מיד כשעלה השחר ביום שישי, אחרי חודשיים של מלחמה והפסקת אש חפוזה - בשידורים החיים של הרשתות הערביות בטלוויזיה, התמונה הייתה ברורה. דרך הגשרים שצה"ל פוצץ רק לאחרונה, צעדו פעילי חיזבאללה בחזרה לדרום לבנון. הם הניפו דגלים צהובים, פיזרו חיוכים מזויפים וירו באוויר יריות שמחה. בישראל – שתיקה.
כמה קילומטרים משם, כשבתווך חוצצים כוחות צה"ל שתופסים את המרחב, בעומק של כמה מטרים מתחת לאדמה, אלפי תושבים ביישובי הגליל עשו צ'ק אאוט מהמקלטים הציבוריים. אחרי חודשיים של מלחמה מתישה ומחירים כבדים בחיי אדם ובעיקר בנפש האדם, ארזו התושבים את הציוד ועלו למעלה אל הבתים שמדינת ישראל הבטיחה שימוגנו, ונכשלה גם בכך.
אלה היו חודשיים של לחימה שבהם התייחסו כאן לחלשים ביותר באכזריות. ההתעלמות הממוסדת מהעורף הצפוני הוצדקה בתירוץ של "לא לשחק לידי התעמולה של חיזבאללה". חסרי מיגון ובהם קשישים, נכים, ומשפחות לילדים עם צרכים מיוחדים הופקרו מאחור. רק הודות לפילנתרופיה יכלו החלשים ביותר – רק חלקם – לצאת לכמה ימי התאווררות.
קציני צה"ל הבכירים, אלו שהגיעו לעקורי היישובים המפונים בנובמבר 2024, הסתכלו אז לתושבים בלבן של העיניים והבטיחו שחוזרים לביטחון ולשקט, לא עמדו במילתם. עכשיו הם שוב לא עמדו בה. גם המערכה הזאת, מלחמת לבנון הרביעית, הסתיימה ללא הכרעה וללא השגת יעדיה החשובים ביותר. לא יעזור להם להאשים את הדרג המדיני, שגם הוא כמובן לא יינקה מאחריותו. המבחן הוא בתוצאה: אם בחודשיים של לחימה עצימה הם לא הצליחו להביא הכרעה, שיבחנו את עצמם.
לוחמי המילואים והסדיר שתימרנו קדימה, לעומק השטח הלבנוני, חזרו בשבועות האחרונים עם עדויות מטרידות. הם סיפרו על חיזבאללה שעסק בחודשי "הפסקת האש" בשיקומו הצבאי ובחיזוק כוחותיו. הלחימה שפגשו הכוחות בשטח הייתה קשה ומסוכנת פי כמה מזו שחוו ב"חיצי הצפון" לפני כשנתיים. וכאן בולט הפער: בשונה מישראל, שבה תהליכי השיקום איטיים ונפשעים, בחיזבאללה יודעים להשתקם. הם לא זקוקים לבירוקרטיה ממשלתית מסורבלת ולפוליטיזציה ההרסנית שמלווה ותוקעת את מאמצי השיקום בצד שלנו.
ישראל איבדה למעשה את העצמאות שלה
לקראת יום העצמאות הקרוב, המסקנה שעולה מהשטח היא שמאז 7 באוקטובר, ישראל איבדה למעשה את העצמאות שלה. הדרג המדיני, בראשות בנימין נתניהו, הפקיד את ביטחון תושבי הצפון בידי ארצות-הברית. שיתוף הפעולה החשוב כל כך הפך לתלות מוחלטת. התשלום שלנו על התלות הזו נגבה בווטו אמריקאי על יכולת צה"ל להכריע את האויבים באמת. קציני צבא ארה"ב ימשיכו ללוות את בכירי צה"ל וינהלו מאחורי הקלעים את הלחימה בעזה ולבנון.
הנשיא טראמפ וראש הממשלה נתניהו יתגאו בוודאי בהישגי המערכה הנוספת, וזה לא שאין במה להתגאות. יש, אבל לא די לנו בכך. הם יספרו כיצד הצליחו "להרחיק את חיזבאללה, הפעם אף רחוק יותר מהפעם הקודמת", אבל יבקשו לטשטש את העובדה שגם הפעם זה הסתיים ללא הכרעה יציבה.
לוחמי צה"ל קנו לנו רק עוד קצת שקט. מלחמת לבנון החמישית תגיע בתוך שבועות, חודשים או שנים. עד אז עשרות אלפי תושבים ימשיכו להמתין לה בבתים ללא ממ"ד. בממשלה ימשיכו לדבר על צמיחה ואנחנו נחלום על שיקום
ובתוך כל הרהב הזה, יש מי שנשכחו מאחור: תושבי הצפון שהופקרו ללא מתווים לעסקים הקטנים שקרסו, וללא מענים לאלפים שחיו במשך חודשיים מתחת לאדמה, במרחב שלמחצית מתושביו אין כלל מיגון. את התחייבות משרד הביטחון לבנות לאלפים מהם ממ"דים ביישובים הצמודים לגבול לבנון, ועדת חקירה ממלכתית – בדיוק זו שנתניהו מסרב בכל תוקף להקים – תהיה חייבת גם כן לחקור.
צריך לומר ביושר: לוחמי ומפקדי צה"ל נתנו הכל. הם הגיעו להישגים שאיש לא חלם עליהם מול איראן ולהחלשת חיזבאללה. הם דור התקומה, הדור שיבנה מדינה ויחזיר לה את מושג הניצחון. את המשימה שלהם הם ביצעו בגבורה עילאית, ולצערנו יידרשו לה שוב. אין ספק שכשיקראו להם, הם יתייצבו להשלים את המשימה. ואנחנו נחזור למקלטים, הילדים שלנו שוב יאבדו את חדוות הילדות ויירקבו בחדרים הממוגנים בחודשים ארוכים של אי-ודאות וגעגועים למסגרות החברתיות והחינוכיות.
בשורה התחתונה: לוחמי צה"ל קנו לנו רק עוד קצת שקט. מלחמת לבנון החמישית תגיע בתוך שבועות, חודשים או שנים. עד אז עשרות אלפי תושבים ימשיכו להמתין לה בבתים ללא ממ"ד. בממשלה ימשיכו לדבר על צמיחה ואנחנו נחלום על שיקום.
פורסם לראשונה: 00:05, 19.04.26
