לפני 20 שנה נפלה במהלך הקרבות במלחמת לבנון השנייה רס"ר קרן טנדלר ז"ל בגיל 26, מכונאית מוטסת במסוק היסעור שהייתה האישה היחידה בתפקיד זה בחיל האוויר. כעת, אמה ריואנה בת ה-76 מרחובות נאבקת בכל כוחה על מנת שלא ישכחו את בתה האהובה, למרות שהסיפור כבר "לא אקטואלי".
אמה של קרן טנדלר: "מפחדת שישכחו את בתי"
(צילום: טל שחר, באדיבות המשפחה)
ריואנה נעזרת במקל הליכה ונכנסת בהתרגשות ל"גן קרן", שממוקם בצומת בכביש העוקף של עיר הולדתה רחובות. מהצד השני של הצומת נמצאת החלקה הצבאית בבית העלמין, שם בתה קבורה. בשבוע שעבר היא העלתה פוסט מרגש, שבו שיתפה את התחושות הקשות שאותן היא חשה בימים אלה.
"אל תמחקו את זכר הבת שלי"
"האמת שאני קצת מתוסכלת", היא כתבה. "במהלך השבועות האחרונים, גם תוך כדי מלחמה, ומתוך מחשבה על יום הזיכרון הקרוב שיעמוד בסימן 20 שנה למלחמה שבה נהרגה קרן ולמותה בלבנון, אני מנסה להביא לכך שידברו עליה. שחבר'ה צעירים שלא שמעו עליה מעולם ישמעו עליה. אני יודעת שכדי להגיע לקהל צעיר יותר היום צריך לנסות דרך האינסטגרם (או הטיקטוק...), הסבירו לי. לצערי אני לא מתפעלת איזו עמותה לזכרה שאולי יכולה לדאוג לדברים מסוג זה. אין לי את המשאבים וגם לא יודעת איך מתחילים דבר כזה אחרי 20 שנה. רק יודעת שלקרן הבת שלי מגיע שיזכירו אותה, גם אם עברו 20 ושנה וזה סיפור 'לא אקטואלי'".
לדבריה, "קרן נפלה בשטח אויב, היא נפלה מתוך אמונה שהיא משרתת את עם ישראל ואת מדינת ישראל, ובעיקר היא לא הייתה חייבת להיות שם - היא נלחמה על זה מול מפקדיה שלא ששו לתת לה לחצות קו אל תוך לבנון. בדומה לאם שכולה יותר טרייה שקראתי לאחרונה שמבקשת שלא ימחקו את זכר הבת שלה, גם אני מבקשת, אפילו אחרי 20 שנה - אל תמחקו את זכר הבת שלי. מגיע לקרן יותר מזה.
4 צפייה בגלריה
ריואנה טנדלר ליד הגרפיטי של בתה. "כואב לי לחשוב שזכרך יימחה מהעולם הזה כאילו מעולם לא היית"
(צילום: טל שחר )
היא הוסיפה: "ברור לי שמי שהכיר את קרן ונחשף לסיפור - זוכר, ואני מלאת הערכה כלפי זה. אבל בסופו של יום, אין עוד מישהו חוץ ממני, אמא שלה, שימשיך לדאוג להזכיר אותה באותה בצורה כזו. אין לנו לצערי גם יותר מדי משפחה, ולי ולאבא של קרן אין אחים ואין מישהו באמת שיוכל לקחת את המושכות ולהמשיך לעשות את זה באותה צורה כמוני. קרן, כואב לי עלייך. כואב לי לחשוב שזכרך יימחה מהעולם הזה כאילו מעולם לא היית, כאילו מעולם לא הקרבת את חייך עבור המדינה. תודה מעומק ליבי לכל מי שזוכר. תזכרו את הבת שלי אחרי לכתי מהעולם הזה".
מאות תגובות מחבקות
הפוסט של ריואנה זכה למאות תגובות מחבקות ואוהבות. "להיות מכונאית מוטסת ולהיות לוחמת לא היה משהו שגרתי כמו היום שהבנות נמצאות בכל התפקידים בצבא", אמרה ריואנה בשיחה עם ynet ו"ידיעות אחרונות". "המון תודה לראש העיר שלנו, מתן דיל, שדאג להנכיח את קרן בגרפיטי המדהים שלה, שנותן תחושה שהיא עדיין איתנו. האמהות והילדים נחשפים לסיפור של קרן בכל ימות השנה. ויש מה לספר עליה. קרן הוכיחה שהבנות לא פחות טובות מכל לוחם".
