בשנת 2005 הוזמן הסופר הנערץ דיוויד פוסטר וואלאס לנאום בטקס סיום של מכללת קניון שבאוהיו, שבה למד. הוא בחר לפתוח את דבריו בסיפור קצר על שני דגים שפוגשים דג מבוגר. הדג פונה אליהם: "בוקר טוב בחורים, איך המים?" הדגים הצעירים ממשיכים לשחות ואז אחד שואל את השני: "מה זה בכלל מים?" השאלה הזו הופכת לליבת הנאום, שלימים הפך לרב-מכר הנושא את אותו שם.
מה הם מים? המים הם גבולות התודעה. הם הדבר השקוף, המובן מאליו, סביבת הקיום. בישראל המים הם מזמן לא אוקיינוס גדול שבו חיים יחד כל מיני יצורים, אלא אקווריומים נפרדים. ובאקווריום המופלא של החברה החרדית המים צלולים כל כך, שלווים כל כך, שקל לחשוב שכך העולם אמור להתנהל.
השבוע ניתנה לכך דוגמה כל כך בוטה, שהיא כמעט אירונית. אזרחי ישראל זכו להציץ לאקווריום החרדי בזכות עיתונאי רדיו "קול ברמה", אבי מוסקוב, שפירסם סרטון לעוקביו ובו התייחס לדיון שהתקיים השבוע בבג"ץ בנוגע לשלילת הטבות מצעירים חרדים חייבי גיוס. הסרטון נפתח במילים: "סיכוי לא מבוטל שהמשפחה שלך בקרוב תיכנס לסחרור כלכלי דרמטי".
במשך דקה וחצי העיתונאי החרדי הצעיר מזהיר מפני מה שיקרה אם חלילה החוק יקוים וצעירים בגילו, שמשתמטים משירות צבאי, לא ייהנו מהטבות של המדינה. הוא מונה את כל אותן הנחות ומענקים ייחודיים שמקבלים בחברה החרדית – מדי חודש! – ושאולי יילקחו מהם: 150 שקל הנחה בחופשי חודשי, הנחה בצהרונים בגובה של כאלף שקלים למשפחה עם שני ילדים, הנחות בארנונה של 150-250 שקל, וסיוע בשכר דירה לזכאים ("עוד מספר מטורף!" לשון הסרטון) של 500-1,000 שקל.
"האירוע הפיננסי הכי מטלטל", כפי שמגדיר מוסקוב, הוא "דירה בהנחה" – מאות אלפי שקלים הטבה עבור זוג צעיר שרוצה לקנות דירה ראשונה. כל זאת בנוסף לסנקציות הקיימות: שלילת הסיוע במעונות היום (הטבה של 2,000-1,000 שקל לשני ילדים), והנחה בביטוח הלאומי של כאלף שקל.
מוסקוב הצעיר חסך לכם להוציא מחשבון. "כפי שנוכחנו לראות, מדובר באלפי שקלים בחודש לכל משפחה חרדית ממוצעת", חתם.
אבל הסרטון הפך לוויראלי לא בגלל החרדים, אלא בגלל הישראלים המשרתים. בתוך שעות ספורות הווידיאו הקצר הפך לתשדיר הבחירות הטוב ביותר בעד המאבק עבור גיוס אמיתי ונגד חוק ההשתמטות. כביכול אין פה שום חידוש. כולנו יודעים שהחברה החרדית נהנית מהטבות יתר אבל לא נוטלת חלק בנטל, הסנקציות הכלכליות מדוברות ללא הפסקה בתקשורת. אבל מה שקרה הוא לא שלמדנו משהו חדש על המנגנון הרקוב, אלא שלמדנו משהו חדש על התודעה הכוזבת.
הציוץ של העיתונאי החרדי חשף באופן תמים כמעט את עומק הניתוק של המגזר החרדי. העיוורון החרדי הוא סוגיית ליבה, לא עניין שולי. קבוצה הולכת וגדלה שנהנית מהיותה חלק מהרוב היהודי פיתחה לאורך עשרות שנים הבנה מופרכת בנוגע למושג הבסיסי שנקרא אזרחות. באותה נשימה גם מושגי יסוד יהודיים כמו ערבות הדדית או מלחמת מצווה הושלכו מהחלון.
