מדינת ישראל עומדת על סיפה של תהום מוסרית, מתוך דחף נקמה עיוור שמאיים לכלות את דמותה הדמוקרטית. אישור חוק עונש המוות בכנסת אינו ניצחון על הטרור; הוא ניצחון הטרור על הערכים המקודשים ביותר שעליהם נוסדה המדינה. בלהט הדיונים על חבל התלייה, בוועדה לביטחון הפנים בראשותו של ח"כ פוגל (עוצמה יהודית) שכחו את העובדה, כי הגרדום נוכח בספר החוקים עוד מימי הקמת המדינה. בניגוד לטענת חברי הקואליציה, מדינת ישראל לא "ביטלה" מעולם את עונש המוות הקיים לפחות בשלוש מקורות חקיקה שונים. לאורך עשורים הממסד החליט מתוך תפיסה מערכתית וערכית, שלא לעשות בו שימוש (למעט מקרה אייכמן) והצביע על הנזק הביטחוני (יצירת "קדושים מעונים", סכנה לשבויים ונעדרים, ערעור המציאות הביטחונית בכלא ומחוצה לו, תסיסה בינלאומית) העולה עשרות מונים על התועלת הכרוכה בשינוי מדיניות כאמור.
1 צפייה בגלריה
איתמר בן גביר במליאת הכנסת לאחר ההכרזה על אישור חוק עונש מוות למחבלים עם שמפניה בידו
(צילום: שלו שלום )
בעוד הממשלה הקיצונית בתולדותינו בוחרת כהרגלה בכיוון ההופכי, המערב זנח את הגרדום, אירופה ומרבית מדינות תבל מחקו את עונש המוות מספריהן, נותרו רק איים בודדים כמו יפן או חלק ממדינות ארה"ב שעדיין אוחזים בחבל. אלא ששם, הדין שווה לכל אזרח; כאן, המוסר הופך סלקטיבי. חוק עונש המוות האתני הישראלי לא יופעל נגד רוצחי נבחרי ציבור, שורפי משפחות פלסטיניות או טובחי מתפללים מוסלמים. זהו חוק שמכתים את ספר החוקים באפליה במסווה מאולץ של ביטחון. אגב כך, בולט לרעה השינוי המדאיג בעמדת השב"כ בעידן זיני, הסותר לחלוטין את עמדת הארגון המסורתית זה עשרות בשנים ועתה תומך בהחלת עונש מוות. זוהי עוד זווית להשתנות מדאיגה של הארגון ולפגיעה עמוקה באמון הציבור בו – עניין שיחייב תיקון משמעותי ביום שאחרי ממשלת הקיצון.
מי שמבקש כעת להדק את לולאת חבל התלייה סביב צווארו של ספר החוקים הישראלי, אינו מחפש ביטחון – הוא מבקש לשכתב את הקוד הגנטי של הציונות. במדינה שקמה מתוך אפר המשרפות, הבחירה להכתיר את התליין כשליח המוסר היא כשל ערכי תהומי. במקום הרתעה, אנו בונים עבור אויבינו את פסגת שאיפותיהם: חבל התלייה יהפוך למקפצה של פולחן המוות, המעניקה למרצחים את תואר השהיד המיוחל ומאפשרת להם לגרור אותנו לתוך תהומות של דם ונקמה מקודשת. במקום לנצח את הטרור, אנו מאמצים את כליו המזוויעים ביותר.
מי שמבקש כעת להדק את לולאת חבל התלייה סביב צווארו של ספר החוקים הישראלי, אינו מחפש ביטחון – הוא מבקש לשכתב את הקוד הגנטי של הציונות. במדינה שקמה מתוך אפר המשרפות, הבחירה להכתיר את התליין כשליח המוסר היא כשל ערכי תהומי.
אין בדברים אלו כדי לגרוע כהוא זה מהטענה כי למרצחי הנוח'בה מגיע הרע מכל. בצל תהומות הרוע, המדיניות המקובלת איננה רלוונטית למול טבח 7 באוקטובר. חריגותן ההיסטורית של הזוועות מחייבת תגובה חריפה שתהלום את עומק השבר באמצעות שימוש בכלים משפטיים ייעודיים שנשמרו לרגעים שבהם צלם האדם הופר ובהיקף מזוויע, אפל ושיטתי.
אבי כאלוצילום: אלוני מורהניסיון לרדד את הדיון המורכב לכדי חקיקה פופוליסטית וסלקטיבית, אינו משרת את עשיית הצדק עם מרצחי הנוח'בה, ופוגע בדמוקרטיה הישראלית ובמעמדה והמוניטין שלו זכתה מערכת אכיפת החוק בישראל ברחבי עולם. לצד שורת תיקונים בוערים נדרשים, אחד המהלכים הראשונים והחיוניים שיעמדו לפתחה של הכנסת ה-26, יהא ביטולה של החקיקה האפלה הזו – כדי להשיב לישראל את עמוד השדרה המוסרי שלה, לשוב אל חיק העמים ולחזור לערכי היסוד שעל בסיסם היא הוקמה.
