אנחנו נוטים להתייחס לצה"ל כאל חמצן. שקוף, חיוני ומובן מאליו עד שהוא חסר. אבל מבט חטוף לברלין או לטוקיו של אפריל 2026 מגלה שצבא מתפקד הוא לא תוצר לוואי הכרחי של ריבונות, אלא אירוע נדיר ושברירי בהיסטוריה המודרנית. במאה ה-21, המדינה הפכה עבור רוב אזרחי המערב ל"ספק שירותים" ועל ספק שירותים אף אחד לא מוכן למות.
נתחיל בגרמניה, הכלכלה הגדולה באירופה, שנמצאת בטראומה חברתית עמוקה. רק לפני שבועיים התעורר גל זעם ציבורי כשמשרד ההגנה הגרמני נאלץ להוציא תקנה המחייבת גברים בגיל גיוס לעדכן את הצבא על כל כוונה להיעדר מהמדינה ליותר מ-90 יום. התוצאה בשטח הרסנית: למרות ה-Zeitenwende של הקנצלר שולץ והזרמת 100 מיליארד אירו, ה"בונדסוור" נותר צבא רפאים. עם כשירות של פחות מ-30 אחוז במערך המוטס, גרמניה גילתה שאי אפשר לשקם את רוח הלחימה דרך העברה בנקאית.
בצד השני של העולם, ראש הממשלה המכוננת של יפן, סנאה טקאיצ'י מובילה את הטלטלה הגדולה מאז 1945. טקאיצ'י פועלת לביטול סעיף 9 לחוקה: הסעיף המפורסם שמונע מיפן להחזיק צבא התקפי. היא הקפיצה את תקציב הביטחון לשני אחוזים מהתמ"ג, אך מגלה שהחוקים על הנייר הם החלק הקל. בניית יכולות הרתעה מול סין דורשת דור צעיר שמוכן לאייש את הסוללות, וזהו משאב שנמצא בטוקיו בחסר עמוק.
סין מציגה מפלצת טכנולוגית עם הצי הגדול בעולם (מעל 370 ספינות) ופלטפורמות טכנולוגיות יוצאות מגדר הרגיל. חלקן אף מתקדמות מאלה של ארצות-הברית, אך המבנה שלה חולה מבפנים. זהו צבא שמחזיק טכנולוגיית קצה, אך מנוהל על ידי פחד ונאמנות מפלגתית במקום יוזמה מבצעית. בנוסף, צבא השחרור העממי לא היה מעורב בפעילות צבאית ממשית עשורים ארוכים. הוא מתאמן קשה, אבל לא בטוח שיהיה לו קל בקרב.
לעומתה, טורקיה מציגה מודל של צבא אמיתי. עם תקציב ביטחון של 27.3 מיליארד דולר וצבא שהוא השני בגודלו בנאט"ו (כ-480,000 חיילים). הטורקים מבינים את מה שהאירופאים שכחו: צבא הוא אורגניזם שחייב להילחם ולהתחדש כדי להישאר רלוונטי. בחודש מארס לבדו, מאז שנחתה הפצצה הראשונה בטהרן וטורקיה נקלעה למשבר פיננסי – מכרה המדינה 120 טון זהב על מנת להכניס מטבע חוץ למימון המערך הצבאי שלה.
בתוך המפה הגלובלית הזו, ישראל היא החריגה המוחלטת. צה"ל הוא אחד הצבאות הבודדים בעולם המערבי שמצליח להחזיק "גרף מימוש" מלא.
30 חודשים של לחימה, חרף סרבנות גיוס של מגזרים נרחבים באוכלוסייה ונטל מילואים על גבול הבלתי אפשרי, ישראל מפגינה כושר לחימה ומימוש מטרות צבאיות על גבול הדמיוני
30 חודשים של לחימה, חרף סרבנות גיוס של מגזרים נרחבים באוכלוסייה ונטל מילואים על גבול הבלתי אפשרי, ישראל מפגינה כושר לחימה ומימוש מטרות צבאיות על גבול הדמיוני. כל מרכיב בפעולה הצבאית הישראלית מחייב מצויינות ורתימת כולם לכדי מערכת מתפקדת באופן רציף ובמגוון כל כך רחב של גזרות ומתארים (לרבות שת"פ חסר תקדים בתולדות המלחמה עם צבא ארצות-הברית) היא אירוע חריג בכל קנה מידה. ואילו אנחנו, הישראלים, נוטים להתייחס לזה כאל מובן מאליו.
דווקא מתוך נקודת העוצמה הזו, עלינו להבין ששיא ההצלחה המבצעית הוא הזמן הקריטי לביצוע רפורמות עומק. נדרשת רפורמה יסודית שתבטיח שצה"ל יישאר רלוונטי למציאות המשתנה.
זה מתחיל בשקיפות תקציבית חיונית. אסור לנו להיקלע לעשור אבוד בחסות תקציב ביטחון ענק ונעדר שקיפות שהביא לקריסת הכלכלה לאחר מלחמת יום הכיפורים. זה ממשיך בהשלמת מערך חקיקה שיבטיח היקפי גיוס ראויים וחלוקה צודקת של נטל הביטחון בין כל חלקי החברה, ומסתיים במודרניזציה רצינית של מבנה הפיקוד. הניסיון העולמי מלמד שברגע שהאתוס נסדק, שום תקציב לא יוכל לשחזר אותו. עכשיו זה הזמן לשינויים רדיקליים שיבטיחו את עליונות צבא ההגנה לישראל שנים קדימה.
פורסם לראשונה: 00:00, 20.04.26
