א. עם שקיעת החמה השמיים זרועים בהבהובי נשמות חיילות וחיילים. במותם הפכו לכוכבים זוהרים, המאירים את דרכנו בחשיכה. אֵלה ימים בהם אנו פוקדים את בתי המשפחות, אֵלה שנפלו במלחמה האחרונה ואֵלה שנפלו במלחמות קודמות. ליד חלקת הקבר יתרכזו הקרובים החברות והחברים. עשר שנים אני פוקד ביתם של חיילים שנפלו במלחמת צוק איתן, זו חובתי כמי שהיה חבר בממשלה ששלחה את ילדיהם לקרב. שנה אחר שנה, הם מגיעים, לכל אחד מהם יש חבר-כוכב בשמיים, שערות לבנות ראשונות, מבצבצות; ניצני קמטים ראשונים חורצים את הפנים; חלקם הורים לילדים, חלקם נקראים על שמם של הכוכבים הנופלים. תמונת החלל נותרה צעירה כשהייתה. מסע החיים שעברוּ לא מונע מהם להגיע שנה אחר שנה, להצהיר על געגוע, להתחייב להיות חברים פעילים בתנועת הזוכרים. ההורים, מזדקנים, סבים וסבתות הלכו לעולמם. אבל החברים, ימשיכו להגיע. זה הסוד, אנחנו לא שוכחים. אנו לא נוטשים. הנופלים מאירים, בתוכנו חיים.
ב. תנועת הזיכרון אינה מבוססת על הפניית מבט לאחור. כמו פעולה זכרית, תפקידה להפרות את העתיד. הזיכרון היהודי לא מבקש לשקוע במה שהיה, הוא דורש להוליד משהו, גם הכאב וההיעדר הופכים תשתית ליצירה חדשה. הכאב, הצער והגעגוע מחייב תנועה של בניין, תנועה של תיקון. על מצבות הנופלים חקוקים שני תאריכים: תאריך הלידה ותאריך הנפילה. ביניהם, קו קטן – מקף. זהו "מקף המשמעות", בין שני התאריכים הללו מסתתר לו סיפור חיים, משמעות החיים מקופלת במקף הקטן הזה. בעומדנו בצפירה, בעומדנו אל מול מצבה, עלינו להעמיק בשאלת המקף האישי והמקף הלאומי שלנו. איננו יכולים להסתפק בעצם הקיום, בעצם השרידות, "משמעות החיים היא לא למצוא את עצמך, אלא ליצור את עצמך".
ג. "עַם ישראל חי". לא תיאור מצב, לא תפילה, אלא תיאור של תכונה. אנחנו עם שדבק בחיים. אנחנו יוצרים חיים. ישראל מדינה עִם אחוזי לידה גבוהים באופן משמעותי מקבוצת המדינות אליה אנו משתייכים. אנחנו זוכרים את הנופלים כדי לקוּם, אנחנו כואבים את המתים כדי להוסיף חיים. יום הזיכרון הוא גם יום של לידה מחדש.
ד. הכמיהה לחיים עמדה מאחורי המפגש בין השמשות של יום הזיכרון ליום חג העצמאות. ההצמדה של שני הימים האלה אינה מקרית. מייסדי המדינה בקשו להבהיר שהאחריות על המקף היא שלנו. אלא שהפעם הסדר הוא הפוך: יום המיתה, יום הזיכרון, קודם ליום הלידה. מקף ההולכים מצווה עלינו להיוולד מחדש.
יום הזיכרון ויום העצמאות מחייבים אותנו להביט קדימה, לעצב מחדש את מקף המשמעות. כמעט שלוש שנים, הזהות שלנו מוכתבת על ידי אירועים כפויים: מלחמה, שיש בה רגעי שפל ורגעי שיא. מקף המשמעות נשחק
ה. יום הזיכרון ויום העצמאות מחייבים אותנו להביט קדימה, לעצב מחדש את מקף המשמעות. כמעט שלוש שנים, הזהות שלנו מוכתבת על ידי אירועים כפויים: מלחמה, שיש בה רגעי שפל ורגעי שיא. מקף המשמעות נשחק, ידענו למוּת יחד בשדה המערכה, לא למדנו לחיות יחד בבית המשותף, בשדרה. הגיע העת להיוולד מחדש, לציין יום הולדת המבוסס על תיקון ותקווה, על יושרה ואחווה. יום הולדת המאפשר לכל אחד ואחת מבי השבטים להשתחרר מהשנאות ומהדעות הקדומות. אל לנו למות בזרועות העַבר המפלג אלא להיוולד מחדש, ביחד. " וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי".
הכותב הוא נשיא תנועת פנימה, לשעבר שר החינוך
פורסם לראשונה: 00:00, 21.04.26
