אלף רבנים לא יצליחו לכבות אש תמימה אחת שהציתו שני לוחמים ושתי לוחמות לצורכי מנגל – אחרי כניסת השבת. אם לקבוע לפי גובה הלהבות שלושה ימים אחרי כניסתם לכלא, מדובר בדליקה שהתפשטה הרבה מעבר לגבולות הבסיס ומאיימת ברצינות לחרוך את הסטטוס קוו. לא דיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, לא מונולוג כואב של לוחם מילואים שאיבד את פרנסתו, לא זעקות של פצוע צה"ל שבא לקושש מעט שוויון בנטל, רק ארבעה לוחמות ולוחמים שרצו לאכול משהו חם רחוק מהבית ולממש את חילוניותם עם כניסתו של נוהל שבת.
זאת אולי לא העונה המתאימה לשריפות קיץ, אבל האקלים החברתי נוח להצתה: אחרי מאות ימי לחימה, טבח אחד מחריד והתעלמות מוחלטת של הממשלה מאזהרות הרמטכ"ל על מחסור קשה בלוחמים, שוב נשלחים עשרות אלפי צווי מילואים. חוק ההשתמטות מונח עדיין על שולחן הממשלה ואף חבר קואליציה לא מעז לגעת בו. הוא טעון בסיכונים פוליטיים שעלולים להפיל את הממשלה ולהעמיד את נתניהו לבחירת העם.
במקום שבו ראש אכ"א והרמטכ"ל אינם מסוגלים לאכוף עשרות אלפי צווי גיוס ולשלוח אברכים עריקים לכלא צבאי, שם ייאכפו מצוות דתיות וישלחו חובשים קרביים לכלא צבאי
ומה שלא מקבל מענה בבית הנבחרים, מושלך מיד ליד כמו גחל לוהט שהיה פעם תפוח אדמה שניתן לאכילה, ומתגלגל לרחוב, לבסיס, לבית המשפט הצבאי ולשטינקרים מסוג איש הקבע שהזדמן לשם – ובמקום לחבק אותם ולהציע בקבוק קולה זירו, דאג שיזרקו אותם לכלא צבאי. הוא לא צריך שמישהו יעודד אותו לשמש כסוכן הדיכוי החילוני. הוא מאמין שבחסות העשן הדתי הסמיך שאופף את בסיסי צה"ל בשנים האחרונות, הצעד הזה יקנה לו כמה נקודות זכות אצל בורא עולם.
כי במקום שבו ראש אכ"א והרמטכ"ל אינם מסוגלים לאכוף עשרות אלפי צווי גיוס ולשלוח אברכים עריקים לכלא צבאי, שם ייאכפו מצוות דתיות וישלחו חובשים קרביים לכלא צבאי. והמערכת, שמתנכרת לפרקליטה צבאית כי הורתה על חקירת אונס עצירים, היא זאת שתפנה עורף לחייליה כי לא היו נאמנים לחוקי הדת וההלכה. אלה פרדוקסים מובנים בתוך אידיאל שמבקש לגייס חרדים לצבא שבמהותו לא בנוי לתת להם מענה, אבל כל זמן שהשטח הכיל אותם כמו פראייר וקרא לזה "סובלנות" ו"כבוד הדדי", הפוליטיקאים נהנו מכל העולמות. יד אחת שולחת חיילים לקרב, השנייה משחררת את החברים שלהם – ואת שאר הקצוות יסגרו בשתיקתם חברי קבינט מחללי שבת בפרהסיה וחובבי שרצים שדווקא שירתו בצבא בצעירותם, אבל החליפו מאז נאמנויות והיום הם עובדים אצל הקדוש ברוך הוא.
הפרדוקסים האלה באים לידי ביטוי גם בחקיקה הצבאית. חוק השילוב הראוי מ-2002 שונה ב-2016 לחוק השירות המשותף, וב-2018 נכנסו לתוקף כמה סעיפים מרכזיים ומעודכנים שהקלו במשהו על חיי החייל והחיילת הדתיים, אבל חוללו רגרסיה רצינית בסטטוס של נשים ולהט"בים המשרתים בצבא. הפגיעה בשוויון ובקידום נשים הייתה מיידית, והצעדים האלה בעיקר הכניסו את כלל החיילים למתכונת צבאית דתית בלי לגלות להם.
חוזה דפוק
החוזה הזה היה דפוק מההתחלה: אנחנו נגייס חרדים לצבא, הנשים יודרו בתמורה מהמרחב, וכולנו נמשיך לקרוא לו "צבא העם" בזמן שאנחנו כבר יודעים שהוא בכלל לא. דיווחים על תלונות של חיילות שתנועתן הוגבלה בשעות מסוימות בבסיסי הכשרה של חרדים החלו להיחשף בכלי תקשורת, לצד פרשות כמו הטנקיסטיות שצה"ל השהה במשך חודשים את שילובן בשריון המתמרן, מניעת שירות נשים בתפקידים מגוונים בחטיבת החשמונאים – פרשה שעליה דווח כבר לפני כשנתיים, צנזור תכנים של יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר, ביטול הרצאות והסרת פוסטרים שעסקו בזכויות להט"ב ובסובלנות מגדרית, וזה עוד לפני עשרות הפרסומים על החמרה בלבוש החיילות, אנקדוטות בלתי נשכחות על מחלקת צנחנים שלמה שעמדה עם הגב למדריכה, ואירועים משפילים כמו נזיפה בחיילת שעברה על איסור הסרת חזייה.
מרב בטיטוצילום: דנה קופלשלא תטעו. זאת קונספציה פוליטית שנשענת על רצונם הטוב של חיילים להתחשב בצורכי חבריהם, אבל כל תכליתה הוא לאמן אותם לציית לחוקי הדת לפחות כמו שהם מצייתים לחוקי הצבא. פוליטיקאים מכל קצוות הקשת אוהבים לקרוא לו "צבא העם" ולהתעקש על שירות חובה לצעירים – חילונים כדתיים כחרדים, כאילו שזאת הסיסמה שתכניס אותם למערה הסודית, היכן שרוקחים בסתר חוקי השתמטות. הם ממשיכים להתעקש על חלומות שנגוזו מזמן, לקחת חלק במינוף הבזוי של אחוות לוחמים שנבנתה משך עשרות שנים לטובת הכנעתם לחסדי שמיים, ונותנים יד לריסוק אחד הגשרים המרכזיים ביותר של מוביליות חברתית בחברה הישראלית.
בואו נודה, החברה הישראלית בשלה מאי פעם לעבור לצבא קטן ומקצועי ולוותר על החלום שבו כולם משתתפים כשווים בתרומת הדם שאינה פוסחת על אף דור מקום המדינה. מה שנראה לסוכני הממסד הדתי בבסיסים הפזורים ברחבי הארץ כמו מנגל תמים, עלול להתגלות כאש פנימית של חילונים שאין להם יותר מה להפסיד.
