ביום הזיכרון הקרוב יפקדו את בתי העלמין הצבאיים שלושה אבות שכולים, דורון, שי ורובי, ויתמודדו לראשונה עם מציאות שלא הכירו עד כה: לכל חברי הצוות של "טנק פרץ" שנפלו ב-7 באוקטובר יש קבר.
הטען תומר ליבוביץ נקבר ימים אחרי נפילתו, אך עבור משפחותיהם של מפקד הטנק דניאל פרץ ושל התותחן איתי חן, שגופותיהם נחטפו לעזה והושבו בעסקה האחרונה, הדרך לקבורה נמשכה זמן רב. השנה, לראשונה, גם למשפחות שלהם יש מקום פיזי להתאבל בו.
"כל אחד מאיתנו במקום קצת אחר", אומר הרב דורון פרץ, אביו של דניאל. "דניאל נקבר פעמיים. בהתחלה קברנו חולצה שלו עם דם. זה היה הקבר היחיד בלי גופה. עכשיו כשאני מגיע לשם, הוא שם. הגופה שלו נקברה. מצד אחד ברוך השם שהוא לא חטוף יותר, אבל עכשיו זו מציאות של שכול. למרות שזה יום הזיכרון השלישי, זה הראשון שבו דניאל באמת שם".
"חיינו עם אבל מושהה"
שי, אביו של תומר, מתאר תחושה דומה. "מבחינתנו, המעגל לא נסגר כשקברנו את תומר. עד שלא החזירו את האחים שלו לא התאבלנו כמו שרצינו. עכשיו, כשכולם נקברו, זו השנה הכי קשה. זו חותמת שמנכיחה את האובדן. זה לא נהיה יותר קל, זה נהיה יותר קשה". לדבריו, הזמן רק מעצים את הכאב. "זה כמו פיצוץ גרעיני. כשאתה במוקד אתה לא מבין את העוצמה. ככל שאתה מתרחק, אתה מבין יותר. אתה רואה את החיים של אחרים ממשיכים, ואצלך הכול נעצר. כל שנה כואבת יותר".
רובי, אביו של איתי, מוסיף: "בשנים הקודמות פשוט התחבאנו ביום הזה. עכשיו יש לנו קבר. חיינו שנתיים עם אבל מושהה. יש גם הרבה שאלות שנותרו פתוחות".
השאלות שנוגעות למחדל 7 באוקטובר לא מניחות להם. "לחכות שלוש שנים לוועדת חקירה ממלכתית זו בושה וחרפה", אומר שי. "אנחנו מחויבים לקבל תשובות. לא רק בשבילנו, אלא בשביל הילדים הבאים". "לא יכול להיות שהאמת נקברה יחד עם איתי ועוד אלפיים הרוגים", מוסיף רובי. דורון מנסה להפריד בין השאלות הלאומיות לכאב האישי: "יש שאלות קשות מאוד. הם בכלל התכוננו למלחמה בצפון. חוסר ההבנה של מה שקרה שם, זה לא יאמן. ויש גם שאלות לאלוהים. זה הגיוני שצדיק ורע לו? זו שאלה שבחרתי לחיות איתה".
"גם אנחנו ההורים נשארנו צוות"
לצד הכאב, יש גם חיבור עמוק בין המשפחות, המשך ישיר לרוח הצוות של בניהם. "הם נלחמו כאיש אחד ולב אחד", אומר דורון. "אנחנו שומעים בהקלטות מהטנק באותו בוקר כמה הם אהבו אחד את השני. אם הם לא היו שם, היו עוד מאות הרוגים. הם נלחמו יחד ונפלו יחד. וגם אנחנו, ההורים, נשארנו צוות".
שי מזכיר את מתן אנגרסט, נהג הטנק והניצול היחיד מהקרב. "הוא הקשר החי למה שהיה. הוא חושב על החברים שלו כל יום". דורון מזכיר כי יומיים לאחר שמתן חזר מהשבי, "בניגוד לכל ההמלצות הרפואיות, מתן הגיע להלוויה של המפקד שלו ואמר שהוא מוכן לחזור לעזה, להחזיר את איתי. אחרי שנתיים בשבי, זה מה שהיה חשוב לו: לכבד את המפקד שלו ולהחזיר את החבר שלו".
"איתי קבור קרוב מאוד לתומר", אומר שי. "כשאנחנו מגיעים לבית העלמין, אנחנו רואים את שני הקברים, סוף סוף האחים יחד". רובי מוסיף: "כשאנחנו מגיעים לקבר של איתי, ולא עבר הרבה זמן מאז שנקבר, השורה כבר התמלאה. על מה? איך זה קורה כל כך מהר? המשפחות השכולות טובות ליום אחד בשנה", הוא מסכם בעצב. "ביום הזיכרון מקבלים ליטוף וירטואלי מהעם, ובשאר הזמן נשכחים. אני רק מקווה שלא נהיה טובים ליום אחד בלבד".
"הילדים האלה ילוו אותי תמיד"
אתמול הגיעה ענת אנגרסט, אימו של מתן, לבית העלמין קריית שאול וניגשה בשקט לקבריהם של איתי חן ותומר ליבוביץ ז"ל. בידיה היו סטיקרים לזכרם ולזכר דניאל פרץ ז"ל. "זה יום הזיכרון הראשון מאז 7 באוקטובר שמתן בבית ולדניאל, תומר ואיתי יש קבר", היא אומרת.
"מתן שנמצא כרגע בשיקום ביקש שנעסוק כמה שאנחנו יכולים בהנצחה שלהם. על הסטיקר שמנו את תמונותיהם ואת מה שהוא כתב להם במסוק: 'אתם מלכי האריות'". אנגרסט הוסיפה: "זו התמודדות לא פשוטה, אבל הגישה של המשפחות והחיבוק שמתן מקבל מהן, וההרגשה שהוא חלק מהן לתמיד, עוזרת לנו להבין שאנחנו משפחה אחת לתמיד. שלושת הילדים האלו ילוו אותי תמיד".
