ניפוץ תדמית / זה לקח שנתיים חצי, אבל בסוף נמצא האירוע הצבאי שחילץ מצמרת המדינה גינויים חריפים ואף הבטחה לטיפול וענישה. כל כך הרבה "בלתי מעורבים" נהרגו, מבני דת הושחתו ובתי חולים הותקפו בעזה ובלבנון, משפחה כמעט נמחקה רק לאחרונה בגדה המערבית והצבא מגלגל עיניים מול הטרור היהודי בגזרה (לרבות ניסיון הצתה של בית על יושביו ביום העצמאות), אבל שום דבר לא משתווה לפסל חף מפשע של ישו, שנופץ בידי לוחם בדרום לבנון. זה דבר אחד להפוך את המושג "זכויות אדם" לאיום קיומי, ודבר אחר לגמרי להקים עליך את כל העולם הנוצרי, שכבר ממילא נמצא על קוצים לאור תקריות קודמות.
לכן, אגב, התגובה הצבועה וגם המסוכנת מכולן היא ה"נדהמתי" של ראש הממשלה. בהחלט, מאוד מפתיע ולא צפוי שאחרי כל כך הרבה מופעים של מסרי נקמה דתיים, נאומי מוטיבציה משיחיים, סרטוני פיצוץ צוהלים, התעלמות ממעשים חמורים גם כלפי סמלים דתיים והענקת משואה לרב שמרביץ בחיילים את תורת משה עם תורת ה"זרבוב", בא לוחם ומנפץ בחדווה פסל שמייצג את הדבר הקדוש ביותר עבור מיליארדי מאמינים. מי היה יכול לראות את זה מגיע?
עוד מ"דף המפקד" של עופר וינטר במבצע צוק איתן ("ההיסטוריה בחרה בנו להיות בחוד החנית של הלחימה באויב הטרוריסטי העזתי, אשר מחרף, מנאץ ומגדף, אלוקי מערכות ישראל"), האזהרות שהושמעו מפני רדיקליזציה של צה"ל התקבלו בהטפות על ריקנות ובלבול פרוגרסיבי לצד אדישות במרכז ה"ממלכתי". הכשרת הכהניזם, התעצמות רגשות הנקם בעקבות 7 באוקטובר ואוזלת היד הצה"לית הפכו את הדף של וינטר לבדיחה ביחס לצונאמי של קנאות גלויה ונחגגת. והנה בא הקורנס וניפץ לא רק את פסל ישו אלא גם את היכולת להתעלם מהתופעה. לא נורא: כמו שהקים מחדש את הפסל, צה"ל יבנה שוב גם את חומת ההכחשה.
טרולילנד / אין כמו טקס המשואות כדי לשקף את דמותה של ישראל, והכוונה היא כמובן לא רק להפיכתו הכמעט מוצהרת מאירוע ממלכתי לכנס פריימריז, אלא גם למופע מרהיב של זיקוקי פרטאץ' ביציע: הרמטכ"ל וראש המוסד הושבו מחוץ למתחם המגודר, מבקרות קבועות במשפט נתניהו זכו לקרבתו גם בהר הרצל (אולי ראש השב"כ יתייעץ איתן בסוגיית האבטחה), אדם שתרומתו לחברה היא השלט "שמאלנים בוגדים" קיבל הזמנה, והעיקר שאף אחד מלבד שרת התחבורה לא זכה להסתופף בצילם של ראש הממשלה ורעייתו. לגמרי מה שהאבות והאמהות המייסדים חלמו עליו.
אבל פרשת המתחזה לרב הראשי הספרדי - המקור לא חש בטוב ולכן הבריז גם מטקס יום הזיכרון, אך כנראה שהבמאי פיספס את הממו - הצליחה להתעלות מעל כל אלו, בהיותה משל ושנינה: על קיטש דתי, חנופה ריקה והמקום המרכזי שתופסים בגדים בקרב אנשים שצועקים "יהדות!" ולא יודעים להבדיל בין מנהיג רוחני לכוכב טיקטוק. מתברר שזה לא ש"הבגד עושה את האדם": הוא מעיד על אלה שמחפשים את הבגד במקום את האדם. ובעידן שבו השלטון מעודד "הצבת מראה" כאמצעי להלבין בריונות ואלימות, טיקטוקר שמתחפש לרב הראשי הוא סאטירה שנתפרה למידותיה של ישראל: הולילנד שהפכה לטרולילנד.