השבטים בישראל מדברים בשתי שפות שונות: שפה פנימית ושפה חיצונית. השפה החיצונית, האינסטרומנטלית, עוצבה לטובת המרחב הציבורי הכלל-ישראלי והיא מייצגת את מה שאנו רוצים שאחרים יחשבו עלינו. השפה הפנימית מגלה את מה שאנו באמת חושבים. השפה הפנימית היא כמו סרט צילום, שבחשיפה לאור נהרס. כך האמת מתגלה במערומיה וזה בדיוק מה שקרה בסרטון של "קול ברמה". העיתונאי דיבר לשבט בשפתו ולא שם לב שכולם מקשיבים.
להבחין בין זכויות להטבות
בתוך ימים שבהם בתי העלמין מלאים במשפחות המתייחדות עם מתיהן, בחברה החרדית לא יודעים להבחין בין זכויות להטבות. המילה חובות בכלל לא נמצאת בלקסיקון. בדיון בבית המשפט השופטת וילנר נזפה בנציג הפרקליטות והבהירה: "זה לא שלילת הטבות, זה הענקת הטבות. יש הבדל. יש עניין של לתת הטבות למי שמשרתים, משרתי מילואים, ולא לתת למי שלא".
בדיון שהתפתח בעקבות אותו סרטון, טען מוסקוב להגנתו כי ההטבות מיועדות לכלל הציבור לפי מפתח סוציו-אקונומי ומבחן הכנסה. "מטבע הדברים", מסביר העיתונאי, "חלקים גדולים בציבור החרדי נמצאים במעמד נמוך ולכן זכאים להטבות". הביטוי "מטבע הדברים" הוא מופתי. מטבע הדברים, כלומר – כך הוא טבעו של עולם. נגזר משמיים שקבוצה מובחנת וגדולה תהיה ענייה ותלותית. כאילו אין לזה שום קשר למעשה ידי אדם.
אבל אפילו המים הם דימוי מתעתע. בחברה החרדית יאמרו שהמים הם התורה. המשל המפורסם של רבי עקיבא משמש אותם רבות במאבק נגד הגיוס. על פי המדרש רבי עקיבא סיפר על דגים הפוחדים מרשתות הדייגים. שועל ערמומי מייעץ להם עצה רעה: צאו והתחבאו ביבשה, וכך לא תיתפסו. הדגים החכמים לא נכנעים לעצה ומעדיפים את הסכנה שבעולמם, עולם התורה, מאשר יציאה לעולם טמא וזר שימית אותם.
חן ארצי סרורצילום: קובי קואנקס אבל אותה תחושת שמד שחשו היהודים תחת שלטון רומי, אותם "מים טהורים" של תורה, קיימים רק בתודעה הכוזבת. אותה תודעה כוזבת שמאפשרת להתלונן באינטרנט על שלילת פריבילגיות במדינת היהודים, שבה יש הכי הרבה לימוד תורה מאז ומעולם, כאילו מדובר באיום על עולם התורה.
אתגר הגיוס לא ייפתר בהידברות, בהסכמות או בחוקים שאין להם תשתית תרבותית משותפת. בלי מים משותפים, פערי ההבנה והתפיסה כל כך מהותיים ששום חוק לא יצליח לגשר עליהם. המאבק על הגיוס חייב להיות המאבק על החינוך. אזרחות ותחושת שייכות לא יצמחו לפתע פתאום בגיל 18. הדרך היחידה היא מערכות משותפות ויצירה של סיפורים משותפים. יש מי שעובדים קשה בשביל ליצור את אותו מודל חרדי-ישראלי. הלוואי שהמדינה הייתה נותנת להם יותר כוח (או לפחות לא תוקעת מקלות בגלגלים).
פורסם לראשונה: 00:00, 17.04.26
