אחיותיי ואחיי, ישראליות וישראלים אהובים. מאז טבח 7 באוקטובר אנו מצווים בלחימה מתמשכת, והיומיום הישראלי בעת הזו סרוג בבשורות אובדן ושכול. בין "הותר לפרסום" אחד למשנהו, אנחנו מספיקים להשתהות לרגעים קצרים מול המסך או דפי העיתון, להתבונן ביפי פניהם, להעלות על דל שפתיים את שמותיהם של הנופלות והנופלים האהובים שלנו. ואז, כדרך החיים, להיסחף ברעש היומיום ולהוסיף ללכת. יוזמת הזיכרון הדיגיטלי "גל הד" מעלה על נס את קדושת חיי היחיד, את חד-פעמיותם ומופלאותם של כל חללי צה"ל וכוחות הביטחון. בתשומת לב קפדנית, מתוך שאיפה להקיף ולכלול את כולם, "גל הד" מהווה עבור כולנו מקום שאפשר לפקוד שוב ושוב, להתחיל להקיף באמצעותו את גודל האובדן, הכללי והפרטי, ולחוש את הכמיהה לגעת, לחבק, לראות שוב את החיוך הקורן, את העיניים הנוצצות, את המבט הגאה, לדעת יותר וגם לספוג עוד מזיו העלומים ומחדוות החיים שלהם.
בשיר קינה על בנה, כתבה המשוררת חדוה הרכבי ז"ל, שהלכה מאיתנו השנה, כך:
"וְהַנָּדִיר הַזֶּה לְהַאֲזִין לִנְשִׁימוֹתָיו, וְהַנָּדִיר הַזֶּה, לָשִׂים זֵרִים סְבִיב מִשְׁאֲלוֹתָיו,
וְהַנָּדִיר הַזֶּה, וּלְהַסְבִּיר לוֹ אַהֲבָה, שָׁלוֹם גַּעְגּוּעִים, וְהַנָּדִיר הַזֶּה, כִּי הָעֶרֶב תָּשִׁיר בְּבֵיתוֹ
מַקְהֵלַת מַלְאָכִים, וְהַנָּדִיר הַזֶּה כְּאִלּוּ עָשׂוּי מֵחֹמֶר אַחֵר, וְהַנָּדִיר הַזֶּה (קָשֶׁה לִי לְתָאֵר)".
כך, במילים ספורות ניסחה עבורנו את התמצית שבפעולת הזיכרון, ואת מה שעומד בבסיס הפרויקט המבורך הזה. ההכרח להעיד על ה"נדיר" הזה. לספר ולזכור שֶׁזָּהַר יופי כזה בעולם, יופי שעשוי מחומר אחר. ואף שהוא לא נוכח בגופו, רוחו וחסרונו בוערים בלב כל מי שזכה להכיר אותו.
ישראל מציינת השנה 78 שנים לתקומתה. ובכל שנה ושנה ידענו אש, ידענו רעם, מערכות, מבצעים ופיגועי איבה. לא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, וקיומנו, גאוותנו, זקיפות קומתנו ועצם חיינו - תלויים ועומדים הודות לחוסנו של צה"ל ולעוצמתם של כוחות הביטחון כולם, הממשיכים לעמוד על המשמר, ולנהל מאבק מתמיד לשמירה על ביטחוננו. כולנו נושאים במחיר החיים כאן. אך יש מי ששילם, למעננו, את המחיר היקר מכל. אין שיעור ואין מידה לכאב המשפחות, ואני מתפלל ומייחל שנהיה כולנו ראויים לקורבן העצום שהקריבו. הבחירה העיקשת, האצילית, לזקוף ראש ולבחור שוב ושוב בחיים לצד הכאב - היא מקור איתן לתקווה ולהשראה, עבור כולנו. לנצח נישא על לוח ליבנו, בתודה ובגעגוע, את זכרם של בנינו ובנותינו, הגיבורים, המופלאים, הנדירים.
תהי נשמתם צרורה בצרור החיים לעד, ולנצח נכיר תודה ונזכרם!
