כמה כאלה צריך בשביל תדרוך ברבים? שניים? חמישה? - מזכירים כיצד הרמטכ"ל ואלוף פיקוד דרום "נזפו" בזרביב על התבטאויותיו, מבהירים שהוא "לא מייצג" את צה"ל בטקס ודורשים שלא יופיע במדים. "זרביב אינו ראוי להשיא משואה", אמרו לפי דיווח בחדשות 13.
כרגיל, את הטענות צה"ל יכול להפנות למראה שבה הוא מתבונן, תוך ציפייה משונה לפגוש שם דמות אחרת מזו שמתקיימת במציאות. ראשית, גם אם זרביב יגיע לטקס בכפכפים וטי-שירט, הוא מייצג את צה"ל כי בלי פעילותו במסגרת צה"ל היה נותר אלמוני ולא נהג הדי-9 הכי מפורסם בישראל – וכנראה שגם בעולם. "קצינים בכירים" אמורים להבין את זה ואם רצו באמת להתנער ממנו, הדברים היו מובהרים בצורה קצת יותר נחרצת ואמיצה, שכן עם הדימוי שצה"ל רוצה ואף צריך לשווק פנימה והחוצה אסור לשחק, יהיה המחיר אשר יהיה.
אבל בצה"ל לא עושים זאת, וכנראה שגם לא יעשו, כי האמת היא שאין לכך שום הצדקה: עם כל הכבוד ל"נזיפות" עליהן סופר, בצה"ל לא נקטו בשום צעד משמעותי כדי לאותת לציבור שזרביב נוהג באופן שאינו מייצג אותו. האבסורד הוא שדווקא נציב קבילות השופטים, שנבחר בפינצטה על ידי השלטון ומחובק על ידו, היה זה שמצא לנכון לנקוט במילים חריפות נגד התנהלותו של הדיין זרביב. זאת מתוך הבנה שגם כאיש מילואים, זרביב מייצג את מערכת המשפט ובשל כך חלות עליו מגבלות שהוא הפר ברגל גסה. ואילו צה"ל, שגייס את זרביב ושם אותו על ההגה – כמשמעו – טרם סיפק אמירה פומבית אחת על הקמפיין שניהל, שלא לדבר על נקיטת צעדים, מה שאמור לקרות בדרך כלל אם חייל מפר בשיטתיות פקודות ונהלים.
במילים אחרות, לשאלה מדוע זרביב "אינו ראוי להשיא משואה" אין תשובה עניינית ומנומקת, משום שעל צה"ל היה להבהיר הרבה קודם מה "אינו ראוי" בקריאות לשטח את עזה ולחגוג הריסת בתים. זה כמובן לא קרה, משום שבאופן כללי צה"ל שחרר לחלוטין את הרסן לאור המחדל הנורא שלו והפשעים נגד האנושות שביצע חמאס ב-7 באוקטובר, גלגל עיניים כשתאוות הנקם התערבבה עם משימה מוצדקת, טרח למלמל משהו אך ורק כשלא הייתה ברירה, והכי חמור: הפגין רפיסות טוטאלית מול עדויות קשות על אירועים העולים עד כדי חשד לפשעי מלחמה. כל מי שצריך - בארץ ובעולם - הבין את הרמז, שהיה דק כמו הבאגרים ברצועה.
לכן כשם שהצבא אחראי למעורבות של לובשי מדים בהשתוללות הטרור היהודי בגדה המערבית, כך הוא זכאי לקרדיט על כך שזרביב הפך לסמל וגיבור תרבות בחוגים מסוימים, כל הדרך עד לטקס בהר הרצל. ולתפארת מדינת ישראל. וצה"ל.