משפט בשבוע: "בנות אוהבות את זה יותר קצר מאיתנו. אנחנו לובשים עד הברך, גברים פחות רוצים לחשוף את הטוסיק" (ניסים ואטורי מגלה שהוא לא רק ח"כ אלא גם כהן אופנה וחוקר מגדר)
כולם רוצים חאבייר / ממש כמו רעמת השיער המרשימה של נשיא ארגנטינה, קשה להתעלם מהפיכתו לאייקון בישראל. ביקורו של חאבייר מיליי לרגל יום העצמאות לווה בשלל כיבודים, מטקס הדלקת המשואות דרך "עיטור הנשיא" ועד תואר לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן (צ'ופר הולם למי שקיצץ כ-70 אחוז מתקציב ההשכלה הגבוהה בארצו). בימין רואים בו אורקל של ממש, גם לאור מדיניותו הכלכלית (שרחוקה מאוד מהסוציאליזם הסלקטיבי של ממשלת ה"ימין-על-מלא") וכמובן התמיכה במהלכי ממשלת ישראל בזירה הביטחונית והמדינית. משפיענים חרדים אף מיהרו להתבשם ב"אהבת התורה" שהפגין בביקורו בישיבת חברון, כאילו שהוא, מכל המנהיגים בעולם בערך, היה מוכן לקבל דיל כמו זה שנסגר בין המדינה למגזר.
אגב, אחוזי התמיכה במיליי בארגנטינה נמצאים בשפל עקב אירועי שחיתות ונתונים מהצד הפחות מחמיא של הכלכלה הארגנטינאית, אבל קבצנים לא יכולים להיות בררנים: לאור הפגיעוּת של טראמפ בארה"ב בעקבות המלחמה באיראן, התבוסה של אורבן בהונגריה והפניית העורף של מלוני באיטליה, מיליי נותר החאבייר הכי יציב בציר הפופוליסטי. אולם נדמה שברובד עמוק יותר, מיליי עונה על סנטימנט שקיים גם באגפים אחרים. ההתלהבות בשמאל מזוהרן ממדאני, למשל, ומכיוון יותר מרכזי גם ההשתפכות על הקמפיין של פטר מדיאר ההונגרי. הפוליטיקה הישראלית מריחה כבר שנים כמו מים עומדים, מה שמגביר את הכמיהה לטיפוסים שמאתגרים את הסדר הישן, משדרים אנרגיה מהפכנית או פשוט מצטלמים עם מסור חשמלי כדי להבהיר נקודה בסגנונם המעודן. ואם יש לו גם תספורת מפוארת, מה טוב.
בשלוש מילים / המלחמה של שרדינגר.
משפט בשבוע: "בנות אוהבות את זה יותר קצר מאיתנו. אנחנו לובשים עד הברך, גברים פחות רוצים לחשוף את הטוסיק" (ניסים ואטורי מגלה שהוא לא רק ח"כ אלא גם כהן אופנה וחוקר מגדר)
מוצ"ש בקפלן / עוד מימי להקת חיה מילר ועד לאלבומי הסולו המצוינים, קוסטה קפלן הוא מהכותבים כי מוכשרים, חדים ומקוריים במוזיקה הישראלית. אבל החתום מעלה הוא קפלניסט גאה כבר שנים, ואילו אתם מוזמנים ומוזמנות לבחון את הדברים במו עיניכם ואוזניכם בהופעה מחר (שבת) במועדון המרץ 2 בתל־אביב.
פורסם לראשונה: 00:00, 24.04.26