קרן הייתה באותם ימים סטודנטית למשפטים, ששירתה במילואים כמכונאית מוטסת בטייסת 114. היא הייתה פורצת דרך כשסיימה בהצלחה קורס בן שנה והוכשרה לתפקיד עם "מובילי הלילה" של מסוקי היסעור. בשעת לילה, ב-12 באוגוסט 2006, קרן ואנשי צוות מסוק היסעור הנחיתו לוחמי צנחנים וחיל הרפואה בעומק שטח הלחימה בלבנון.
במהלך ההמראה היסעור נפגע מטיל שירו מחבלי חיזבאללה והתרסק. חמישה מאנשי הצוות נהרגו במקום, והלוחמים שזה הרגע הונחתו הגנו על הגופות של אנשי צוות האוויר. הגופות של שני הטייסים ושני המכונאים המוטסים נמצאו והוטסו לישראל, ורק כעבור ארבעה ימים של סריקות תחת אש של לוחמי שלדג, לוחמי 669 ולוחמי צנחנים מחטיבה 55 במילואים, נמצאה גופתה של קרן והיא הובאה במסע רגלי של הכוחות הלוחמים לשטח ישראל. בני משפחתה מספרים ששבוע לפני נפילתה היא הייתה מדוכדכת ואמרה להם בחצי הומור: "אני לא חוזרת לטייסת. השוביניסטים לא נותנים לי להיכנס ללחימה בלבנון".
אחרי נפילתה, מפקד הטייסת במלחמת לבנון השנייה, אל"מ דני שיפנבאור ז"ל, שנפל ב-2010 בהתרסקות מסוק יסעור שהטיס ברומניה, סיפר לבני המשפחה: "היא תמיד שאלה אותי, 'דני מתי אני מתחילה לעשות דברים רציניים?'. היא לחצה עליי להיכנס ללחימה בלבנון כמו כולם". היא השתתפה לראשונה בפעילות מבצעית ב-11 באוגוסט והרגישה שהיא סוף-סוף חלק מלוחמי צוות האוויר של הטייסת. למחרת, בטיסה המבצעית השנייה, היא נפלה יחד עם עוד ארבעה אנשי צוות היסעור: רס"ן סמי בן נעים, רס"ן (מיל') ניסן שלו, סרן דניאל גומז ורס"ב רון משיח.
"זה מה שהילדה רצתה"
ריואנה מרצה על סיפור גבורתה של בתה קרן בבתי הספר. "שואלים אותי תלמידים, 'איך נתת לה ללכת לתפקיד מסוכן'. אני עונה 'זה מה שהילדה רצתה וחלמה עליו ולא התערבתי'. אני גאה בה ולא מתחרטת". ריואנה הסבירה מדוע החליטה לשתף את התחושות שלה, שהתעצמו לקראת יום הזיכרון: "הפחד שלי בשנים האחרונות הוא שישכחו את קרן. החיילים של היום נולדו אחרי שנפלה. אנחנו במלחמה כבר יותר משנתיים וכל כך הרבה נופלים חדשים ממלאים את בתי העלמין".
תוך כדי שיחה הגיע אלכס סיגל, תושב רחובות, להתאמן במכשירי הכושר. מבטה של קרן ניבט אליו מהתמונה שהיא חלק מנוף הגן. סיגל ניגש לריואנה ואמר לה: "המבט של קרן הוא חלק מהאימון שלי. כשהגעתי עם הילדים שלי לשחק בגן הם שאלו אותי מי האישה שבציור הקיר ואני מספר עליה. מבחינתי זה הכי טבעי שהגרפיטי של קרן הוא חלק מהנוף של האימון שלי, התמונה שלה מזכירה לנו אותה ביום-יום ולא רק ביום הזיכרון. בזכות גיבורים וגיבורות כמו קרן, אנחנו יכולים לחיות את חיינו במדינה הזאת".
הדברים של סיגל ריגשו את האמא, והדמעות זלגו מעיניה. "המילים שלך ממלאות אותי ומחממות לי את הלב", אמרה לו.
פורסם לראשונה: 00:00, 16.04.26
